# פרשה פה

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-85/

ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו (בראשית לח, א), (מלאכי ב, יא): בגדה יהודה ותועבה נעשתה וגו', אמר ליה כפרת יהודה שקרת יהודה, ותועבה נעשתה בישראל, יהודה נעשה חלין, (מלאכי ב, יא): כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב. ויהי בעת ההיא, (מיכה א, טו): עד הירש אביא לך יושבת מרשה עד עדלם יבוא, מלכן וקדושן של ישראל, עד עדלם יבוא כבודן של ישראל, עד עדלם יבוא, דכתיב (בראשית לח, א): ויט עד איש עדלמי. ויהי בעת ההוא, רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט, יא): כי אנכי ידעתי את המחשבת, שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ותעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק לקח לו אשה, והקדוש ברוך הוא היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח, ויהי בעת ההיא וירד יהודה. (ישעיה סו, ז): בטרם תחיל ילדה, קדם שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון, ויהי בעת ההוא, מה כתיב למעלה מן הענין, והמדנים מכרו אתו אל מצרים

ויהי בעת ההוא, ולא היה צריך קריה למימר אלא (בראשית לט, א): ויוסף הורד מצרימה, ומפני מה הסמיך פרשה זו לזו, רבי אלעזר ורבי יוחנן, רבי אלעזר אמר כדי לסמך ירידה לירידה. רבי יוחנן אמר כדי לסמך הכר להכר. רבי שמואל בר נחמן אמר כדי לסמך מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפר, מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים, דאמר רבי יהושע בן לוי רואה היתה באסטרולוגין שלה שהיא עתידה להעמיד ממנו בן, ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מז, יג): מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך. רבי איבו אמר מאשר ולא כל אשר, ודכותה (בראשית ב, כה): ולא יתבששו, (בראשית ג, א): והנחש היה ערום, לא היה צריך קרא למימר אלא (בראשית ג, כא): ויעש ה' לאדם ולאשתו וגו', רבי יהושע בן קרחה אמר להודיעך מאיזה חטא קפץ עליהם אותו רשע, מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ נתאוה להם.

אמר רבי יעקב דכפר חנין, שלא להפסיק בפרשתו של נחש, ודכותה (דניאל ד, לד): ודי מהלכין בגוה יכל להשפלה, (דניאל ה, א): בלשאצר מלכא, (דניאל ו, א): ודריוש מדאה, והיכן הוא אויל מרודך, רבי אלעזר אמר כדי לסמך רשע אל רשע, קוצץ לקוצץ, גיותן לגיותן. רבי שמואל בר נחמן אמר כדי לסמך הפסק מלכות להפסק מלכות. ודכותה (דניאל ה, ל): בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא כשדאה (דניאל ו, א): ודריוש מדאה וגו', והן הוא (דניאל ח, א): בשנת שלש למלכות בלשצר המלך, רב הונא אמר שלא יאמרו דברי פיוטין הם, כדי שידעו הכל שאמרו ברוח הקדש. רבנן אמרי כדי לסרג על הספר כלו שאמרו ברוח הקדש, אף הכא נמי מתבעי מימר ויוסף הורד מצרימה, וכתיב וירד יהודה מאת אחיו, אמר בואו ונפזר עצמנו, שכל זמן שאנו מכנסין השטר מצוי להגבות, אמר להם הקדוש ברוך הוא עשרה בני אדם שנמצאו בגנבה אין אחד נתפס על ידי כלם, וכיון שנמצאו בגביע, אמרו (בראשית מד, טז): האלהים מצא את עון עבדיך, אמר רבי יצחק מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו.

אמר רבי לוי כזה שהוא ממצה את החבית ומעמיד אותה על שמריה. רבנן אמרי בואו ונפרנס עצמנו, לשעבר היה זקוק להשיאנו נשים, ועכשיו הוא עסוק בשקו ובתעניתו, אינו בדין שיהא עסוק להשיאנו נשים. אמרו לו ליהודה ולא את הוא הראש של כלנו, עמד אתה ופרנס את עצמך, מיד וירד יהודה, ירידה היא לו שנשא לגויה, ירידה היא לו שקבר את אשתו ובניו

רבי יהודה בר סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן, כל מי שהוא מתחיל במצוה ואינו גומרה קובר את אשתו ואת בניו, ממי אתה למד מיהודה (בראשית לז, כו): ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וגו', היה לו להוליכו על כתפו אצל אביו, מה גרם לו, קבר אשתו ובניו. רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה ואחר בא וגומרה, היא נקראת על שמו של שני, הדא הוא דכתיב (יהושע כד, לב): ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל, והלוא משה העלם, שנאמר (שמות יג, יט): ויקח משה את עצמות יוסף עמו, אלא לפי שנגזר עליו שלא יכנס לארץ ואלו נטפלו בהם, לפיכך נקראת על שמם. ואת עצמות יוסף וגו', מושלים אותו למה הדבר דומה לליסטים שנכנסו למרתף אחד של יין, נטלו קנקן אחד ושתו, הציץ עליהם בעל המרתף אמר להם יערב לכם יבשם לכם ימתק לכם, שתיתם את היין החזירו את הקנקן למקומה. כך אמר הקדוש ברוך הוא לשבטים מכרתם את יוסף החזירו עצמותיו למקומן.

דבר אחר, אמר להם יוסף למקום שגנבתוני שם תחזירוני, (בראשית לז, יג): הלוא אחיך רעים בשכם, כן עשו בני ישראל, שנאמר (יהושע כד, לב): ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם

ויט עד איש עדלמי ושמו חירה (בראשית לח, א), רבנן אמרי חירה הוא חירם שהיה בימי דוד, שנאמר (מלכים א ה, טו): כי אהב היה חירם לדוד כל הימים, למוד היה האיש הזה להיות אוהב לשבט הזה. רבי יהודה בן רבי סימון אמר חירם אחר היה. על דעתהון דרבנן חיה קרוב לאלף ומאתים שנה, ועל דעתיה דרבי יהודה חיה קרוב לחמש מאות שנה. (בראשית לח, ב): וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע, בר גברא תגרא, בוצינא דאתרא. (בראשית לח, ג): ותהר ותלד בן ותקרא שמו ער, שהוער מן העולם. (בראשית לח, ד): ותהר עוד וגו' אונן, שהביא אנינה לעצמו. (בראשית לח, ה): ותהר עוד וגו' שלה, שנשתלשל מן העולם. ותוסף עוד וגו' כזיב, פסקת שם מקום. (בראשית לח, ז): ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה', שהיה חורש בגנות ומערה לאשפות

ויאמר יהודה לאונן וגו' (בראשית לח, ח), יהודה התחיל במצות יבום תחלה, תני כל דבר שהיה בכלל התר ונאסרה וחזר והתרה לא להתרה הראשון חזר אלא להתרה השני, יבמה לפי שהיתה בכלל התר ונאסרה וחזרה והתרה, יכול תחזר להתרה הראשון, תלמוד לומר (דברים כה, ה): יבמה יבא עליה, מצוה. רבי יוסי בר חלפתא יבם אשת אחיו, וחמש בעילות בעל ודרך סדין בעל, ונטע חמש נטיעות בישראל, ומאן נינהו, רבי ישמעאל בן רבי יוסי ורבי אלעזר בן רבי יוסי ורבי מנחם בן רבי יוסי ורבי חלפתא בן רבי יוסי ורבי אבדימוס בן רבי יוסי הוין עינוהי זמורן ודמיין לאמיה. (בראשית לח, ט): וידע אונן, היה דש מבפנים וזורה מבחוץ. (בראשית לח, יא): ויאמר יהודה לתמר כלתו, אמר רבי אלעזר אף על פי שאין נחש יש סימן, (בראשית לח, יא\): כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו. רבנן אמרי בית תינוק ואשה, אף על פי שאין נחש יש סימן

וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה (בראשית לח, יב), וירבו הימים, שנים עשר חדש. (בראשית לח, יב): על גזזי צאנו, בכל מקום שנאמר גזיזה עושה רשם, וכן מצינו בנבל ולבן ואבשלום. (בראשית לח, יג): ויגד לתמר לאמר וגו', רב אמר שתי תמניות הם, אחת של יהודה ואחת של שמשון, ולמה הוא מזכיר בה עליה וירידה, אלא עליה ליהודה שהוא מעמיד מלכים, וירידה לשמשון שהוא נושא גויה. רבי סימון אמר תמנתה אחת היא, ולמה הזכיר בה עליה וירידה, אמר רבי איבו בן אגרי כהדא בית מעון דסלקין לה מן טבריה ונחתין לה מן כפר שובתי

ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף (בראשית לח, יד), שתים הן שנתכסו בצעיף, תמר ורבקה, ושתיהן ילדו תאומים, רבקה (בראשית כד, סה): ותקח הצעיף ותתכס. תמר, ותכס בצעיף ותתעלף. ותשב בפתח עינים, אמר רבי אמי חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו פתח עינים, ומה הוא בפתח עינים, אלא מלמד שתלתה עיניה בפתח שכל העינים תלויות בו, ואמרה יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אצא מן הבית הזה ריקנית.

דבר אחר, בפתח עינים, מלמד שפתחה לו את העין, אמרה לו טהורה אני ופנויה אני

ויראה יהודה (בראשית לח, טו), אמר רבי חיא בר זבדא צריך אדם להזהר עצמו באחות אשתו ובקרובותיו שלא יכשל באחת מהם, ממי אתה למד מיהודה, ויראה יהודה וגו', למה (בראשית לח, טו): כי כסתה את פניה עד שהיא בבית חמיה.

דבר אחר, ויראה יהודה, לא השגיח כיון שכסתה פניה, אמר אלו היתה זונה היתה מכסה פניה.

אמר רבי יוחנן בקש לעבר וזמן לו הקדוש ברוך הוא מלאך שהוא ממנה על התאוה, אמר לו, יהודה, היכן אתה הולך מהיכן מלכים עומדים, מהיכן גדולים עומדים. (בראשית לח, טז): ויט אליה אל הדרך, בעל כרחו שלא בטובתו

ויאמר מה הערבון אשר אתן וגו' (בראשית לח, יח), אמר רבי חוניא נצנצה בה רוח הקדש, חותמך, זו מלכות, היאך מה דאת אמר (שיר השירים ח, ו): שימני כחותם על לבך, (ירמיה כב, כד): כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני. ופתילך, זו סנהדרין, שהן מצינין בפתיל, היך מה דאת אמר (שמות לט, לא): פתיל תכלת. ומטך, זה מלך המשיח, היאך מה דאת אמר (ישעיה יא, א): ויצא חטר מגזע ישי, (תהלים קי, ב): מטה עזך ישלח ה' מציון. ויתן לה וגו' ותהר לו, גבורים כיוצא בו וצדיקים כיוצא בו. (בראשית לח, כ): וישלח יהודה וגו', יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש (משלי ח, ל לא): משחקת בתבל ארצו, משחקת לפניו בכל עת, התורה שהיא משחקת על הבריות. אמר הקדוש ברוך הוא ליהודה אתה רמית באביך בגדי עזים, חייך שתמר מרמה בך בגדי עזים

סומכוס אומר בשם רבי מאיר, מנין שאין העבר נכר במעי האשה אלא עד שלשה חדשים, מהכא (בראשית לח, כד): ויהי כמשלש חדשים, רב הונא בשם רבי יוסי לא סוף שלשה שלמים, אלא רבו של ראשון ורבו של אחרון ואמצעי שלם, ולא סוף דבר שלשה שלמים. (בראשית לח, כד): וגם הנה הרה לזנונים, אלא מלמד שהיתה מטפחת על כרסה ואומרת מלכים אני מעברת, גואלים אני מעברת. (בראשית לח, כד): הוציאוה ותשרף, אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר אמר משום רבי מאיר, תמר בתו של שם היתה, דכתיב (ויקרא כא, ט): ובת איש כהן, לפיכך הוציאוה ותשרף

הוא מוצאת וגו' (בראשית לח, כה), אמר רבי יודן מכאן שנאבדו והמציא הקדוש ברוך הוא אחרים תחתיהם, היך מה דאת אמר (ויקרא ה, כב): או מצא אבדה וגו', אמר רב הונא הוא מוצאת, היא והוא צריכין לצאת, (בראשית לח, כה): והיא שלחה אל חמיה לאמר וגו', בקש לכפר, אמרה ליה (בראשית לח, כה): הכר נא את בוראך, שלך ושל בוראך הן. הכר נא למי החתמת, אמר רבי יוחנן אמר לו הקדוש ברוך הוא ליהודה אתה אמרת לאביך (בראשית לז, לב): הכר נא, חייך שתמר אומרת לך הכר נא

ויכר יהודה וגו' (בראשית לח, כו), רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק בשלשה מקומות הופיעה רוח הקדש, בבית דינו של שם, בבית דינו של שמואל, בבית דינו של שלמה. בבית דינו של שם, ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, מהו ממני, רבי ירמיה בשם רבי יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא אתם תהיו מעידים מה שבגלוי, ואני מעיד עליו מה שבסתר. בבית דינו של שלמה (מלכים א ג, כז): היא אמו, מי אמר, אמר רבי שמואל בת קול צווחת ואומרת היא אמו ודאי. בבית דינו של שמואל (שמואל א יב, ג ה): הנני ענו בי ויאמר עד ה' בכם ויאמר עד, יצתה בת קול ואמרה עד, מהו אומר בבני עלי (שמואל א ב, יז): ותהי חטאת הנערים גדולה וגו' וכתיב (שמואל א יב, כב): אשר ישכבון את הנשים הצבאות וגו', אפשר כן בניו של אותו צדיק היו עושין אותו מעשה, אמר מעתה על ידי שהיו משהין את קניהם לשילו להטהר והן משהין אותן חוץ לבתיהם לילה אחד, העלה עליהם הכתוב כאלו שמשו עמהן. ודכותה (שמואל א ח, ג): ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע, אפשר בניו של שמואל הצדיק היו עושין אותו המעשה, אמר רבי ברכיה מברכתא היתה עוברת בבאר שבע והיו מניחין צרכי צבור ועוסקין בצרכי עצמן, ומכח אותו מעשה מעלה הכתוב כאלו לקחו שחד. ודכותה (בראשית לח, יד): ותשב בפתח עינים, כדכתיב לעיל

ויהי בעת לדתה (בראשית לח, כז), כאן חסרים ולהלן מלאים, (בראשית לח, כז): והנה תאומים בבטנה, תאומים מלא, כאן שניהם צדיקים, ולהלן (בראשית כה, כד): כתיב: תומם חסר, אחד צדיק ואחד רשע. (בראשית לח, כח): ויהי בלדתה ויתן יד, אמר רבא בר רב חסדא שלשה נאמנין לאלתר, ואלו הן, החיה והשירא והמטהרת את חברתה. חיה, דכתיב (בראשית לח, כח): ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשנה. שיירא, כדאמר רבי סימון אחוי דרבי יהודה בר זבדי בשם רב, תינוק כל זמן שמשלך בשוק אביו ואמו מעידין עליו, נאסף מן השוק צריך שני עדים. והמטהרת את חברתה, כדתנן שלש נשים ישנות במטה אחת ודם תחת אחת מהן, כלן טמאות, בדקה אחת ומצאה דם, היא בלבד טמאה, אמר רבא בלבד מעת לעת

ויהי כמשיב ידו וגו' (בראשית לח, כט), זה רבה על כל הפריצים ממך יעמד (מיכה ב, יג): עלה הפרץ לפניהם וגו', רבי בשם רבנן אמרי כל הפורצים ממך עומדין, שנאמר: עלה הפרץ לפניהם. (בראשית לח, ל): ואחר יצא אחיו, כמה ידות כתיב כאן, רבי יודן ורב הונא, רבי יודן אמר ארבעה כנגד ארבעה חרמין שהוא עתיד לפשט את ידיו בהם, ואלו הן ד', חרמו של עמלק, וחרמו של סיחון ועוג, וחרמו של יריחו, וחרמה של כנענים [נסחא אחרת. מדין]. רב הונא אמר כנגד ארבעה דברים שהוא עתיד לטל מן החרם, הדא הוא דכתיב (יהושע ז, כא): וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה וגו'. רב הונא אמר פורפריא בבליא, ומה בבל עבדא הכא, אלא תני רבי שמעון בן יוחאי כל מלך ושלטון שלא היה לו שולטן בארץ הוא אומר איני שוה כלום, ומלך בבל אנטיקיסר שלו היה יושב ביריחו, והיה זה משלח לו [לזה] כותבות, וזה משלח לו [לזה] דוריות.