# פרשה עט

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-79/

ויבא יעקב שלם (בראשית לג, יח), (איוב ה, יט): בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע, אין שית אינון אנא קאים בהון, ואין שבע אינון אנא קאים בהון. (איוב ה, כ): ברעב פדך ממות, (בראשית מה, ו): כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ, (איוב ה, כ): ובמלחמה מידי חרב, (בראשית לא, כט): יש לאל ידי לעשות עמכם רע. (איוב ה, כא): בשוט לשון תחבא, אמר רב אחא קשה לשון הרע שמי שבראו עשה לו מקום שיטמן בתוכו. (איוב ה, כא): ולא תירא משד כי יבוא, זה עשו ואלופיו. (איוב ה, כב): לשד ולכפן תשחק, זה לבן שבא כפון על ממונו לשודדו, (איוב ה, כג): כי עם אבני השדה בריתך וגו', (בראשית כח, יא): ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו. (איוב ה, כד): וידעת כי שלום אהלך, מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר. (איוב ה, כד): ופקדת נוך ולא תחטא, אבינו יעקב בן ארבעה ושמונים שנה היה ולא ראה טפת קרי מימיו, (איוב ה, כה): וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב השדה, אמר רבי יודן לא נפטר אבינו יעקב מן העולם עד שראה ששים רבוא מבני בניו, (איוב ה, כו): תבוא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו, רבי יצחק ורבנן, רבי יצחק אמר תבוא לח אלי קבר. ורבנן אמרי תבוא בכלא אלי קבר, מלא שאינו חסר כלום, שנאמר: ויבא יעקב שלם

ויבא יעקב שלם, (תהלים קכט, א): שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא, ויכלו לך, אמר לו (תהלים קכט, ב): גם לא יכלו לי. ויבא יעקב שלם (תהלים לד, כ): רבות רעות צדיק וגו', רבות רעות, זה עשו ואלופיו. צדיק, זה יעקב. (תהלים לד כ): ומכלם יצילנו ה', ויבא יעקב שלם. (תהלים קכא, ח): ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם, ישמר צאתך, (בראשית כח, י): ויצא יעקב. ובואך, ויבא יעקב שלם

רבי חייא בר אבא פתח (איוב ח, ו): אם זך וישר אתה וגו' ושלם נות צדקך. אם זך וישר אתה, היית אין כתיב כאן אלא אתה, הא לשעבר לא היה צדיק, (איוב ח, ו): כי עתה יעיר עליך, עתיד הקדוש ברוך הוא להתעורר עליך ולשלם לך כל צדקות שעשית, ולפי שכתוב (בראשית כה, כז): ויעקב איש תם ישב אהלים, לפיכך (איוב לג, יח): ויבא יעקב שלם. רבי ברכיה פתח (איוב כב, כח): ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור. ותגזר אמר ויקם לך, זה יעקב. ועל דרכיך נגה אור, על שני דרכיך נגה אור, לפי שכתוב (בראשית כח, כ): אם יהיה אלהים עמדי וגו', (בראשית כח, טו): והנה אנכי עמך ושמרתיך, (בראשית כח, כא): ושבתי בשלום אל בית אבי, וכתיב: ויבא יעקב שלם

ויבא יעקב שלם, כתיב (תהלים קכו, ה): הזרעים בדמעה ברנה יקצרו. הזרעים בדמעה, זה אבינו יעקב, שזרע את הברכות בדמעה (בראשית כז, יב): אולי ימשני אבי. ברנה יקצרו (בראשית כז, כח): ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ, (תהלים קכו, ו): הלוך ילך ובכה, (בראשית כט, יא): וישא את קלו ויבך, (תהלים שם): נשא משך הזרע, שנמשך למקום שעתיד להזרע משם, דכתיב (בראשית כח, ב): וקח לך משם אשה. (בראשית כח, ה): וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל, (תהלים שם): בא יבא ברנה נשא אלמתיו, אתא טעון עולימין ועולימיתא

ויבא יעקב שלם, שלם בגופו, לפי שכתוב (בראשית לב, לב): והוא צלע על ירכו, ברם הכא שלם בגופו. שלם בבניו, לפי שכתוב בו (בראשית לב, ט): אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה, ברם הכא שלם בבניו, שלם בממונו, אף על גב דאמר רבי אבון בשם רב אחא תשע שנים היה מכבד אבינו יעקב את עשו באותו הדורון, ברם הכא שלם בממונו. רבי יוחנן אמר שלם בתלמודו, אבל יוסף שכח, שנאמר (בראשית מא, נא): כי נשני אלהים את כל עמלי, ולהלן הוא אומר (משלי טז, כו): נפש עמל עמלה לו

ויחן את פני העיר (בראשית לג, יח), חנן את הפנים שבעיר, התחיל משלח להם דורונות.

דבר אחר, ויחן את פני העיר, התחיל מעמיד הטליסין ומוכר בזול, הדא אמרת שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו. רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בריה הוו טמירין במערתא י"ג שנה ביומי דשמדא, והיו אוכלין חרובין של גרודא עד שהעלה גופן חלודה. לסוף שלש עשרה שנין נפק יתיב על תרע מערתא, חמא חד ציד קאים וציד ציפרין, וכד הוה שמע רבי שמעון ברת קלא אמרה מן שמיא דימוס דימוס, פסגא. וכד הוה שמע ברת קלא אמרת ספקולא, הות מתצדה ונלכדה. אמר, צפור מבלעדי שמיא לא מתצדא על אחת כמה וכמה נפש דבר נש, נפק ואשכח מליא משדכן, ונתבטלה הגזרה. אתון ואסחון בהדא בי בני דבית מוקד דטבריא, אמר ליה בריה כל הדא טבתא עבדת לן טבריא ולית אנן מדכן יתה מן קטוליא, אמר צריכין אנו לעשות טובה כדרך שהיו אבותינו עושים, שהיו עושים איטלוסין ומוכרין בזול, אמר צריכין אנו לדכיא טבריא, מה עבד, נסב תרמוסא והוה מקצץ תרמוסא ושדי קצוצותיה ומקלק בשוק, וכל אתרא דהוה קטילא סליק ואינון מפקון ונפקין, וכל מקום שלא היתה שמה טמאה תרמסא עומדת, והוא מצין איזה מקום טמאה ומקום טהרה, עד זמן דדכי יתה מן קטיליא. חמתיה חד כותי עם דארע, אמר לית אנא אזיל ומדחך בהדין סבא דיהודאי, אית דאמרי מן הדין שוקא דגרגינא ואית דאמרי מן הדין שוקא דסקאי, נסב קטיל וטמריה בשוקא דהוו מדכי, בצפרא אזל אמר להון אמריתון דדכי בן יוחאי טבריא אתון חמון הדין קטילא [נסח אחר: אזל לגביה אמר ליה לא דכיתא שוק פלן, אמר ליה הין, אמר ליה ואין אפיקת לך מיתין מן בתרך, אמר ליה גוד חמי ליה], צפה רבי שמעון בן יוחאי ברוח הקדש שהוא נתנו שם, אמר גוזר אני על העליון שירד ועל התחתון שיעלה, והוה כן. וסליק ושבת בביתיה, ועבר בהדין מגדלא דצבעיא שמע קלא דנקאי ספרא, אמר לא אמריתון דדכי בר יוחאי לטבריה, אמרין אשכחון חד קטילא, אמר יבוא עלי אם אין בידי הלכות כשער ראשי על טבריה שהיא טהורה חוץ מזה ומזה ואתה לא היית במנין עמנו שנטהרה, פרצת גדרן של חכמים, ועליך נאמר (קהלת י, ח): ופרץ גדר ישכנו נחש, מיד נעשה גל של עצמות. עבר בהדא בקעת דבית נטופא, חמא חד בר נש קאים ומלקט ספיחי שביעית, אמר לו ולא ספיחי שביעית הן, אמר לו ולא אתה הוא שהתרת, לא כך תנינן רבי שמעון אומר כל הספיחין מתרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהם בירקות שדה, אמר לו והלוא חברי חולקים עלי, פרצת גדרן של חכמים ופרץ גדר ישכנו נחש, וכן הות ליה.

דבר אחר, ויחן את פני העיר, נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה מבעוד יום, וקבע תחומין מבעוד יום. הדא אמרת ששמר יעקב את השבת קדם שנתן

ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו וגו' במאה קשיטה (בראשית לג, יט), אמר רבי יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין אמות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם, ואלו הן: מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף. מערת המכפלה, דכתיב (בראשית כג, טז): וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן, בית המקדש, דכתיב (דברי הימים א כא, כה): ויתן דויד לארנן במקום וגו'. וקבורתו של יוסף: ויקן את חלקת השדה, יעקב קנה שכם. רבי חיא רבה ורבי שמעון בר רבי ורבי שמעון בר חלפתא שכחון מלין מן התרגום, ואתון להדא תגרא דערביא למלפיניה מן תמן, שמע קליה דאמר לחבריה תלי הדין יהבא עלי, שמעון מיניה יהבא משוי, שנאמר (תהלים נה, כג): השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. ועוד שמע קליה דערבי דאמר לחבריה מה את מכסה בי, והיה רוצה לומר מה את מעשה בי. דכתיב (מלאכי ג, כא): ועסותם רשעים כי יהיו אפר. ועוד שמעון שאמרה אתתא לחברתא אתון סחיא, והיא השיבה (ישעיה מט, כא): ואני שכולה וגלמודה, גלמודא אנא נדה. שוב שמע אתתא אחרת אומרת אשאל לי מבניך, ואמרה שאילי לי מטאטיך, שנאמר (ישעיה יד, כג): וטאטאתיה במטאטא השמד נאם ה' צבאות. אתון מעוררה ללויתך, (איוב ג, ח): העתידים ערר לויתן, השאילי לי כסיתתך אפיק הדה כסיתא למרעיא. במאה קשיטה, אמר רבי אבא בר כהנא במאה אונקיות, במאה טלאים, במאה סלעים.

אמר רבי סימון קו"ף קמיליא, סמ"ך סלעים, טי"ת טריון, יו"ד ה"א מה עבדית הכא, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אלו חליות ודיקניתא שדרכן להנתן בנזמים, ומי כותב את האונה, אמר רבי ברכיה יו"ד ה"א כותב את האונה. ומי מעיד על האונה, י"ה מעיד על האונה, הוא יו"ד ה"א של קשיטה, הדא הוא דכתיב (תהלים קכב, ד): ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה', י"ה מעיד עליהם שהן בני אבותיהן, אף כאן העיד

ויצב שם מזבח ויקרא לו אל (בראשית לג, כ), אמר ריש לקיש ויקרא לו אל אלהי ישראל, אמר אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים. רב הונא בשם ריש לקיש אמר אפלו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו, ואתה היית נוטל שררה לעצמך, מחר בתך יוצאה ומתענה, הדא הוא דכתיב (בראשית לד, א): ותצא דינה בת לאה.