# פרשה פז

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-87/

ויהי אחר הדברים האלה (בראשית לט, ז), (משלי ז, ז): וארא בפתאים, אלו השבטים.

אמר רבי לוי בערביא צוחים לינוקא פתיא. (משלי ז, ז): אבינה בבנים נער, זה יוסף. (משלי ז, ז): חסר לב, שהיה אומר לשון הרע על אחיו, היש חסר לב יותר מזה. ומתמן נתגלגלה ירידתן למצרים. (משלי ז, י): והנה אשה לקראתו, זו אשתו של פוטיפר שנזדוגה ליוסף. (משלי ז, י): שית זונה, ליוסף, (משלי ז, י): ונצרת לב, למצרים. (משלי ז, יא): המיה היא וסררת, שגשיא וטעיא. (משלי ז, יא): בביתה לא ישכנו רגליה, אלא (משלי ז, יב): פעם בחוץ וגו', שאלה ואמרה חמיתון ליה ליוסף, (משלי ז, יג): והחזיקה בו ונשקה לו, (בראשית לט, יב): ותתפשהו בבגדו. (משלי ז, יג): העזה פניה, ותאמר לו (בראשית לט, יב): שכבה עמי

ויהי אחר הדברים האלה (בראשית לט, ז), כתיב (תהלים קכה, ג): כי לא ינוח שבט הרשע וגו', רבי אבא בר כהנא ורבי יצחק, רבי אבא אמר אין לו ניחא בצד חבורה של צדיקים אלא בצד חבורה של רשעים, למה, (תהלים קכה, ג): למען לא ישלחו וגו'. רבי יצחק אמר אין לו הנחה בצד חבורה של רשעים אלא בצד חבורה של צדיקים, למה, למען לא ישלחו וגו'. דבר אחר, כי לא ינוח שבט הרשע, זו אשתו של פוטיפר. על גורל הצדיקים, זה יוסף

ותשא אשת אדוניו (בראשית לט, ז), (איוב לד, י): לכן אנשי לבב שמעו לי, מה היא אמנותו של הקדוש ברוך הוא (איוב לד, יא): כי פעל אדם ישלם לו, רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון, ותשא אשת אדוניו את עיניה, מה כתיב למעלה מן הענין ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, לגבור שהיה עומד בשוק וממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקבו, אמר לי נאה לי יאי, נאה גבור. אמרו ליה אי את גבור אי את יאי, הא דבא קמך קום קפחינה

ויהי אחר הדברים האלה וגו' (בראשית לט, ז), הרהורי דברים היו שם, מי הרהר יוסף הרהר, אמר כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה איזה מנה יפה היתה שם והיה נותנה לי והיו אחי מכניסין בי עין רעה, עכשו שאני כאן מודה אני לך שאני ברוחה. אמר לו הקדוש ברוך הוא הטליס, חייך שאני מגרה בך את הדב.

דבר אחר, אמר, אבא נתנסה, זקני נתנסה, ואני איני מתנסה, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני מנסה אותך יותר מהם. רבי מנחמא בשם רבי ביבי אמר כך היה וסתן של עובדי כוכבים, כיון שהיה אחד מהם לוקח עבדים היה הולך לו אצל אסטרולוגוס ואמר לו הנה טבא נחשא טבא, אין לשון זה ותשא אלא לשון אסטרולוגין, היך מה דאת אמר (דברים ד, יט): ופן תשא עיניך השמימה וגו'. ותאמר שכבה עמי, אמר רבי שמואל בר נחמן ארורים הם הרשעים, להלן (רות ג, ט): ופרשת כנפיך על אמתך, אבל זו כבהמה ותאמר שכבה עמי

וימאן ויאמר אל אשת אדניו וגו' (בראשית לט, ח), יהודה בן רבי אמר בדבר מצוה ממאנין בדבר עברה אין ממאנין, בדבר מצוה ממאנין (דברים כה, ז): מאן יבמי. בדבר עברה אין ממאנין: וימאן ויאמר הן אדני וגו', אמר לה למוד הוא הקדוש ברוך הוא להיות בוחר מאהובי בית אבא לעולה, לאברהם (בראשית כב, ב): קח נא את בנך, אשמע ליך ושמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן.

דבר אחר, ויאמר אל אשת אדניו, אמר לה למוד הקדוש ברוך הוא להיות נגלה על אוהבי בית אבא בלילה, אברהם (בראשית טו, א): אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה. יצחק (בראשית כו, כד): וירא ה' אליו בלילה ההוא. יעקב (בראשית כח, יב): ויחלם והנה סלם, אשמע ליך ושמא יגלה עלי הקדוש ברוך הוא וימצא אותי טמא.

דבר אחר, הן אדני, אמר לה מתירא אני, ומה אדם הראשון על מצוה קלה נצטוה ועבר ונטרד מגן עדן, זו שהיא עברה חמורה, גלוי עריות, על אחת כמה וכמה. הן אדני, מתירא אני מאבא שבארץ כנען, ראובן על ידי שכתוב בו (בראשית לה, כב): וילך ראובן וישכב את בלהה, נטלה בכורתו ונתנה לי, אשמע ליך ואדחה מבכורתי.

דבר אחר, הן אדני, מתירא אני מאדוני, אמרה לו הורגתו אני. אמר לה לא דיי שאמנה באסרטין של נואפים, אלא באסרטין של רצחנים, ואם הדבר הזה את מבקשת הן אדני, הידי לדקמך [פרוש: לכי למתר לך, דהיינו בעלך].

אמר רבי יצחק חלב עזים שחורות וחלב עזים לבנות אחד הוא.

דבר אחר, הן אדני, מתירא אני מה': אמרה לו, איננו. אמר לה (תהלים קמה, ג): גדול ה' ומהלל מאד, אמר רבי אבין הכניסה אותו מחדר לחדר ומקיטון לקיטון עד שהעמידה אותו על מטתה, והיתה עבודת כוכבים שלה חקוקה למעלה הימנה, ונטלה סדין וכסתה פניה, אמר לה יאות הדין אפה כסי, מי שכתוב בו (זכריה ד, י): עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, על אחת כמה וכמה. רב הונא בשם רבי אמי אמר לא שבק קריא כלום, וחטאתי לה', אין כתיב כאן אלא לאלהים, לאלהים איני עושה את הדבר הרע הזה

ויהי כדברה אל יוסף יום יום (בראשית לט, י), רבי יודן בשם רבי בנימין אמר בניה של רחל נסן שוה וגדלתן שוה, נסן שוה, ויהי כדברה אל יוסף יום יום, (אסתר ג, ד): ויהי כאמרם אליו יום ויום. (בראשית לט, י): ולא שמע אליה (אסתר ג, ד): ולא שמע אליהם. וגדלתן שוה (בראשית מא, מב): ויסר פרעה את טבעתו, (אסתר ח, ב): ויסר המלך את טבעתו. (בראשית מא, מב): ויתן אתה על יד יוסף, (אסתר ח, ב): ויתנה למרדכי. (בראשית מא, מב): וילבש אתו בגדי שש, (אסתר ו, ט): ונתון הלבוש והסוס וגו' ויקח המן וגו'. (בראשית מא, מב): וישם רביד הזהב על צוארו, (אסתר ח, ב): ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. (בראשית מא, מג): וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו, (אסתר ו, ט): וירכבהו על הסוס ברחוב העיר. (בראשית מא, מג): ויקרא לפניו אברך, (אסתר ו, יא): ויקרא לפניו ככה וגו'. ולא שמע אליה לשכב אצלה, בעולם הזה. להיות עמה, שיהיה עמה בגיהנם לעתיד לבוא.

דבר אחר, ולא שמע אליה, אפלו בשכיבה בלא תשמיש. מטרונה שאלה את רבי יוסי, אמרה לו, אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה עומד בכל חמאו והיה עושה הדבר הזה, הוציא לפניה ספר בראשית והתחיל קורא לפניה מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר, אמר לה מה אם אלו שהם גדולים וברשות אביהן לא כסה עליהם הכתוב, זה שהוא קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה

ויהי כהיום הזה ויבא וגו' ואין איש מאנשי הבית (בראשית לט, יא), אפשר ביתו של אותו האיש משתיר בלא איש, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר יום נבול של נילוס היה והלכו הכל לראות והוא לא הלך. ורבי נחמיה אמר יום תיאטירון היה, והלכו הכל לראותו, והוא לא הלך, אלא ויבא הביתה לעשות מלאכתו, לחשב חשבונות של רבו. רבי שמואל בר נחמן אמר לעשות מלאכתו ודאי, אלא ואין איש, בדק את עצמו ולא מצא עצמו איש.

דבר אחר, רבי שמואל אמר נמתחה הקשת וחזרה, הדא הוא דכתיב (בראשית מט, כד): ותשב באיתן קשתו, קשיותו. רבי יצחק אמר נתפזר זרעו ויצא דרך צפרניו, שנאמר (בראשית מט, כד): ויפזו זרעי ידיו. רב הונא בשם רבי מתנא אמר איקונין של אביו ראה וצנן דמו, דכתיב (בראשית מט, כד): משם רעה אבן ישראל, מי עשה כן, (בראשית מט, כה): מאל אביך ויעזרך וגו' ברכת שדים ורחם, ברכתא דאבוך ודאמך

ותתפשהו בבגדו וגו' ויצא החוצה (בראשית לט, יב), קפץ בזכות אבות, היאך מה דאת אמר (בראשית טו, ה): ויוצא אתו החוצה. שמעון איש קטרון אמר בזכות עצמותיו של יוסף נקרע הים לישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים קיד, ג): הים ראה וינס, בזכות ויעזב בגדו בידה וינס. (בראשית לט, יד): ותקרא לאנשי ביתה, נתנה אותו בפיהם של כלם. (בראשית לט, טז): ותנח בגדו אצלה, רבי אמי אמר מחבקתו ומנשקתו

ויהי כשמע אדניו וגו' כדברים האלה (בראשית לט, יט), רבי אבהו אמר בשעת תשמיש. (בראשית לט, כ): ויקח אדני יוסף אתו, אמר ליה ידע אנא דלית הוא מנך, אלא שלא לערב פסלת בבני [פרוש שלא פשעת בדבר אלא היא הטעתך, ואפלו לא היה בדין אלא בדי להוציא מלבן של בריות אני מיסרך]

ויהי ה' את יוסף וגו' ויתן שר בית הסהר וגו' (בראשית לט, כא כב), רב הונא בשם רבי אחא אמר, שמושו היה ערב לרבו, והיה יוצא ומדיח את הכוסות, ועורך את השלחנות, ומציע את המטות, והיתה אומרת לו בדבר הזה עשקתיך, חייך שאני עושקתך בדברים אחרים. והיה אומר לה (תהלים קמו, ז): עשה משפט לעשוקים. חותכת אני פרנסה שלך, והיה אומר לה (תהלים קמו, ז): נתן לחם לרעבים. כובלתך אני, והיה אומר לה (תהלים קמו, ז): ה' מתיר אסורים. כופפת אני את קומתך, והיה אומר לה (תהלים קמו, ז): ה' זקף כפופים. מסמא אני את עיניך, והיה אומר לה (תהלים קמו, ז): ה' פקח עורים. עד היכן, רב הונא בשם רב אחא אמר עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו עד שיתלה עיניו ויביט בה, אף על פי כן לא היה מביט בה, הדא הוא דכתיב (תהלים קה, יח): ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו. (בראשית לט, כג): אין שר בית הסהר וגו', עד עכשו בשעת הצרה, ומנין אף בשעת הרוחה, תלמוד לומר וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו.