# פרשה עג

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-73/

ויזכר אלהים את רחל (בראשית ל, כב), (תהלים קו, ד): זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך, אמר רבי אלעזר בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה

ויזכר אלהים את רחל (בראשית ל, כב), (תהלים צח, ג): זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו. זכר חסדו, זה אברהם, שנאמר (מיכה ז, כ): חסד לאברהם. ואמונתו, זה יעקב, שנאמר (מיכה ז, כ): תתן אמת ליעקב. לבית ישראל, ישראל סבא. מי היה ביתו של אבינו יעקב לא רחל, בכלם כתיב (בראשית לה, כג): ובני לאה בכור יעקב ראובן, (בראשית לה, כו): ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר, (בראשית לה, כה): ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי, וברחל כתיב (בראשית מו, יט): בני רחל אשת יעקב, דבר אחר, זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה

פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי (תהלים נה, יט), זה יעקב. מקרב לי, שלא תקרב לי עצתו של רשע, שלא יאמר זו שילדה יטלנה עמו וזו שלא ילדה אל יטלנה עמו. דאמר רבי יודן בשם רבי איבו בהרבה תפלות נפקדה רחל, שנאמר (בראשית ל, כב): ויזכר אלהים את רחל, רחל בזכותה, את רחל, בזכות אחותה. (בראשית ל, כב): וישמע אליה אלהים, בזכות יעקב, (בראשית ל, כב): ויפתח, בזכות האמהות.

אמר רבי שמואל בר נחמן אוי להם לרשעים שהם מהפכין מדת רחמים למדת הדין, בכל מקום שנאמר ה', מדת רחמים, שנאמר (שמות לד, ו): ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד, וכתיב (בראשית ו, ה ז): וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וינחם ה' ויאמר ה' אמחה. ואשריהם הצדיקים שהם הופכים מדת הדין למדת הרחמים, בכל מקום שנאמר אלהים הוא מדת הדין (שמות כב, כז): אלהים לא תקלל, (שמות כב, ח): עד האלהים יבא דבר שניהם. (בראשית ל, יז): וישמע אלהים אל לאה. (שמות ב, כד): וישמע אלהים את נאקתם, (בראשית ח, א): ויזכר אלהים את נח

ויזכר אלהים את רחל (בראשית ל, כב), מה זכירה זכר לה, שתיקתה לאחותה, בשעה שהיו נותנין לו את לאה היתה יודעת ושותקת. ויזכר אלהים את רחל, והדין נותן שהכניסה צרתה לביתה. רב הונא ורב אחא בשם רבי סימון אמר (דברי הימים א ב, ב): דן יוסף ובנימין, בזכות דן נפקדה רחל, בזכות דן עמד יוסף ובנימין. (בראשית ל, כב): ויפתח את רחמה, רבי תנחומא בשם רבי ביבי אמר שלשה מפתחות ביד הקדוש ברוך הוא, מפתח של קבורה, ומפתח של גשמים, ומפתח של רחם. מפתח של קבורה מנין, שנאמר (יחזקאל לז, יב): הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי. מפתח של גשמים מנין (דברים כח, יב): יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' לתת מטר וגו'. מפתח של רחם מנין, שנאמר: ויפתח את רחמה. ויש אומרים אף מפתח של פרנסה, שנאמר (תהלים קמה, טז): פותח את ידך וגו'

ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את חרפתי (בראשית ל, כג), אמר רבי לוי בר זכריה עד שלא תלד האשה הסרחון נתלה בה, לאחר שתלד תלוי בבנה, מאן אכל הדא מקמתא, ברך. מאן תבר הדא מקמתא, אלא ברך. אסף אלהים את חרפתי, בפלגש בגבעה (שופטים כא, יח): ארור נתן אשה לבנימן. אסף אלהים את חרפתי, בימי ירבעם (דברי הימים ב יג, כ): ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו ה' וימת.

אמר רבי שמואל בר נחמן, את סבור ירבעם הוא שנגוף, לא נגוף אלא אביה, ולמה נגוף, רבי אבא בר כהנא אמר על שהעביר הכרת פניהם של ישראל, דכתיב (ישעיה ג, ט): הכרת פניהם ענתה בם. רבי לוי אמר שהושיב עליהם שומרים שלשה ימים עד שנשתנה צורתן, דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החטם, ואף על פי שיש סימנים בגופו ובכליו, ואין מעידים אלא עד ג' ימים. רבי יוחנן אמר על שחסדם ברבים, שנאמר (דברי הימים ב יג, ח): ועתה אתם אמרים להתחזק לפני ממלכת ה' וגו' ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים. ריש לקיש אמר על שבזה לאחיה השילוני, שנאמר (דברי הימים ב יג, ז): ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל, קרא לאחיה השילוני בליעל. רבנן אמרין על שבא עבודת כוכבים לתוך ידו ולא בערה, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב יג, יט): וילכד ממנו ערים את בית אל ואת בנותיה, וכתיב (מלכים א יב, כט): וישם את האחד בבית אל וגו', והלוא דברים קל וחמר ומה אם המלך שהונה את המלך כמוהו נגף, הדיוט שהוא מונה את הדיוט על אחת כמה וכמה

ותקרא שמו יוסף לאמר יסף ה' לי בן אחר (בראשית ל, כד), אחר לגלות.

אמר רבי יהודה בן רבי סימון לא למקום שגלו עשרת השבטים גלה שבט יהודה ובנימין, עשרת השבטים גלו לפנים מן נהר סמבטיון, שבט יהודה ובנימין, מפזרים בכל הארצות. בן אחר, למחלקת.

אמר רבי פינחס מתפלתה של רחל לא חלק שבט יהודה ובנימין עם עשרת השבטים. אחר, שעשה מעשה אחרים, כגון ירבעם וחבריו

ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף (בראשית ל, כה), כיון שנולד יוסף נולד שטנו של עשו, שנאמר (בראשית ל, כה): ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי, דאמר רבי פינחס בשם רבי שמואל בר נחמן מסורת היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, הדא הוא דכתיב (ירמיה מט, כ): אם לוא יסחבום צעירי הצאן, ולמה הוא קורא אותן צעירי הצאן, שהם צעירים שבשבטים

ויאמר לבן אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' (בראשית ל, כז), נסיתי ובדקתי (בראשית ל, כז): ויברכני ה' בגללך. (בראשית ל, כח): ויאמר נקבה שכרך עלי, סכום קטע פרש [אמור הסכום קצוב ופרש מה שכרך]. (בראשית ל, כט): ויאמר אליו אתה ידעת וגו' (בראשית ל, ל): כי מעט אשר היה לך וגו' ויפרץ לרב, רבי יהודה בשם רבי סימון בשם רבי חזקיה אמר מעט שבעים נפש. נאמר כאן מעט ונאמר להלן מעט (דברים כו, ה): במתי מעט, מה להלן בשבעים נפש, אף כאן שבעים. (בראשית ל, ל): ויברך ה' אתך לרגלי, כל מקום שהצדיקים הולכים ברכה משתלחת, ירד יצחק לגרר, באת ברכה לרגלו, שנאמר (בראשית כו, יב): ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה וגו'. ירד יעקב אצל לבן, ובאת ברכה לרגלו, שנאמר: ויברך ה' אתך לרגלי. יוסף ירד אצל פוטיפר, באת ברכה לרגלו, שנאמר (בראשית לט, ה): ויברך ה' את בית המצרי. (בראשית ל, ל): ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי, ראובן בעי בי ושמעון בעי בי

וענתה בי צדקתי ביום מחר (בראשית ל, לג), רבי יהודה בר סימון אמר כתיב (משלי כז, א): אל תתהלל ביום מחר, אתה אמרת: וענתה בי צדקתי ביום מחר, למחר בתך יוצאת ומתענה, שנאמר (בראשית לד, א): ותצא דינה בת לאה. (בראשית ל, לד): ויאמר לבן הן לו יהי כדברך, אמר רבי חיא רבה כל דבר ודבר שהיה לבן מתנה עם יעקב היה חוזר בו י' פעמים למפרע, שנאמר הן לו. ורבנן אמרי מאה פעמים, שנאמר (בראשית לא, ז): ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים, י' פעמים י', דאין מנין פחות מעשרה. (בראשית ל, לו): וישם דרך שלשת ימים וגו' ויעקב רעה את צאן לבן הנותרת, ריש לקיש אמר נותרת, מנהון בישין מנהון עקרון מנהון קוסרין, נתרת כתיב (בראשית כמה דאת אמר ונתור ככיה ושניה דקיסר)

ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון (בראשית ל, לז), חטר חור דלוז ודדליף, כך היה אבינו יעקב נותן את המקלות בשקתות המים והיתה בהמה באה לשתות ורואה את המקלות ונרתעת לאחוריה והזכר רובעה והיתה יולדת כיוצא בו.

אמר רבי הושעיה נעשו המים זרע בתוך מעיהם ולא היו חסרות אלא צורת הולד בלבד. מעשה בכושי אחד שנשא לכושית אחת והוליד ממנה בן לבן, תפס האב לבן ובא לו אצל רבי, אמר לו שמא אינו בני. אמר לו היה לך מראות בתוך ביתך, אמר לו הן. אמר לו שחורה או לבנה, אמר לו לבנה. אמר לו מיכן שהיה לך בן לבן.

אמר רב הונא דבית חורון מלאכי השרת היו טעונים מתוך צאנו של לבן באים ונותנים בתוך צאנו של יעקב, הדא הוא דכתיב (בראשית לא, יב): שא נא עיניך וראה כל העתדים העלים על הצאן, עולים על הצאן אין כתיב כאן אלא העלים מאליהם היו עולים, רבי תנחומא אמר שטף של גשמים. רבנן אמרי ענני כבוד. (בראשית ל, מב): ובהעטיף הצאן לא ישים והיה העטפים ללבן, רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר בכיריא דלבן, ריש לקיש אמר לקישיא דלבן

ויפרץ האיש (בראשית ל, מג), רבי שמעון בר אבא אמר מלמד שנפרצה לו פרצה מעין דגמא של עולם הבא, היאך מה דאת אמר (מיכה ב, יג): עלה הפרץ לפניהם. רבי אבא בר כהנא אמר מאה ותרתין רבון שבעה אלפים מאתן עדרין הוו ליה לאבינו יעקב. רבי לוי אמר ששים רבוא כלבים. רבנן אמרי מאה ועשרין רבוא. ולא פליגי, מאן דאמר ששים רבוא, לכל עדר ועדר חד כלב. מאן דאמר מאה ועשרים רבוא, לכל עדר תרין כלבין

וישמע את דברי בני לבן (בראשית לא, א), חזקיה אמר עד שלא ירד יעקב אבינו לשם לא נפקד בזכרים, וכיון שירד יעקב אבינו לשם נפקד בזכרים, הדא הוא דכתיב: וישמע את דברי בני לבן. (בראשית לא, א): את כל הכבד הזה, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אין כבוד אלא כסף, היך מה דאת אמר (נחום ב, י): בזו כסף בזו זהב ואין קצה לתכונה כבד מכל כלי חמדה. (בראשית לא, ב): וירא יעקב את פני לבן, בר סירא אמר לב אדם ישנה פניו בין לטוב ובין לרע, אמר לו הקדוש ברוך הוא חמיך אינו מסביר לך פנים ואת יושב כאן, (נחום ב, ג): שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך.