# פרשה פג

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-83/

ואלה המלכים אשר מלכו וגו' (בראשית לו, לא), רבי יצחק פתח (יחזקאל כז, ו): אלונים מבשן עשו משוטיך, אמר רבי יצחק נמשלו עובדי כוכבים כספינה, מה ספינה זו עושים לה תרן ממקום אחד והוגנין ממקום אחר, כך עובדי כוכבים, (בראשית לו, לו): שמלה ממשרקה (בראשית לו, לז): ושאול מרחובות הנהר. ואלה המלכים (משלי כ, כא): נחלה מבהלת בראשונה, ואלה המלכים, (משלי כ, כא): ואחריתה לא תברך, (עובדיה א, כא): ועלו מושיעים בהר ציון

אמר רבי איבו קדם שלא עמד מלך בישראל (מלכים א כב, מח): נצב מלך באדום, ואלה המלכים, רבי יוסי בר חנינא בשעה שזה מעמיד מלכים, זה מעמיד שופטים: ובשעה שזה מעמיד אלופים, זה מעמיד נשיאים. רבי יהושע בן לוי אמר זה העמיד שמונה וזה העמיד שמונה, זה העמיד שמונה: בלע, יובב, חשם, הדד, שמלה, שאול, בעל חנן, הדר. וזה העמיד שמונה: שאול, ואיש בשת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט. בא נבוכדנצר וערבב אלו באלו ובטל של אלו ושל אלו, (ישעיה יד, יז): שם תבל כמדבר ועריו הרס. בא אויל ונתן גדלה ליהויכין, בא אחשורוש ונתן גדלה להמן

וימת בלע (בראשית לו, לג), אמר רבי אבהו לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד וכלו מזונותיו, בא אחד וספק לו מזונות, אמר המלך אין לי עסק אלא עם זה שספק לו מזונות. כך אמר הקדוש ברוך הוא כבר היתה מלכות עקורה מאדום ובאת בצרה וספק להם מלכים, לפיכך אין לי עסק אלא עם בצרה, שנאמר (ישעיה לד, ו): כי זבח לה' בבצרה וגו'.

אמר רבי ברכיה אף על פי כן (ישעיה לד, ו): טבח גדול בארץ אדום

וימת בעל חנן (בראשית לו, לט), רבי לוי ורבי סימון, רבי לוי אמר מיטיבי אלהות היו, (בראשית לו, לט): מהיטבאל, שהיו מיטיבין עצמן לעבודת כוכבים. (בראשית לו, לט): בת מטרד, שהיו מעמידין טוריות לעבודת כוכבים. רבי סימון אמר מיטיבי נשים היו, מהיטבאל, שהיו מיטיבין אותה לבעלה ואחר כך טורדין אותה מבעלה. (בראשית לו, לט): בת מי זהב, טרודים היו במזונותם, מן דעתירין מהו דהבא מהו כספא. (בראשית לו, מג): אלוף מגדיאל אלוף עירם, יום שמלך לוטינוס נראה לרבי אמי בחלום היום מלך מגדיאל, אמר עוד מלך אחד נתבקש לאדום. אלוף עירם, אמר רבי חנינא צפוראה למה נקרא עירם שהוא עתיד לערם תסוריות למלך המשיח.

אמר רבי לוי מעשה בשלטון אחד ברומי שהיה מבזבז תסוריות של אביו, נראה לו אליהו בחלום אמר לו אבותיך מצמתין ואת מבזבז, ולא זז עד שמלאן

התבן והקש והמוץ מריבים [מדינים] זה עם זה, זה אומר בשבילי נזרעה השדה, וזה אומר בשבילי נזרעה השדה, אמרו החטים המתינו עד שתבואו הגרן ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה. באו לגרן ויצא בעל הבית לזרותה, הלך לו המץ ברוח, נטל את התבן והשליכו על הארץ, ונטל את הקש ושרפו, נטל את החטים ועשה אותן כרי, וכל מי שרואה אותן מנשקן, היך מה דאת אמר (תהלים ב, יב): נשקו בר פן יאנף, כך אמות העולם, הללו אומרים אנו עקר ובשבילנו נברא העולם, והללו אומרים בשבילנו נברא העולם, אמרו להם ישראל המתינו עד שיגיע היום ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג, יט): כי הנה היום בא בער כתנור, ועליהם הוא אומר (ישעיה מא, טז): תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אתם, אבל ישראל (ישעיה מא, טז): ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל.