# פרשה עו

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-76/

ויירא יעקב מאד ויצר לו (בראשית לב, ח), רבי פינחס בשם רבי ראובן, שני בני אדם הבטיחן הקדוש ברוך הוא ונתיראו, הבחור שבאבות והבחור שבנביאים, הבחור שבאבות זה יעקב, שנאמר (תהלים קלה, ד): כי יעקב בחר לו יה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית כח, טו): והנה אנכי עמך, ובסוף נתירא, שנאמר: ויירא יעקב. הבחור שבנביאים זה משה, שנאמר (תהלים קו, כג): לולי משה בחירו, ואמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ג, יב): כי אהיה עמך, ולבסוף נתירא (במדבר כא, לד): ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו, אינו אומר אל תירא אתו, אלא למי שנתירא. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן משם רבי נתן ראויים היו ישראל כליה בימי המן, אלולי שנסמכה דעתן על דעת הזקן אביהם, אמרו מה אבינו יעקב שהבטיחו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: והנה אנכי עמך, נתיירא, אנו על אחת כמה וכמה, הוא שהנביא מקנתר את ישראל ואומר להם (ישעיה נא, יג): ותשכח ה' עך נוטה שמים ויסד ארץ, אמר להון אנשיתון מה אמר לכון (ירמיה לא, לו): כה אמר ה' אם ימדו השמים מלמעלה, אם ראיתם שמים שמטו והארץ מתמוטטה מנטית שמים וארץ לא היה לכם ללמד אלא (ישעיה נא, יג): ותפחד תמיד כל היום

דבר אחר, ויירא יעקב מאד ויצר לו, אמר רבי יהודה ברבי עילאי לא היא יראה לא היא צרה, אלא ויירא שלא יהרג, ויצר לו שלא יהרג, אמר אם הוא מתגבר עלי, הורגני, ואם אני מתגבר עליו אני הורגו, הדא הוא ויירא שלא יהרג ויצר לו שלא יהרג. אמר כל השנים הללו יושב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת ארץ ישראל. כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו, תאמר שהוא בא עלי מכח כבוד אב ואם, שהרי כך אמר (בראשית כז, מא): יקרבו ימי אבל אבי, תאמר שמת אותו זקן ובא עלי להרגני, אמר רבי יהודה ברבי סימון כך אמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית לא, ג): שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך. תאמר עד כאן היו התנאים (בראשית כח, כ): ושמרני בדרך הזה ולא יותר, אמר רבי יודן אמר לו המקום (בראשית לא, ג): שוב אל ארץ אבותיך, אף על פי כן ויירא יעקב מאד, אלא מכאן שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה. רב הונא בשם רבי אחא אמר (בראשית כח, טו): והנה אנכי עמך, (בראשית כח, כ): אם יהיה אלהים עמדי, אלא מכאן שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה. רב הונא בשם רב אחא אמר (שמות ג, יב): ויאמר כי אהיה עמך, ואין דבר רע מזיקך, וכתיב (בראשית ד, כד): ויהי בדרך במלון, אלא שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה. רבי פינחס בשם רבי חנין דציפורין אמר (מלכים א א, לו): ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר, והלא כבר נאמר (דברי הימים א כב, ט): הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה, אלא אמר הרבה קטיגורין יעמדו מכאן ועד גיחון

ויחץ את העם (בראשית לב, ח), למדתך תורה דרך ארץ שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחד, ממי אתה למד מיעקב, שנאמר: ויחץ את העם וגו', וכן הוא אומר (מלכים א יח, ד): ויחביאם חמשים איש במערה. (בראשית לב, ט): ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו, אלו אחינו שבדרום. (בראשית לב, ט): והיה המחנה הנשאר לפלטה, אלו אחינו שבגלות, אמר רבי הושעיה אף על פי שנשארו לפלטה מתענים היו עלינו בשני ובחמישי

ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק (בראשית לב, י), הא לעשו לא, אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקים עליו, מי שאינו בוחר בדרכיהם ואינו עושה כמעשיהם, איני מתקים עליו. רב הונא בשם רבי אחא אמר מי היה קרוב לדוד לא אחז, הוא מניח לאחז ואומר לחזקיהו (מלכים ב כ, ה): כה אמר ה' אלהי דוד אביך, אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקים עליו, שאינו בוחר בדרכיהם ואינו עוה כמעיהם, איני מתקים עליו

קטנתי מכל החסדים (בראשית לב, יא), אמר רבי אבא בר כהנא איני כדאי. רבי לוי אמר כדאי אני אבל קטנתי מכל וגו'. (בראשית לב, יא): כי במקלי עברתי את הירדן הזה, רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוחנן אמר בתורה בנביאים בכתובים מצינו שלא עברו ישראל את הירדן אלא בזכותו של יעקב. בתורה, כי במקלי עברתי את הירדן הזה. בנביאים (יהושע ד, כב): והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה, ישראל סבא. בכתובים (תהלים קיד, ה): מה לך הים כי תנוס הירדן תסב לאחור וגו' מלפני אלוה יעקב.

אמר רבי לוי אתר הוא תמן מצוח ירדן בחמי טבריה, בבהלה נכנס אבינו יעקב לשם, ונעל בפניו עשו, וחתר לו הקדוש ברוך הוא חתירה במקום אחר ויצא, הדא הוא דכתיב (ישעיה מג, ב): כי תעבר במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך

הצילני נא מיד אחי מיד עשו (בראשית לב, יב), הצל את בני לעתיד לבוא מיד בני בניו שבאו עליהן מכחו של עשו, הדא הוא דכתיב (דניאל ז, ח): מתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהן, זה בן נצר. (דניאל ז, ח): ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרה מן קדמה, זו שנתנו להם מלכותם, מקדין וקרוס וקרדידוסי. (דניאל ז, ח): ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופם ממלל רברבן, זו מלכות הרשעה שהיא מכתבת טירוניא מכל אמות העולם.

אמר רבי יוחנן כתיב על קרניא עשר מנה מלכותא עשרא מלכין יקמון מן ארעא, כולהון ביוצאי ירכו של עשו הכתוב מדבר, אלא: מתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהן, זו מלכות הרשעה. ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרה מן קדמה, אלו שלשה מלכיות הראשונות. ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא, זו מלכות הרשעה שהיא מכנסת עין רעה בממונו של אדם, פלן עתיר נעבדיניה ארכונונוס, פלן עתיר נעבדיה בליוטוס. (בראשית לב, יב): פן יבוא והכני אם על בנים, ואתה אמרת (דברים כב, ו): לא תקח האם על הבנים.

דבר אחר, פן יבוא והכני אם על בנים, ואתה אמרת (ויקרא כב, כח): ושור ושה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד

ואתה אמרת היטב איטיב עמך (בראשית לב, יג), היטב בזכותך איטיב בזכות אבותיך. (בראשית יד טו): וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו, עזים מאתים ותישים עשרים, אמר רבי אלעזר מכאן לעונה האמורה בתורה, הטילים בכל יום, הפועלים שתים בשבת. הספנין אחת לששה חדשים. עזים מאתים, שהן צריכות תישים עשרים. רחלים מאתים, שהן צריכות אילים עשרים. גמלים מיניקות ובניהם שלשים, ובנאיהם שלשים. רבי ברכיה בשם רבי שמעון בן גמליאל אמר לפי שהוא צנוע בתשמישו לפיכך לא פרסמו הכתוב, אלא גמלים מיניקות ובניהם שלשים. פרות ארבעים ופרים עשרה, שהן צריכים פרים עשרה. אתנת עשרים, שהן צריכים עירם עשרה. ולמה הוא נותן את הגמלים באמצע, אלא אמר לו הוי רואה את עצמך כאלו אתה יושב על בימה ודן, ואני נדון לפניך ואתה מתמלא עלי רחמים

ויצו את הראשון לאמר כי יפגשך עשו אחי ואמרת לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו (בראשית לב, יח יט), רבי ורבי יוסי ברבי יהודה היו מהלכין בדרך ראו גוי אחד בא לקראתם, אמרין תלת מלין הוא שאיל לן, מה אתון, ומה אומנתכון, ולאן אתון אזלין. מה אתון, יהודאין. מה אומנתכון, פרגמוטטין. ולאן אתון אזלין, למזבן חטים מן אוצרי דיבני. עמד לו רבי כנגד הגוי לראות מה ישאל, והמתין לו רבי יוסי ברבי יהודה, אמר, אם אמר מלה אנא אמר אוחרי. אמר ליה ומנין אית לך הא, אמר ליה מיעקב אבונא. (בראשית לב, יט): והנה גם הוא אחרינו, ויצו את הראשון וגו' גם את השני, רבי פינחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון במצאכם אתו בגדלתו, (בראשית לב, כא): ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו, הדא הוא דכתיב (איוב ט, כד): ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה וגו'. (בראשית לב, יז): ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו, למה לא הכניסן לו בערבוביא, כדי לתמהו על דורון שלו. ולמה לא הכניסן כלן כאחת, כדי להשביע עיניו של רשע, אתי למחסל והוא אמר קביל, אתי למחסל והוא אמר קביל. (בראשית לב, כב): ותעבר המנחה על פניו וגו', אף הוא בעקא

ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחתיו וגו' (בראשית לב, כג), ודינה היכן היא, נתנה בתבה ונעל בפניה, אמר הרשע הזה עינו רמה היא, שלא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממני. רב הונא בשם רבי אבא הכהן ברדלא אמר, אמר לו הקדוש ברוך הוא (איוב ו, יד): למס מרעהו חסד, מנעת מרעך חסד, מנעת חסדך מן אחוך, דאלו אתנסיבת לגברא לא זנתה [נסח אחר: דנסבת לאיוב לאו גירתיה בתמיה], לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נשאת לערל, לא בקשת להשיאה דרך התר הרי נשאת דרך אסור, הדא הוא דכתיב (בראשית לד, א): ותצא דינה בת לאה. (בראשית לב, כד): ויקחם ויעברם את הנחל, רב הונא בשם רבי אידי עשה עצמו כגשר, נסיב מן הכא ויהיב הכא.