# פרשה ח

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-8/

ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (בראשית א, כו), רבי יוחנן פתח (תהלים קלט, ה): אחור וקדם צרתני וגו', אמר רבי יוחנן אם זכה אדם, אוכל שני עולמות, שנאמר: אחור וקדם צרתני, ואם לאו הוא בא לתן דין וחשבון, שנאמר (תהלים קלט, ה): ותשת עלי כפכה.

אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, אנדרוגינוס בראו, הדא הוא דכתיב (בראשית ה, ב): זכר ונקבה בראם.

אמר רבי שמואל בר נחמן, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, דיו פרצופים בראו, ונסרו ועשאו גבים, גב לכאן וגב לכאן. אתיבון ליה והכתיב (בראשית ב, כא): ויקח אחת מצלעתיו, אמר להון מתרין סטרוהי, היך מה דאת אמר (שמות כו, כ): ולצלע המשכן, דמתרגמינן ולסטר משכנא וגו'. רבי תנחומא בשם רבי בניה ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר אמר, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון גלם בראו, והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב (תהלים קלט, טז): גלמי ראו עיניך וגו'. רבי יהושע בר נחמיה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי אלעזר אמר מלא כל העולם בראו, מן המזרח למערב מנין, שנאמר (תהלים קלט, ה): אחור וקדם צרתני וגו'. מצפון לדרום מנין, שנאמר (דברים ד, לב): ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ומנין אף בחללו של עולם, שנאמר (תהלים קלט, טז): ותשת עלי כפכה, כמה דאת אמר (איוב יג, כא): כפך מעלי הרחק.

אמר רבי אלעזר, אחור למעשה יום הראשון, וקדם למעשה יום האחרון. הוא דעתיה דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר (בראשית א, כד): תוצא הארץ נפש חיה למינה, זה רוחו של אדם הראשון.

אמר רבי שמעון בן לקיש, אחור למעשה יום האחרון, וקדם למעשה יום הראשון, הוא דעתיה דרבי שמעון בן לקיש, דאמר ריש לקיש (בראשית א, ב): ורוח אלקים מרחפת על פני המים, זה רוחו של מלך המשיח, היך מה דאת אמר (ישעיה יא, ב): ונחה עליו רוח ה', אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת, ואם לאו אומרים לו זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך.

אמר רב נחמן אחור לכל המעשים, וקדם לכל ענשין.

אמר רבי שמואל אף בקלוס אינו בא אלא באחרונה, הדא הוא דכתיב (תהלים קמח, א): הללו את ה' מן השמים וגו', ואומר כל הפרשה, ואחר כך (תהלים קמח, ז): הללו את ה' מן הארץ וגו' ואומר כל הפרשה, ואחר כך אומר (תהלים קמח, יא): מלכי ארץ וכל לאמים (תהלים קמח, יב): בחורים וגם בתולות.

אמר רבי שמלאי כשם שקלוסו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף, כך בריתו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף, מה טעמיה, שנאמר (בראשית א, כ): ויאמר אלהים ישרצו המים, ואחר כך (בראשית א, כד): ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו', ואחר כך (בראשית א, כו): ויאמר אלהים נעשה אדם וגו'

רב חמא בר חנינא פתח (איוב כ, ד): הזאת ידעת מני וגו', אמר רבי חמא בר חנינא משל למדינה שהיתה מסתפקת מן החמרין, והיו שואלין אלו לאלו מה שברון נעשה במדינה היום, של ששי היו שואלין של חמישי, ושל חמישי של רביעי, ושל רביעי של שלישי, ושל שלישי של שני, ושל שני של ראשון, ושל ראשון למי היה לו לשאל, ולא לבני המדינה שהיו עסוקין בדימוסה של מדינה. אף כאן כל מעשה של כל יום ויום היו שואלין אלו לאלו מה בריות ברא הקדוש ברוך הוא בכם, היום של ששי שואל של חמישי וכו' עד לראשון למי היו שואלין, לא לתורה שקדמה לבריתו של עולם, דאמר רבי שמעון בן לקיש שני אלפים שנה קדמה התורה לבריתו של עולם, הדא הוא דכתיב (משלי ח, ל): ואהיה אצלו אמון וגו', ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, דכתיב (תהלים צ, ד): כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול, הוי הזאת ידעת מני עד וגו', התורה יודעת מה קדם לבריתו של עולם, אבל אתה אין לך עסק לדרש אלא (איוב כ, ד): מני שים אדם עלי ארץ. רבי אלעזר בשם בן סירא אמר בגדול ממך אל תדרש, בחזק ממך בל תחקר, במפלא ממך בל תדע, במכסה ממך אל תשאל, במה שהרשית התבונן, ואין לך עסק בנסתרות

ויאמר אלהים נעשה אדם (בראשית א, כו), במי נמלך, רבי יהושע בשם רבי לוי אמר, במלאכת השמים והארץ נמלך, משל למלך שהיו לו שני סנקליטים, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן. רבי שמואל בר נחמן אמר במעשה כל יום ויום נמלך, משל למלך שהיה לו סנקתדרון, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו. רבי אמי אמר בלבו נמלך, משל למלך שבנה פלטין על ידי ארדכל, ראה אותה ולא ערבה לו, על מי יש לו להתרעם לא על ארדכל, אתמהא, הוי ויתעצב אל לבו.

אמר רב אסי משל למלך שעשה לו סחורה על ידי סרסור והפסיד, על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור, אתמהא, הוי ויתעצב אל לבו

אמר רבי ברכיה בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון, ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו, אמר אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו, ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו. מה עשה הקדוש ברוך הוא הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו ושתף בו מדת רחמים ובראו, הדא הוא דכתיב (תהלים א, ו): כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד, אבדה מכנגד פניו ושתף בו מדת רחמים ובראו. רבי חנינא לא אמר כן, אלא בשעה שבא לבראת את אדם הראשון, נמלך במלאכי השרת ואמר להן: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו אמרו לו, אדם זה מה טיבו, אמר להן צדיקים עומדים ממנו, הדא הוא דכתיב: כי יודע ה' דרך צדיקים, כי הודיע ה' דרך הצדיקים למלאכי השרת, ודרך רשעים תאבד, אבדה מהם, גלה להם שהצדיקים עומדים ממנו ולא גלה להם שהרשעים עומדים הימנו, שאלו גלה להם שהרשעים עומדים הימנו לא היתה מדת הדין נותנת שיברא

אמר רבי סימון, בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כתים כתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יא): חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד אומר יברא, שהוא גומל חסדים. ואמת אומר אל יברא, שכלו שקרים. צדק אומר יברא, שהוא עושה צדקות. שלום אומר אל יברא, דכוליה קטטה. מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח, יב): ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסיה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יב): אמת מארץ תצמח. רבנן אמרי לה בשם רבי חנינא בר אידי ורבי פינחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמר, מאד, הוא אדם. הדא הוא דכתיב (בראשית א, לא): וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, והנה טוב אדם. רב הונא רבה של צפורין אמר עד שמלאכי השרת מדינין אלו עם אלו ומתעסקין אלו עם אלו בראו הקדוש ברוך הוא. אמר להן מה אתם מדינין כבר נעשה אדם

רב הונא בשם רבי איבו אמר, בדעת בראו, שברא צרכי מזונותיו ואחר כך בראו. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולם (תהלים ח, ה): מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הדא עקתא להון מבריא. אמר להון אם כן (תהלים ח, ח): צנה ואלפים כלם וגם בהמת שדי, למה נבראו. (תהלים ח, ט): צפור שמים ודגי הים, למה נבראו. משל למלך שהיה לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים, מה הנאה יש למלך שמלאו. אמרו לפניו רבונו של עולם (תהלים ח, י): ה' אדננו מה אדיר שמך בכל הארץ, עביד מה דהני לך

רבי יהושע דסכנין בשם רבי שמואל אמר, בנפשותן של צדיקים נמלך, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ד, כג): המה היוצרים וישבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם. המה היוצרים, על שם (בראשית ב, ז): וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. יושבי נטעים, על שם (בראשית ב, ח): ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. וגדרה, על שם (ירמיה ה, כב): אשר שמתי חול גבול לים. עם המלך במלאכתו ישבו, עם המלך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ישבו נפשות של צדיקים, שבהן נמלך הקדוש ברוך הוא וברא את העולם

רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר, בשעה שהיה משה כותב את התורה, היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה, שנאמר, ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר לפניו רבון העולמים מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהא. אמר לו כתב, והרוצה לטעות יטעה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, האדם הזה שבראתי, לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו, שאם יבוא הגדול לטל רשות מן הקטן ממנו והוא אומר מה אני צריך לטל רשות מן הקטן ממני, והן אומרים לו למד מבוראך, שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, כיון שבא לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת.

אמר רבי לוי לית הכא מלכו, אלא משל למלך שהיה מטיל בפתח פלטין שלו, וראה בלורין אחת מושלכת, אמר מה נעשה בה, מהן אומרים דימוסיות, ומהן אומרים פריבטאות, אמר המלך אינדרטין אני עושה אותה, מי מעכב

שאלו המינים את רבי שמלאי, כמה אלהות בראו את העולם. אמר להם אני ואתם נשאל לימים הראשונים. הדא הוא דכתיב (דברים ד, לב): כי שאל נא לימים ראשנים למן היום אשר ברא אלהים אדם, אשר בראו אין כתיב כאן, אלא אשר ברא. חזרו ושאלו אותו, אמרו לו, מה הוא דין דכתיב: בראשית ברא אלהים, אמר להם בראו אלהים אין כתיב כאן, אלא ברא אלהים.

אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא פתחון פה למינים, אתה מוצא תשובה בצדה. חזרו ושאלו אותו, אמרו לו, מה הוא דין דכתיב: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. אמר להם קראון מה דבתריה, ויבראו אלהים את האדם בצלמיהם, לא נאמר, אלא ויברא אלהים את האדם בצלמו, וכיון שיצאו אמרו לו תלמידיו, רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה את משיב. אמר להם, לשעבר אדם נברא מן האדמה, חוה נבראת מן האדם, מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו, לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה. חזרו ושאלו אותו, אמרו ליה, מה דין דכתיב (יהושע כב, כב): אל אלהים ה' וגו', אמר להם הם יודעים אין כתיב כאן, אלא (יהושע כב, כב): הוא ידע. אמרו לו תלמידיו, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב. אמר להם, שלשתן שם אלהים הן. כאינש דאמר, בסילוגוס קיסר, אגוסטוס קיסר. חזרו ושאלו לו, אמרו לו מה הוא דין דכתיב (יהושע כד, יט): כי אלהים קדשים הוא, אמר להן, קדשים המה אין כתיב, אלא קדשים הוא

אמר רבי הושעיא, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש. משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין, והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו, ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרוכין, וידעו הכל שהוא אפרכוס. כך בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש. מה עשה הקדוש ברוך הוא, הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם. הדא הוא דכתיב (ישעיה ב, כב): חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא

זכר ונקבה בראם (בראשית ה, ב), זה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך, זכר ונקוביו בראם. רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינא בר יצחק ורבנן בשם רבי אלעזר אמרי, ברא בו ארבע בריות מלמעלה, וארבע מלמטן, אוכל ושותה כבהמה, פרה ורבה כבהמה, ומטיל גללים כבהמה, ומת כבהמה. מלמעלה, עומד כמלאכי השרת, מדבר כמלאכי השרת, יש בו דעת כמלאכי השרת, ורואה כמלאכי השרת. ובהמה אינה רואה, אתמהא. אלא זה מצדד. רבי תפדאי בשם רבי אחא, העליונים נבראו בצלם ובדמות ואינן פרין ורבין, והתחתונים פרים ורבים, ולא נבראו בצלם ובדמות. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני בורא אותו בצלם ובדמות מן העליונים, פרה ורבה מן התחתונים. רבי תפדאי בשם רב אחא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא, אם בורא אני אותו מן העליונים הוא חי ואינו מת, מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים, אם יחטא ימות, ואם לא יחטא יחיה

ורדו בדגת הים (בראשית א, כח), אמר רבי חנינא, אם זכה רדו, ואם לאו ירדו.

אמר רבי יעקב דכפר חנין, את שהוא בצלמנו כדמותנו, ורדו. את שאינו בצלמנו כדמותנו, ירדו. רבי יעקב דמן כפר חנן אמר, יבוא צלמנו ודמותנו, וירדה לשאינו דומה לצלמנו כדמותנו. (בראשית א, כח): ויברך אתם אלהים, תמן תנינא בתולה נשאת ליום רביעי ואלמנה ליום חמישי, למה שכתוב בהן ברכה. והלוא אין כתיב ברכה אלא בחמישי ובששי. בר קפרא אמר רביעי אור לחמישי וחמישי אור לששי. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרה, וכבשה, וכבשה כתיב, האיש מצוה על פריה ורביה אבל לא האשה. רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אחד האיש ואחד האשה על שניהם הוא אומר ויברך אתם אלהים וגו'. וכבשה, וכבשה כתיב, האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק, שכל אשה שיוצאה לשוק סופה להכשל. מנא לן, מן דינה, שנאמר (בראשית לד, א): ותצא דינה, ולבסוף נכשלה, הדא הוא דכתיב (בראשית א, ב): וירא אתה שכם וגו'. רבי ירמיה ורבי אבהו ורבי יצחק בר מריון בשם רבי חנינא, הלכה כרבי יוחנן

אמר רבי אבהו נטל הקדוש ברוך הוא כוס של ברכה וברכן.

אמר רבי יהודה בן רבי סימון, מיכאל וגבריאל הם היו שושבינין של אדם הראשון.

אמר רבי שמלאי מצינו שהקדוש ברוך הוא מברך חתנים, ומקשט כלות, ומבקר חולים, וקובר מתים. מברך חתנים מנין, ויברך אתם אלהים, ומקשט כלות מנין (בראשית ב, כב): ויבן ה' אלהים את הצלע. מבקר חולים מנין, שנאמר (בראשית יח, א): וירא אליו ה' באלני ממרא. קובר מתים מנין, שנאמר (דברים לד, ו): ויקבר אתו בגי.

אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן, אף מראה פנים לאבל, הדא הוא דכתיב (בראשית לה, ט): וירא אלהים אל יעקב עוד וגו'. מה ברכה ברכו, רבי יונתן אמר ברכת אבלים.