# פרשה עד

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-74/

ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך (בראשית לא, ג), כתיב (תהלים קמב, ו): זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים, והלוא אין ארץ החיים אלא צור וחברותיה, תמן שובעה תמן זולא, ואת אמרת חלקי בארץ החיים, אלא ארץ שמתיה חיים תחלה לימות המשיח. ריש לקיש בשם בר קפרא מיתי לה מהכא (ישעיה מב, ה): נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת חלקי בארץ החיים, שוב אל ארץ אבותיך, אביך מצפה לך אמך מצפה לך, אני בעצמי מצפה לך. רבי אמי בשם ריש לקיש אמר נכסי חוצה לארץ אין בהם ברכה, אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך, הכא את אמר ואהיה עמך, ולהלן את אמר (שמואל ב ז, ט): ואהיה עמך בכל אשר הלכת, אלא דוד על ידי שהוא מפרנס את ישראל היה אומר לו ואהיה עמך בכל אשר הלכת, אבל יעקב על ידי שהוא מפרנס את ביתו הוא אומר לו שוב אל ארץ אבותיך וגו'

וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה וגו' (בראשית לא, ד), אמר רבי שמעון בן גמליאל, בשלשה דברים אני אוהב את בני המזרח, שאינן נושכין ואוכלין אלא חותכין ואוכלין, ואין חותכין בשר אלא על גבי השלחן, ואין נושקין אלא ביד, ואין נוטלין עצה אלא במקום רווח, כענין שנאמר: וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה, במקום רווח. מתלא אומר בחקל דאית בה אזגרין לא תימר מלה דמסטירין

ויאמר להן ראה אנכי וגו' ואביכן התל בי (בראשית לא, ה ז), אמר רבי חיא רבה כל דבר ודבר שהיה מתנה עם אבינו יעקב היה חוזר בו עשרה פעמים למפרע, שנאמר (בראשית ל, לד): הן לו. רבנן אמרי מאה פעמים, שנאמר: ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים, ואין מנין פחות מעשרה. (בראשית לא, ח): אם כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן, רבי ברכיה בשם רבי חנינא צפה הקדוש ברוך הוא מה לבן עתיד לעשות עם אבינו יעקב והיה צר צורה כיוצא בה, אם כה יאמר, אמר אין כתיב כאן, אלא יאמר, רבי יודן ורבי איבו אמרו (בראשית לא, יב): כי ראיתי את כל אשר עשה לך לבן, אין כתיב כאן, אלא את כל אשר לבן עשה לך. (בראשית לא, יא): ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום וגו', רבי אלעזר בן יעקב אמר לו ולדורותיו, אין דור שאין בו כאברהם, ואין דור שאין בו כיעקב, ואין דור שאין בו כשמואל. (בראשית לא, יב): ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתדים העלים על הצאן נקדים וברדים, אמר רב הונא דבית חורון עולים אין כתיב כאן אלא העלים, מאליהן היו עולין. רבי תנחומא אמר שטף של גשמים. רבנן אמרי ענני כבוד. (בראשית לא, ט): ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי, כזה שהוא מציל מן הנצלת

ותען רחל ולאה ותאמרנה לו (בראשית לא, יד), למה מתה רחל תחלה, רבי יודן ורבי יוסי, רבי יודן אמר שדברה בפני אחותה, אמר לו רבי יוסי ראית מימיך אדם קורא ראובן ושמעון עונה אותו, והלוא לרחל קרא ורחל ענתה אותו, על דעתיה דרבי יהודה ניחא על דעתיה דרבי יוסי לא מתה אלא מקללתו של זקן, שנאמר (בראשית לא, לב): עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, והיה כשגגה היוצא מלפני השליט, (בראשית לא, יט): ותגנב רחל וגו' (בראשית לה, יט): ותמת רחל וגו', (בראשית לא, טו): הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו וגו', אפשר כן, אלא אם הוה קוקיא טבא הוה נסיב לה, פטיקלין טב הוה נסיב ליה

כי כל העשר אשר הציל אלהים מאבינו וגו' ויקם יעקב וישא את בניו (בראשית לא, טז יז), אמר רבי יוחנן כתיב (קהלת י, ב): לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, לב חכם לימינו, זה יעקב, שנאמר: ויקם יעקב וישא את בניו, ואחר כך ואת נשיו. ולב כסיל לשמאלו, זה עשו, (בראשית לו, ו): ויקח עשו את נשיו ואת בניו, ואחר כך ואת בנותיו. (בראשית לא, יח): וינהג את מקנהו ואת כל רכשו אשר רכש מקנה קנינו, מה שקנה מקנינו של לבן. (בראשית לא, יט): הלך לגזז את צאנו, בכל מקום שנאמר גזיזה עושה רשם. (בראשית לא, יט): ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה, והיא לא נתכונה אלא לשם שמים, אמרה מה אנא מזיל לי ונשבוק הדין סבא בקלקוליה, לפיכך הצרך הכתוב לומר: ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה

ויגד ללבן ביום השלישי (בראשית לא, כב), אמר רבי אבהו מה שהלך אבינו יעקב לשלשה ימים הלך לבן ליום אחד, ויגד ללבן ביום השלישי, שלישי לבריחה.

אמר רבי חיא רבה מה שהלך אבינו יעקב לשבעה ימים הלך לבן ביום אחד, ממה נפשך רוצה ולא רוצה כבר כתיב (בראשית ל, לו): וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב, וכתיב: ויגד ללבן ביום השלישי, שלישי לבריחה, שנאמר (בראשית לא, כג): ויקח את אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים, יומא דהוו קימין ביה, הוי מה שהלך יעקב בשבעה ימים הלך לבן ליום אחד

ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה (בראשית לא, כד), מה בין נביאי עובדי כוכבים לנביאי ישראל, רבי חמא בר חנינא ורבי יששכר דכפר מגדי, רבי חמא בר חנינא אמר אין הקדוש ברוך הוא נגלה לנביאי עובדי כוכבים אלא בחצי דבור, דכתיב (במדבר כג, ד): ויקר אלהים אל בלעם. רבי יששכר דכפר מגדי אמר אין הלשון הזה ויקר אלא לשון טמאה, היך מה דאת אמר (דברים כג, יא): כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אבל לנביאי ישראל בדבור שלם בלשון חבה בלשון קדשה, בלשון שמלאכי השרת מקלסין אותו (ישעיה ו, ג): וקרא זה אל זה ואמר קדוש. רבי יוסי בר חנינא אמר אין הקדוש ברוך הוא נגלה לנביאי עובדי כוכבים אלא בשעה שדרך בני אדם לפרש אלו מאלו, דכתיב (איוב ד, יג): בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים, (איוב ד, יב): ואלי דבר יגנב וגו'. אמר רבי אלעזר בן רבי מנחם (משלי טו, כט): רחוק ה' מרשעים, אלו נביאי עובדי כוכבים, (משלי טו, כט): ותפלת צדיקים ישמע, אלו נביאי ישראל, מה בין נביאי ישראל לנביאי עובדי כוכבים, רבי חנינא בר פפא ורבי סימון, רבי חנינא בר פפא אמר למלך ואהובו שהיו נתונים בטרקלין כל שעה שהוא מבקש הוא מדבר עם אהובו [נסח אחר: למלך ואוהבו שהיו נתונים בטרקלין וביניהם וילון כל שעה שהוא מבקש לדבר עם אוהבו מקפל את הוילון ומדבר עם אוהבו]. רבי סימון אמר למלך שהיה לו אשה ופילגש בשעה שהוא בא אצל אשתו הוא בא בפרהסיא, ובשעה שהוא בא אצל פילגשו הוא בא במטמוניות, כך אין הקדוש ברוך הוא נגלה על עובדי כוכבים אלא בלילה, (במדבר כב, כ): ויבא אלהים אל בלעם לילה, (בראשית כ, ג): ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, (בראשית לא, כד): ויבא אלהים אל לבן בחלם הלילה. (בראשית לא, כט): ויאמר לו השמר לך, אפלו שאת אומרן לטובתו הוא חושבן לרעתו (בראשית לא, כט): השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע

למה נחבאת לברח ולא הגדת לי ואשלחך וגו' (בראשית לא, כז), אמר דלמא חזר ביה. (בראשית לא, כח): ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי, אמר ליה עד כדון אית ביה. (בראשית לא, כט): יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר, אמר לית הוא מיניה. (בראשית לא, ל): ועתה הלך הלכת כי נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי, את חמדת לילך אל בית אביך למה גנבת את אלהי, אמר רבי איבו כיון ששמעו השבטים כך אמרו בושנו בך אבי אמנו שלעת זקנותך אתה אומר למה גנבת את אלהי

עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה (בראשית לא, לב), והוה כן (קהלת י, ה): כשגגה היוצאה מלפני השליט, (בראשית לא, יט): ותגנב רחל, (בראשית לה, יט): ותמת רחל. (בראשית לא, לג): ויבא לבן באהל יעקב ובאהל רחל, באהל יעקב שהוא אהלה של רחל, (בראשית לא, לג): ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל, למה באהל רחל שתי פעמים, שהיה מכיר שהיא משמשנית. (בראשית לא, לד): ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל, בעביטא דגמלא, (בראשית לא, לד): ותשב עליהם, (בראשית לא, לה): ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל וגו', אמר רבי יוחנן תרפים לא מצא קיתוניות מצא, נעשו תרפים קיתוניות שלא לביש את רחל

ויחר ליעקב וירב בלבן (בראשית לא, לו), רבי עזריה בשם רבי חגי ורבי יצחק בר מרון, ותני לה בשם רבי חנינא בר יצחק, קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים, קפדנותן של אבות מנין, ויחר ליעקב וירב בלבן, (בראשית לא, לו): ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת, דא את סבור שמא מכות או פצעים יהיו שם, אלא דברי פיוסים, יעקב מפייס את חמיו. (בראשית לא, לז): כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך, אמר רבי סימון בנהג שבעולם חתן שהוא דר אצל חמיו אפשר לו שלא ליהנות אפלו כלי אחד אפלו סכין אחד, ברם הכא מששת את כל כלי, אפלו מחט אפלו צנורא לא מצאת. ולא ענותנותן של בנים, מדוד, שנאמר (שמואל א כ, א): ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי, מזכיר שפיכות דמים בפיוסו, מלי דקטלא, ברם הכא כי דלקת אחרי

זה עשרים שנה וגו' טרפה לא הבאתי אליך, דקטילא, אנכי אחטנה מידי תבקשנה (בראשית לא, לח לט), אני הייתי חוטא על הארי, שכך גזר הקדוש ברוך הוא לארי שיהיה טורף ואוכל מצאנו של לבן בכל יום. ואם תאמר שאם היה רועה אחר היה מצילן, תלמוד לומר (ישעיה לא, ד): כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רעים מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה. (בראשית לא, לט): גנבתי יום וגנבתי לילה, קריין לי גנבא ביממא וגנבא בליליא. מה היה אומר רבי יהושע בן לוי אמר ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים היה אומר, הדא הוא דכתיב (תהלים קכד, א): לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, ישראל סבא. רבי שמואל בר נחמן אמר כל ספר תהלים היה אומר (תהלים כב, ד): ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ישראל סבא. (בראשית לא, מא): זה לי עשרים שנה, אמר רבי חיא רבה כל דבר ודבר שהיה לבן מתנה עם אבינו יעקב היה חוזר עשר פעמים למפרע, שנאמר (בראשית ל, לד): הן לו. רבנן אמרי מאה פעמים, שנאמר (בראשית לא, מא): והחליף את משכרתי עשרת מנים, ואין מנין פחות מעשרה

לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק (בראשית לא, מב), זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי, זבדי בן לוי אמר כל מקום שנאמר לולי, בא בזכות אבות, אמר לו רבי יהושע והא כתיב (בראשית מג, י): כי לולי התמהמהנו, אמר לו כל עצמן לא עלו אלא בזכות אבות, שאלולי זכות אבות לא היו עולים משם בשלום.

אמר רבי תנחומא אית דמפקין לשנא דרבי יהושע בן לוי לזבדי בן לוי, רבי יהושע בן לוי אמר בכל מקום שנאמר לולי בא בזכות אבות חוץ מזה, אמר לו אף זה בא בזכות אבות. רבי יוחנן אמר בזכות קדשת השם. רבי לוי אמר בזכות אמנה ובזכות התורה. בזכות אמנה (תהלים כז, יג): לולי האמנתי לראות, בזכות התורה (תהלים קיט, צב): לולי תורתך שעשעי. (בראשית לא, מב): את עניי ואת יגיע כפי, רבי ירמיה אמר חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון, ומלאכה הצילה נפשות. זכות אבות הצילה ממון, שנאמר: לולי אלהי אבי וגו', ומלאכה הצילה נפשות, את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים וגו'

ויען לבן ויאמר ליעקב הבנות בנתי והבנים בני (בראשית לא, מג), אמר רבי אבין כולהון בנותיו היו, הבנות בנתי, הרי שתים. (בראשית לא, מג): ולבנתי מה אעשה, הרי ארבע. רבנן מיתי לה מהכא (בראשית לא, נ): אם תענה את בנתי, הרי שתים, (בראשית לא, נ): ואם תקח נשים על בנתי, הרי ארבע. (בראשית לא, מה): ויקח יעקב אבן וגו', אמר רבי יוחנן כשן הזה של טבריא היתה. (בראשית לא, מו): ויאמר יעקב אל אחיו לקטו אבנים, כמה אחין היו לו, חד, ולוי קבריה, אלא אלו בניו שהוא קורא אותן בלשון הקדש אחיו.

אמר רב הונא גבורים כיוצא בו, צדיקים כיוצא בו.

אמר רבי יודן לבש אדם לבושו של אביו הרי הוא כיוצא בו

ויקרא לו לבן יגר שהדותא (בראשית לא, מז), אמר רבי שמואל בר נחמן אל יהא לשון פרסי הזה קל בעיניך, שבתורה בנביאים בכתובים מצינו שהקדוש ברוך הוא חולק לו כבוד, בתורה: ויקרא לו לבן יגר שהדותא, בנביאים (ירמיה י, יא): כדנה תאמרון להום וגו'. בכתובים (דניאל ב, ד): וידברו הכשדים למלך ארמית. (בראשית לא, מט): והמצפה אשר אמר יצף ה', אמר רבי אבהו כי יסתר אין כתיב כאן, אלא כי נסתר, עד כאן היינו רואין זה את זה, מכאן ואילך אין אנו רואים זה את זה. (בראשית לא, נ): ואם תענה את בנתי, אמר רבי ראובן כולהון בנותיו היו, (בראשית לא, מג): הבנות בנתי, אם תענה את בנתי, שלא תקח נשים בחייהן, (בראשית לא, נ): ואם תקח נשים על בנתי, לאחר מיתתן, (בראשית לא, נ): ראה אלהים עד ביני וביניך

ויאמר לבן ליעקב (בראשית לא, נא), אמר רבי יוחנן כזה שהוא מורה את החנית. (בראשית לא, נב): עד הגל הזה וגו' לרעה אין אתה עובר אבל אתה עובר עלי בפרגמטיא, בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובה פגע באדומיים, בקש לזנבן, הוציאו לו אפיסטולי שלהם (דברים ב, ג): רב לכם סב את ההר וגו'. פגע במואביים בקש לזנבן והוציאו לו אפיסטולי שלהם (דברים ב, ט): אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, באותה שעה שלח יואב אצל דוד אמר לו פגעתי באדומיים ובקשתי לזנבן הוציאו לי אפיסטולי שלהם רב לכם, במואביים והוציאו לי אפיסטולי שלהם אל תצר את מואב, באותה שעה לא נהג דוד כבוד מלכות בעצמו אלא עמד והעביר פיפורין מעליו ועטרה מעל ראשו ונתעטף בטליתו והלך לו אצל סנהדרין, אמר להם רבותי לא באתי לכאן אלא ללמד אם נותנים אתם לי רשות אני מלמד, שלחתי את יואב לארם נהרים ולארם צובא ופגע באדומיים והוציאו לו אפיסטולי שלהן רב לכם, והלוא הם פרצו את הגדר תחלה (שופטים ג, יג): ויאסף אליו את בני עמון, פגע במואביים ובקש לזנבן והוציאו לו אפסטולי שלהן אל תצר את מואב, והם לא פרצו הגדר תחלה (במדבר כב, ה ו): וישלח מלאכים אל בלעם ועתה לכה ארה לי, הדא הוא דכתיב (תהלים ס, א): מכתם, כמה אגרות כתב, רבי איבו אמר שתים כתב, אחד לאדומיים ואחד למואביים. רבי חנינא אמר אגרת אחד כתב, הדא הוא דכתיב (במדבר כב, ב): וישב יואב וגו', חזר ולמד אדומיים משל מואביים, הדא הוא דכתיב (במדבר כב, א): למנצח על שושן עדות, לעדה שהיא משיחה בלשונו של אלהים. (במדבר כב, א): מכתם לדוד ללמד, מכות ותמות, (במדבר כב, ב): בהצותו את ארם נהרים ויך את אדום בגיא מלח, כתוב אחד אומר (דברי הימים א יח, יב): י"ח אלף, וכתוב אחד אומר (תהלים ס, ב): י"ב אלף, אלא שתי מלחמות היו, אחת של י"ב אלף ואחת של י"ח אלף

אלהי אברהם, קדש, ואלהי נחור, חל, אלהי אביהם, משמעו קדש וחל (בראשית לא, נג). (בראשית לא, נד): ויזבח יעקב זבח בהר, (בראשית לב, א): וישכם לבן בבקר וגו' ויברך אתהם וגו', אמר רבי איבו דווים וסגופים היו בעל כרחם ולא היו מפרינים אלא בפה, הדא הוא דכתיב: וישכם לבן בבקר. (בראשית לב, א): וילך וישב לבן למקמו, לסורו, מלמד שנכנסו לסטים בתוך ביתו והיו מקרקרים [נסח אחר: מקרטעים] בו כל הלילה

ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים (בראשית לב, ב), כמה מלאכים היו חלים ומרקדים לפני אבינו יעקב בכניסתו לארץ, רב הונא בשם רבי איבו אמר ס' רבוא מלאכים היו חלים לפני יעקב אבינו בכניסתו לארץ, הדא הוא דכתיב (בראשית לב, ג): ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, ואין שכינה שורה פחות מששים רבוא. רבנן אמרי ק"ך רבוא, (בראשית לב, ג): ויקרא שם המקום ההוא מחנים, מחנה הרי ששים רבוא, מחנים הרי ק"ך רבוא.

אמר רבי יודן נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו, הדא הוא דכתיב (בראשית לב, ד): וישלח יעקב מלאכים לפניו.