# פרשה פו

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-86/

ויוסף הורד מצרימה (בראשית לט, א), כתיב (הושע יא, ד): בחבלי אדם אמשכם, אלו ישראל, (שיר השירים א, ד): משכני אחריך נרוצה. (הושע יא, ד): בעבתות אהבה, דכתיב (מלאכי א, ב): אהבתי אתכם אמר ה'. (הושע יא, ד): ואהיה להם כמרימי על, שרוממתי צריהם עליהם, כל כך למה (הושע יא, ד): על לחיהם, בשביל דבר שהוציאו מלחייהם, שאמרו (שמות לב, ח): אלה אלהיך, וסוף (הושע יא, ד): ואט אליו אוכיל, אני מטה עליהם אכילות הרבה, (תהלים עב, טז): יהי פסת בר בארץ.

דבר אחר, בחבלי אדם אמשכם, זה יוסף, (בראשית לז, כח): וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור. בעבותות אהבה, (בראשית לז, ג): וישראל אהב את יוסף מכל בניו. ואהיה כמרימי על, שרוממתי צריו עליו, ואיזו זו, זו אשת פוטיפר, כל כך למה על לחיהם, בשביל דבר שהוציא מלחייו, (בראשית לז, ב): ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. וסוף ואט אליו אוכיל, אכילות הרבה

דבר אחר, (בראשית לט, א): ויוסף הורד מצרימה, (בראשית מב, ו): ויוסף הוא השליט. ויוסף הורד מצרימה, שלט בהון, היך מה דאת אמר (תהלים עב, ח): וירד מים עד ים, כבש בהון, היך מה דאת אמר (מלכים א ה, ד): כי הוא רדה בכל עבר הנהר, נסחין נחת עליהון, היך מה דאת אמר (שופטים יד, ט): וירדהו אל כפיו, הוריד לאבינו יעקב למצרים. רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון אמר, לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת, מה עשו לה, משכו את בנה לפניה והיתה מהלכת אחריו על כרחה שלא בטובתה. כך היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות ובקולרין, אמר הקדוש ברוך הוא בני בכורי ואני מורידו בבזיון, ואם לתן בלבו של פרעה איני מורידו פומבי, אלא הריני מושך את בנו לפניו, והוא יורד אחריו על כרחו שלא בטובתו, והוריד את השכינה למצרים עמו. רבי פינחס בשם רבי סימון אמר מנא לן שירדה השכינה עמו, מדכתיב (בראשית לט, ב): ויהי ה' את יוסף, מצרימה, תני בשם רבי נחמיה, כל דבר שצריך למ"ד בתחלתו נתן בו ה"א בסופו, סדומה, שעירה, מצרימה. איתיביה והא כתיב (תהלים ט, יח): ישובו רשעים לשאולה, אמר רבי אבא בר זבדא, לביטי התחתונה שבשאול

ויקנהו (בראשית לט, א), הקנויין קונין וכל העבדים מחסרין את בית רבן, אבל זה (בראשית לט, ה): ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. כל העבדים חשודים על הגזל, אבל זה (בראשית מז, יד): וילקט יוסף את כל הכסף. כל העבדים חשודים על הערוה, אבל זה (בראשית לט, י): ולא שמע אליה. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר כל העבדים רבן מאכילין תרומה לעבדיהם, אבל זה האכיל את רבו תרומה, דאמר רבי יהושע בן קרחה מבנות יוסף לקח אלעזר. פוטיפר הוא (בראשית מא, מה): פוטיפרע, פוטיפר שהיה מפטם עגלים לעבודת כוכבים. פוטיפרע, שהיה פורע עצמו לעבודת כוכבים, כיון שירד הפר לשם נעשה פוטנון. סריס פרעה, שנסתרס בגופו, מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקדוש ברוך הוא בגופו. משל לדבה שהיתה משכלת בבני אדוניה, אמר פכרון ניביה. כך מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים לז, כח): כי ה' אהב משפט וגו' חסידיו. חסידו כתיב, ואיזה זה, יוסף, (תהלים לז, כח): לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת, מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש, וסרסו הקדוש ברוך הוא. ויקנהו פוטיפר איש מצרי, גבר ערום, ומה הות ערימותיה, אמר בכל מקום גרמני מוכר כושי, וכאן כושי מוכר גרמני, אין זה עבד, אמר להם הביאו לי ערב, ואין לשון מיד זה אלא ערב, היך מה דאת אמר (בראשית מג, ט): אנכי אערבנו וגו', על כן אמר מיד הישמעאלים.

אמר רבי לוי עבדא זבן ובר אמתא מזבן, ובר חורין עבד לתרויהון

ויהי ה' את יוסף (בראשית לט, ב), הא עם שאר שבטים לאו, אמר רבי יודן לבהמי שהיה לפניו שתים עשרה בהמות טעונות יין, נכנסה אחת מהם לחנותו של עובד כוכבים, הניח אחת עשרה והלך לו אחריה, אמרו לו מה אתה מניח אחת עשרה והולך לך אחרי האחת, אמר להם, אלו ברשות הרבים הם ואיני חושש להן שמא יעשה יין נסך. כך אלו גדולים וברשות אביהם, אבל זה שהוא קטן וברשות עצמו, לפיכך ויהי ה' את יוסף. (בראשית לט, ב): ויהי איש מצליח, רבי ברכיה אמר גבר קפוז, כמה דתימא (שמואל ב יט, יח): וצלחו הירדן לפני המלך, משל לדבה שהיתה עומדת בשוק מקשטת באבנים טובות ומרגליות, אמרו כל דקפז לה נסיב ביה מה דעלה. היה שם פקח אחד אמר להם אתון מסתכלין אתון במה דעלה ואנא מסתכל בניביה, אמר רבי ברכיה כל אותה דבה קפוז קפז ואת רב מדין, אתמהא

רבנן אמרי (בראשית לט, ג): וירא אדניו כי ה' אתו, ובסוף שכח, דכתיב (בראשית מא, נא): כי נשני אלהים את כל עמלי. רב הונא בשם רב אחא אמר מלחש ונכנס מלחש ויוצא, הוה אמר ליה מזוג רותחין, והיו רותחין, פושרין, והיו פושרין. אמר מה יוסף תבן לעפרים אתה מכניס, קדרים בכפר חנינא. גזזין בדמשק. חרשין במצרים, באתר דחרשין חרישין, עד היכן, אמר רבי חיא עד שראה שכינה עומדת על גביו. הדא הוא דכתיב: וירא אדוניו כי ה' אתו

וימצא יוסף, ויהי מאז (בראשית לט, ד ה), תני רבי שמעון בן יוחאי בכל מקום שהצדיקים הולכים השכינה הולכת עליהם, שתים עשרה שנה עשה שם, שש בבית, ושש בשדה, (בראשית לט, ו): ויעזב את כל אשר לו ביד יוסף, (בראשית לט, ו): כי אם הלחם אשר הוא אוכל, לשון נקי. (בראשית לט, ו): ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, אמר רבי יצחק זרוק חטרא לארעא ועל עקריה נפיק, לפי שכתוב (בראשית כט, יז): ורחל היתה יפת תאר וגו' לפיכך ויהי יוסף וגו'.