# פרשה פד

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-84/

וישב יעקב (בראשית לז, א), כתיב (ישעיה נז, יג): בזעקך יצילך קבוציך, תני כנוסו וכנוס בניו הצילו מיד עשו. (ישעיה נז, יג): ואת כלם ישא רוח יקח הבל, זה עשו ואלופיו. (ישעיה נז, יג): והחוסה בי ינחל ארץ, זה יעקב, וישב יעקב

נסו ואין רדף רשע וצדיקים ככפיר יבטח (משלי כח, א), ערק רשיעא ולא רדיפין ליה, דכתיב (בראשית לו, ו): וילך אל ארץ. רבי אלעזר אמר מפני שטר חוב, ורבי יהושע בן לוי אמר מפני הבושה, וצדיקים ככפיר יבטח, וישב יעקב

אם שוט ימית פתאם (איוב ט, כג), אנטונינוס שאל את רבנו אמר לו מהו דכתיב: אם שוט ימית פתאם, אמר רבי גזור דיסב מאה מגלבין והוא יהיבין מאה דינרים, דין סכום לדין ודין סכום לדין ולא מפקין מידיה כלום, כענין הזה מלעיג על המכה. (איוב ט, כג): למסת נקים ילעג, אמר רב אחא בשעה שהצדיקים יושבים בשלוה ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה השטן בא ומקטרג, אמר, לא דיין שהוא מתקן להם לעולם הבא אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה. תדע לך שהוא כן, יעקב אבינו על ידי שבקש לישב בשלוה בעולם הזה נזדווג לו שטנו של יוסף. וישב יעקב (איוב ג, כו): לא שלותי ולא שקטתי, לא שלותי מעשו, ולא שקטתי מלבן, ולא נחתי מדינה, ויבא רגז, בא עלי רגזו של יוסף

דבר אחר, וישב יעקב וגו', אברהם גיר גיורים, הדא הוא דכתיב (בראשית יב, ה): ויקח אברם את שרי אשתו, אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אם מתכנסין כל באי העולם לבראת אפלו יתוש אחד אינן יכולין, ואת אומר (בראשית יב, ה): ואת הנפש אשר עשו בחרן, אלא אלו הגרים שגיר אותם אברהם, ולמה אמר עשו, ולא אמר גירו, ללמדך שכל מי שהוא מקרב את הגר כאלו בראו. תאמר אברהם היה מגיר ושרה לא היתה מגירת, תלמוד לומר ואת הנפש אשר עשו בחרן, אשר עשה אין כתיב כאן אלא אשר עשו.

אמר רבי חוניא אברהם היה מגיר את האנשים ושרה מגירת את הנשים, ומה תלמוד לומר אשר עשו, אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לתוך ביתו ומאכילן ומשקן ומקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה. יעקב גיר גיורים, דכתיב (בראשית לה, ב): ויאמר יעקב אל ביתו וגו' ויתנו אל יעקב וגו', ביצחק לא שמענו, והיכן שמענו, רבי יצחק ותאני לה משום רבי הושעיא רבה בשם רבי יהודה בר סימון, כאן כתיב: וישב יעקב בארץ מגורי אביו, מאי מגורי אביו מגיורי אביו

מה כתיב למעלה מן הענין (בראשית לו, לא): ואלה המלכים וגו', וכתיב הכא וישב יעקב, אמר רבי חוניא משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ונתירא מהם וישב לו ביניהם. כך כיון שראה אבינו יעקב עשו ואלופיו נתירא מהם וישב לו ביניהם.

אמר רבי לוי משל לנפח שהיה פתוח באמצע פלטיא, ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו, וראה חבילות חבילות של קוצים ונכנסו למדינה, אמר, אנה יכנסו כל החבילות הללו, והיה שם פקח אחד, אמר לו מאלו אתה מתירא גץ אחד יוצא משלך וגץ אחד משל בנך ואתה שורפן. כך כיון שראה אבינו יעקב עשו ואלופיו נתיירא, אמר לו הקדוש ברוך הוא מאלו אתה מתירא גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך ואתם שורפים אותם כלם, הדא הוא דכתיב (עובדיה א, יח): והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה, וישב יעקב. כך אמרו חכמים (בראשית לז, ב): אלה תלדות יעקב יוסף, התולדות הללו לא באו אלא בזכותו של יוסף ובשבילו, כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל, התולדות הללו היו ממתינות עד שנולד יוסף, הדא הוא דכתיב (בראשית לז, ב): ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, כיון שנולד שטנו של אותו רשע (בראשית ל, כה): ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה. מי מורידן למצרים, יוסף. מי מכלכלן, יוסף. הים לא נקרע אלא בזכותו של יוסף, הדא הוא דכתיב (תהלים עז, יז): ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו, (חבקוק ג, י): נתן תהום קולו, (תהלים שם, טז): גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף, אמר רבי יודן ברבי שמעון אף הירדן לא נקרע אלא בזכותו של יוסף.

דבר אחר, וישב יעקב, כך אמרו חכמים לא נהנה יעקב אבינו ממושב עד שגר במגורי אבותיו, ואיזו זו, זו ארץ כנען ששם גר יצחק אביו.

דבר אחר, מגורי בגימטריא מאתן וחמשין ותשע, מיום שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם (בראשית טו, יג): ידע תדע עד שעה שנתישב יעקב אבינו בארץ מגורי אביו

אמר רבי שמואל בר נחמן אלה תולדות יעקב יוסף, לא היה צריך קרא למימר כן אלא אלה תולדות יעקב, ראובן. אלא מה תלמוד לומר יוסף, אלא שכל מה שאירע לזה אירע לזה, מה זה נולד מהול, אף זה נולד מהול. מה זה אמו עקרה, אף זה אמו עקרה. מה זה אמו ילדה שנים, אף זה אמו ילדה שנים. מה זה בכור, אף זה בכור. מה זה נתקשה אמו בלדה, אף זה נתקשה אמו בשעת לדה. מה זה אחיו שונא אותו, אף זה אחיו שונאים אותו. מה זה אחיו בקש להרגו, אף זה בקשו אחיו להרגו. מה זה רועה, אף זה רועה. זה נשטם, וזה נשטם. זה נגנב שתי פעמים, וזה נגנב שתי פעמים. זה נתברך בעשר, וזה נתברך בעשר. זה יצא לחוצה לארץ, וזה יצא לחוצה לארץ. זה נשא אשה מחוצה לארץ, וזה נשא אשה מחוצה לארץ. זה הוליד בנים בחוצה לארץ, וזה הוליד בנים בחוצה לארץ. זה לווהו מלאכים, וזה לווהו מלאכים. זה נתגדל על ידי חלום, וזה נתגדל על ידי חלום. זה נתברך בית חמיו בשבילו, וזה נתברך בית חמיו בשבילו. זה ירד למצרים, וזה ירד למצרים. זה כלה את הרעב, וזה כלה את הרעב. זה משביע, וזה משביע. זה מצוה, וזה מצוה. זה מת במצרים, וזה מת במצרים. זה נחנט, וזה נחנט. זה העלו עצמותיו, וזה העלו עצמותיו

יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' (בראשית לז, ב), ואת אמר והוא נער, אלא שהיה עושה מעשה נערות, ממשמש בעיניו, מתלה בעקבו, מתקן בשערו. היה רועה, ויבא יוסף את דבתם רעה, מה אמר, רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון, רבי מאיר אומר חשודים הן בניך על אבר מן החי. רבי שמעון אומר תולין הן עיניהן בבנות הארץ. רבי יהודה אומר מזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים. רבי יהודה בר סימון אמר על תלתיהון לקה, (משלי יז, יא): פלס ומאזני משפט לה', אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת חשודים בניך על אבר מן החי, חייך אפלו בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטים ואוכלים, (בראשית לז, לא): וישחטו שעיר עזים. אתה אמרת מזלזלים הם בבני השפחות וקורין עבדים, (תהלים קה, יז): לעבד נמכר יוסף. אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ, חייך שאני מגרה בך את הדב, (בראשית לט, ז): ותשא אשת אדוניו וגו'

וישראל אהב את יוסף (בראשית לז, ג), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. רבי נחמיה אמר שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו. (בראשית לז, ג): ועשה לו כתנת פסים, ריש לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה אמר, צריך אדם שלא לשנות בן מבניו, שעל ידי כתנת פסים שעשה אבינו יעקב ליוסף, (בראשית לז, ד): וישנאו אתו וגו'. פסים, שהיתה מגעת עד פס ידו.

דבר אחר, פסים, שהיתה דקה וקלה ביותר ונטמנת בפס יד. פסים, שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביו, ועלת ליהודה. פסים, על שם צרות שהגיעוהו, פ"א פוטיפר, סמ"ך סוחרים, יו"ד ישמעאלים, מ"ם מדינים.

דבר אחר, פסים, רבי שמעון בן לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה (תהלים סו, ה): לכו וראו מפעלות אלהים, וכתיב בתריה (תהלים סו, ו): הפך ים ליבשה, למה וישנאו אתו, בשביל שיקרע הים לפניהם, פסים, פסים

ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו (בראשית לז, ד), אמר רבי אהבה בר זעירא מתוך גנותן של שבטים אתה יודע שבחן, להלן (שמואל ב יג, כב): ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב, די בליביה בליביה, ברם הכא ולא יכלו דברו לשלום, די בלבהון בפומהון

ויחלם יוסף חלום ויאמר אליהם שמעו נא (בראשית לז, ה), אמר כך יהיו הנביאים מוכיחין אתכם, (מיכה ו, א): שמעו נא את אשר ה' אמר. (בראשית לז, ז): והנה אנחנו מאלמים אלמים, אתם כונסין פרות, ואני כונס פרות, שלכם רקיבים ושלי עומדין. (בראשית לז, ז): והנה קמה אלמתי וגם נצבה, רבי לוי ורבי אחא, רבי לוי אמר עתידין אתם לעשות אלילים אלמים לפני עגליו של ירבעם ולאמר (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל.

אמר רב אחא עתידים אתם להעלים עלי דברים לפני אבא לומר (בראשית לז, לג): חיה רעה אכלתהו, ומאן קאים ליה משתיקותא דאמא. קמה, והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם, כנגד חמש פעמים שהן עתידין להשתחוות לו. (בראשית לז, ח): ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו, רבי לוי ורבי סימון, חד אמר מפני שענו אותו בעין רעה לפיכך מעמיד רשעים, וחד אמר מפני שענו אותו בלשון כפול, לפיכך הוא מעמיד מלכים

ויחלם עוד חלום אחר וגו' (בראשית לז, ט), בשעה שאמר יוסף (בראשית לז, ט): והנה השמש והירח, אמר יעקב, מי גלה לו ששמי שמש.

אמר רבי יצחק, אמר יהושע לשמש, עבדא בישא לאו זבינת יתך בכספיה דאבא את, לא כך ראה אבא אותך בחלום והנה השמש והירח וגו' משתחוים לי, אף את דם מלפני, מיד (יהושע י, יג): וידם השמש והירח עמד. (בראשית לז, י): ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו, אמר הקדוש ברוך הוא כך תהיו גוערים בנביאיכם, שנאמר (ירמיה כט, כז): ועתה למה לא גערת בירמיהו הענתתי. (בראשית לז, י): ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא כך היה אבינו יעקב סבור שתחית המתים מגעת בימיו, שנאמר: הבוא נבוא, הבוא נבוא אני ואחיך, ניחא, שמא אני ואמך, והלוא אמך כבר מתה ואת אומר: אני ואמך ואחיך, ולא היה יעקב אבינו יודע שהדברים מגיעים לבלהה שפחת רחל שגדלתו כאמו

ויקנאו בו אחיו ואביו שמר (בראשית לז, יא), אמר רבי לוי נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה באיזה מקום.

אמר רבי חיא רבה ואביו שמר את הדבר, ורוח הקדש אומרת שמר את הדברים שעתידין הדברים לגע. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר כך אבינו יעקב סבר וראה דברים ממשמשין ובאין, אמר אם נתבקרה פנקסו מה יכול אני לעשות

וילכו אחיו לרעות את וגו' (בראשית לז, יב), נקוד על את, לומר שלא הלכו אלא לרעות את עצמן. (בראשית לז, יג): ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם, רבי תנחומא בשם רבי ברכיה נהג בו בכבוד כמורא האב על הבן, (בראשית לז, יג): ויאמר לו הנני, אמר רבי חמא בר חנינא הדברים הללו היה יעקב אבינו נזכר ומעיו מתחתכין, יודע היית שאחיך שונאים אותך והיית אומר לי הנני. (בראשית לז, יד): ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן, את שלום אחיך ניחא, אלא מאי ואת שלום הצאן, הדא אמר שאדם צריך לשאל בשלום דבר שיש בו הניה ממנו. (בראשית לז, יג): והשיבני דבר וישלחהו מעמק חברון, והלוא אין חברון נתונה אלא בהר וכתיב: וישלחהו מעמק חברון, אמר רב אחא הלך להשלים אותה העצה העמקה שנתן הקדוש ברוך הוא בינו ובין חבר הנאה שהיה קבור בחברון (בראשית טו, יג): ועבדום וענו אתם

וימצאהו איש והנה תעה בשדה (בראשית לז, טו), אמר רבי ינאי שלשה מלאכים נזדוגו לו, וימצאהו איש, וישאלהו האיש, ויאמר האיש. (בראשית לז, יז): נסעו מזה, ממדותיו של מקום. (בראשית לז, יח): ויראו אתו מרחק, אמרו בואו ונשסה בו את הכלבים. (שבראשית לז, יט), ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות, רבנן אמרי הידי ליה אתא וטעין חלמיה.

אמר רבי לוי זה עתיד להשיאם לבעלים. (בראשית לז, כ): ועתה לכו ונהרגהו, אמר הקדוש ברוך הוא אתם אומרים ונראה, ואני אומר נראה, עתה נראה (ירמיה מד, כח): דבר מי יקום, או שלי או שלכם

וישמע ראובן ויצלהו (בראשית לז, כא), והיכן היה, רבי יוסי ורבי נחמיה ורבנן, רבי יוסי אמר כל אחד ואחד מהם היה משמש את אביו יומו, ואותו היום של ראובן היה. רבי נחמיה אמר, אמר ראובן אני בכור ואין הסרחון תלוי אלא בי, רבנן אמרי אמר ראובן הוא מונה אותי עם אחי ואיני מצילו, אני הייתי סבור שנדחתי מכח אותו מעשה, והוא מונה אותי עם אחי, שנאמר (בראשית לז, ט): ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, ואיני מצילו. אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה פתחת תחלה בהצלת נפשות, חייך שאין מפרישין ערי מקלט תחלה אלא בתחומך, הדא הוא דכתיב (דברים ד, מג): את בצר במדבר

ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כתנתו (בראשית לז, כג), רבי אלעזר אמר בקלוס היה בא, ויפשיטו את יוסף, זה הפינס. את כתנתו, זה חלוק. את כתנת הפסים, זה הפרגוד. אשר עליו, זו פמלניא שלו. (בראשית לז, כד): ויקחהו, ויקחהו כתיב, מי היה זה שמעון, ואימתי פרע לו, להלן (בראשית מב, כד): ויקח מאתם את שמעון. (בראשית לז, כד): וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. שני בורות היו, אחד מלא צרורות ואחד מלא שרפים ועקרבים.

אמר רב אחא בור רק, נתרוקן בורו של יעקב. אין בו מים, אין בו דברי תורה שנמשלו למים, היך מה דאת אמר (ישעיה נה, א): הוי כל צמא לכו למים, כתיב (דברים כד, ז): כי ימצא איש גנב נפש מאחיו, ואתם מוכרים את אחיכם

וישבו לאכל לחם (בראשית לז, כה), אמר רבי אחוה בר זעירא עברתן של שבטים זכורה היא לעולם, תקוה היא לעולם. וישבו לאכל לחם, מאכיל לחם לכל באי העולם. (בראשית לז, כה): וישאו עיניהם ויראו, אמר רבי אבא בר כהנא והלא אין דרכן של ישמעאלים להיות טעונים אלא עורות ועטרן, אלא ראה מה זמן הקדוש ברוך הוא לאותו צדיק באותה שעה, שקים מלאים בשמים כדי שתהא הרוח מנשבת בהם מפני ריחן של ערביים. (בראשית לז, כו): ויאמר יהודה אל אחיו וגו', אמר רבי יהודה בר אילעי בשבח יהודה הכתוב מדבר, בשלשה מקומות דבר יהודה בפני אחיו ועשו אותו מלך עליהם, ויאמר יהודה אל אחיו, (בראשית מד, יד): ויבא יהודה ואחיו, (בראשית מד, יח): ויגש אליו יהודה. (בראשית לז, כז): לכו ונמכרנו לישמעאלים, אמרו נלך ונתפס דרכו של עולם, כנען שחטא לא לעבד נתקלל, אף זה לכו ונמכרנו לישמעאלים, וישמעו אחיו

ויעברו אנשים מדינים סחרים (בראשית לז, כח), עברו אותן הדינים, רבי יהושע בן בייתוס בשם רבי יהודה בר סימון כתיב (ישעיה סג, יז): למה תתענו ה' מדרכיך, כשרצית נתת בלבם לאהב וכשרצית נתת בלבם לשנא, אמר הקדוש ברוך הוא אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף מעות שהן חמש סלעים, לפיכך יהיה כל אחד ואחד מפריש ערך בנו חמש סלעים במנה צורי.

אמר רבי יהודה בר סימון אמר הקדוש ברוך הוא לשבטים אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף, לפיכך יהיה כל אחד ואחד מגיעו בקע לגלגלת, הדא הוא דכתיב (שמות לח, כו): בקע לגלגלת מחצית השקל

וישב ראובן אל הבור (בראשית לז, כט), והיכן היה, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר בשקו ובתעניתו, כשנפנה הלך והציץ לאותו בור, הדא הוא דכתיב: וישב ראובן אל הבור, אמר לו הקדוש ברוך הוא מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחלה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה, ואיזה זה הושע, שנאמר (הושע יד, ב): שובה ישראל עד ה' אלהיך. (בראשית לז, לא): ויקחו את כתנת הפסים וישחטו שעיר עזים, ולמה שעיר עזים, שדמו דומה לשל אדם. (בראשית לז, לב): וישלחו את כתנת הפסים וגו'.

אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא ליהודה אתה אמרת (בראשית לז, לב): הכר נא, חייך שתמר אומרת לך (בראשית לח, כה): הכר נא. (בראשית לז, לג): ויכירה ויאמר כתנת בני, אמר לית אנא ידע מה אנא חמי, כתנת בני חיה רעה אכלתהו וגו', אמר רב הונא נצנצה בו רוח הקדש, חיה רעה אכלתהו, זו אשתו של פוטיפר

ויקרע יעקב שמלתיו (בראשית לז, לד), רבי פינחס בשם רבי הושעיא אמר, שבטים גרמו לאביהם לקרע, והיכן נפרע להם, במצרים, שנאמר (בראשית מד, יג): ויקרעו שמלתם וגו'. יוסף גרם לשבטים לקרע, עמד בן בנו ונפרע לו, שנאמר (יהושע ז, ו): ויקרע יהושע שמלתיו. בנימין גרם לשבטים לקרע, והיכן נפרע לו, בשושן הבירה, שנאמר (אסתר ד, א): ויקרע מרדכי את בגדיו. מנשה גרם לשבטים לקרע, לפיכך נתקרעה נחלתו, חציה בארץ הירדן וחציה בארץ כנען. (בראשית לז, לד): וישם שק במתניו, אמר רבי איבו לפי שתפס יעקב אבינו את השק לפיכך אינו זז לא ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ואינו נוהג אלא מבני בניו גדולים, דוד שנאמר (דברי הימים א כא, טז): ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים. אחאב (מלכים א כא, כז): וישם שק על בשרו. יורם (מלכים ב ו, ל): וירא העם והנה השק על בשרו. מרדכי (אסתר ד, א): וילבש שק ואפר. (בראשית לז, לד): ויתאבל על בנו ימים רבים, אלו עשרים ושתים שנה

ויקמו כל בניו וכל בנתיו (בראשית לז, לה), כמה בנות היו לו חדא הות והלואי קברה, אלא אין אדם נמנע מלקרא לחתנו בנו ולכלתו בתו. רבי יהודה אומר לאחיותיהם נשאו השבטים, הדא הוא דכתיב: ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו. (בראשית לז, לה): וימאן להתנחם, מטרונה שאלה את רבי יוסי אמרה לו כתיב (דברי הימים א ה, ב): כי יהודה גבר באחיו, וכתיב (בראשית לח, יב): וינחם יהודה ויעל על גזזי צאנו, וזה אביהם של כלם וימאן להתנחם, אמר לה מתנחמים על המתים ואין מתנחמים על החיים. (בראשית לז, לה): ויבך אתו אביו, זה יצחק. רבי לוי ורבי סימון אמרו אצלו היה בוכה וכיון שיצא מאצלו היה הולך ורוחץ וסך ואוכל ושותה. ולמה לא גלה לו, אמר, הקדוש ברוך הוא לא גלה לו ואני מגלה לו.

אמר רבי סימון על שם כל שמתאבלין עליו מתאבלין עמו

והמדנים מכרו אתו (בראשית לז, לו), כמה אוניות נכתבו לו, רבי יודן אמר ארבעה, אחיו לישמעאלים, וישמעאלים לסוחרים, וסוחרים למדינים, ומדינים מכרו אותו אל מצרים. רב הונא אמר חמש, מדינים מכרו אותו לדימוסיא של מדינה, בא פוטיפר ולקחו מדימוסיא של מדינה.