# פרשה צא

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-91/

וירא יעקב כי יש שבר במצרים (בראשית מב, א), (תהלים קמו, ה): אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו. וירא יעקב כי יש שבר במצרים, (איוב יב, יד): הן יהרוס ולא יבנה, הרס הקדוש ברוך הוא עצתן של שבטים עוד לא נבנה, (איוב יב,יד): יסגר על איש ולא יפתח, אלו עשרת השבטים שהיו נכנסין ויוצאין למצרים ולא היו יודעים שיוסף קים, וליעקב נתגלה שיוסף קים, שנאמר: וירא יעקב כי יש שבר במצרים, כי יש שבר, זה הרעב. כי יש סבר, זה השבע. כי יש שבר, (בראשית לט, א): ויוסף הורד מצרימה, כי יש סבר, (בראשית מב, ו): ויוסף הוא השליט. כי יש שבר, (בראשית טו, יג): ועבדום וענו. כי יש סבר (בראשית טו, יד): ואחרי כן יצאו ברכש גדול. (איוב ט, ז): האמר לחרס ולא יזרח, זה יעקב, (איוב ט, ז): ובעד כוכבים יחתם, אלו עשרת השבטים שהיו נכנסים ויוצאים למצרים ולא היו יודעים שיוסף קים, וליעקב נתגלה שיוסף קים

ויאמר יעקב לבניו למה תתראו (בראשית מב, א), אמר להם אל תוציאו בידכם פרוסה [נסח אחר. פרוטות]. ואל תכנסו כלכם בפתח אחת מפני העין. (בראשית מב, ב): ויאמר הנה שמעתי וגו' רדו ושברו לנו משם, אמר רבי אבא בר כהנא בשרם שהן עתידין לעשות שם מאתים ועשר שנה מנין רד"ו. (בראשית מב, ג): וירדו אחי יוסף עשרה, אמר רבי בנימין ממשמע שנאמר אחי יוסף, איני יודע שהם עשרה, אתמהא, אלא תשעה חלוקים לאחוה, ואחד לשבר בר, (בראשית מב, ד): ואת בנימין אחי יוסף וגו'

ויבאו בני ישראל לשבר וגו' (בראשית מב, ה), ומנין לעדה שהיא עשרה, רבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן, נאמר כאן (במדבר לה, כד): עדה, ונאמר להלן (במדבר יד, כז): עד מתי לעדה הרעה, מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה.

אמר רבי סימון, נאמר כאן (ויקרא כב, לב): תוך, ונאמר להלן (בראשית מב, ה): תוך, מה תוך שנאמר להלן עשרה, אף תוך שנאמר הכא עשרה.

אמר רבי יוסי בר אבון אם בתוך אפלו עד כמה, אלא נאמר כאן בני ישראל ונאמר להלן בני ישראל, מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה אף בני ישראל שנאמר כאן עשרה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי בשם רבי אמר, תינוק עושין אותו סניף לעשרה, והא תני אין מדקדקין בקטן, אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לשני קטנים נצרכה, אחד ספק ואחד קטן עושין את הספק עקר ואת הקטן לסניף. תני קטן וספר תורה, עושין אותו סניף.

אמר רבי יודן כן הוא מתניתין, קטן לספר תורה עושין אותו סניף. מאימתי עושין אותו סניף, רבי אבונא אמר אתפלגון בהא רבי יודן ורב הונא תרויהון בשם רבי שמואל, חד אמר כדי שיהא יודע טיב ברכה. ואוחרנא אמר כדי שיהא יודע למי הוא מברך. רבי יהודה בר פזי בשם רבי אסי תשעה נראים כעשרה מזמנין, מאי עביד מסימין, אלא אפלו קטן ביניהם. רבי ברכיה בשם רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסף, כשם שעושין אותו סניף לעשרה כך עושין אותו סניף לשלשה. אמר ליה הדא היא ולא כל שכן להלן שהוא מזכיר את השם עושין אותו סניף, כאן שאינו מזכיר את השם אין עושין אותו סניף. אמר ליה הדא אמרה עושין אותו סניף בברכת המזון אבל לקריאת שמע ולתפלה אין עושין אותו סניף עד שיביא שתי שערות: אמר רבי אסי זמנין סגיאין אכלית עם רבי תחליפא וזמנין סגיאין אכלית עם רבי חנינא בר סיסי חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות. ומאימתי הוא קורא בתורה, אמר רבי אבינא אתפלגון רב הונא ורבי יהודה תרויהון בשם רבי שמואל, חד אמר משהוא יודע לברך, ואוחרנא אמר עד שיודע טיב ברכה שיודע למי מברכין. רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין בעון קמיה שמואל בר שילת, תשעה פת ואחד ירק מהו, אמר להון, מזמנין. שמונה פת ושנים ירק, מזמנין. שבעה וששה פת וארבעה ירק מהו, אמר ליה מזמנין. רבי אבינא בעא ומחצה על מחצה מהו, אמר ליה רבי זעירא עד דאנא תמן אצטרכית למשאליה ומיצרי לי מינה דלא שאלתיו. רבי ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו מזמנא עלוהי. תני שלש מאות נזירין סלקין בעיין למקרבה תשע מאה קורבנין ביומי דשמעון בן שטח, למאה וחמשין מצא להם פתח ומאה וחמשין לא מצא פתח. סליק רבי שמעון בן שטח גבי ינאי מלכא, אמר ליה תלת מאה נזירין סלקו בעיין למקרבה תשע מאה קורבנין ולית להון, אלא יהיב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי ויזלון ויקרבון, יהב ינאי מלכא פלגא מן דיליה ואזלון וקרבון. אתון ואמרין לשנא בישא לינאי מלכא על שמעון בן שטח, תהוי ידע דכל מה דקרבון מדידך קרבון, ברם שמעון בן שטח לא יהיב מן דידיה כלום. כעס ינאי מלכא על שמעון בן שטח. שמע דהוא כעס עלוהי, צרת [נסח אחר צרח] ליה וערק, לבתר יומי הוון בני אנשא רברבין מן מלכותא דפרסאי יתבין נגסין על פתורא דינאי מלכא, אמרון ליה מרי מלכא נהרין אנן דהוה הכא חד סב והוה אמר לן מילי דאורייתא, אמר לאחתיה שלחי בתריה ואייתיתיה. אמרה ליה הב לי מלא ושלח ליה עזקתך, והוא אתי. יהב לה מלא ושלח ליה עזקתיה ואתא. מדאתא יתיב ליה בין מלכא למלכתא. אמר ליה, למה ערקת, שמעית דמרי מלכא כעיס עלי וצרח לי מינך דלא תקטלני וקיימת הדין קריא (ישעיה כו, כ): חבי כמעט רגע עד יעבר זעם, אמר ליה למה אפלית בי. אמר ליה חס ושלום לא אפלית בך, אלא את מממונך ואנא מן אורייתא, דכתיב (קהלת ז, יב): כי בצל החכמה בצל הכסף. אמר לו ולמה לא אמרת לי, אמר ליה אי אמרית לך לא הוה יהבית. אמר ליה למה יתבת לך בין מלכא למלכתא. אמר ליה בספר בן סירא כתוב: סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך. אמר מזוג ליה יברך. אמר ברוך על המזון שאכל ינאי וחבריו. אמר עד כדון את בקשיותך, לא שמעית מן יומוי ינאי בברכתא. אמר ומה אית לי למימר, נברך על שאכלנו, ואני לא אכלתי. אמר אייתון ליה וייכול. מן דאכיל אמר ברוך שאכלנו.

אמר רבי יוחנן חלוקין עליו על שמועת שמעון בן שטח, רבי אבא אמר על הראשונה, רבי ירמיה אמר על השניה. מחלפא שיטתיה דרבי ירמיה, תמן צריכה ליה, והכא פשיטא ליה. מאן דצריכה ליה כרבנן, ומאן דפשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל, דתני עלה והסב עמהן וטיבל עמהן אף על פי שלא אכל כזית דגן מזמנין עליו, דברי חכמים. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן אמר לעולם אין מזמנין עליו עד שאוכל כזית דגן, והא תני שנים פת ואחד ירק מזמנין. מתניתין כרבן שמעון בן גמליאל

ויוסף הוא השליט וגו' (בראשית מב, ו), שלש גזרות גזר, שלא יכנס עבד למצרים, ושלא יכנס אדם בשני חמורים, ושלא יוליכו חמרים תבואה ממקום למקום, שלא יכנס אדם עד שלא יכתב שמו ושם אביו ושם זקנו. והוה תמן מנשה קאים מקבל פתקין, אמרין נעול ונחמי אי אשכחן יתיה טעון לן במדיו דמכסא, הא טב, ואם לאו בצפרא נחמי מה נעבד

דבר אחר, וירא יעקב כי יש שבר במצרים, כתיב (משלי יא, כו): מנע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר. מנע בר יקבהו לאום, זה פרעה. וברכה לראש משביר, זה יוסף. יקבהו לאום, זה פרעה, שגנז התבואה בשני רעבון והיו הבריות מקללין אותו. אבל יוסף זן את העולם בשני רעבון כרועה הזה שמנהיג את צאנו, עליו אמר דוד (תהלים פ, ב): רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף, כשהיה רעב בימי דוד בקש עליהם רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבון כל העולמים נהג את צאנך כיוסף שזן את העולם בשני רעבון. כיון שחזק הרעב בארץ נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף אמרו לו תנה לנו לחם, אמר להם אלהי אינו זן את הערלים, לכו ומולו את עצמכם ואתן לכם. הלכו אצל פרעה והיו צועקים ובוכים לפניו, שנאמר (בראשית מא, נה): ותרעב כל ארץ מצרים, ואמר (בראשית מא, נה): לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, אמרו לו הלכנו אצלו מדבר אלינו דברים ריקים ואומר מולו את עצמכם, אמר להם שוטים לא כך אמרתי לכם מתחלה עבדוהו וקנו לעצמכם תבואה, וכי לא היה קורא לכם כל אותן השנים שני השבע וצוה לכם היו יודעים שרעב בא, אתם פשעתם בנפשותיכם, מפני מה לא הנחתם בבתיכם תבואה של שנים ושלש וארבע שנים. אמרו לו כל תבואה שהיה בבתינו הרקיבה. אמר להם לא נשתיר לכם קמח מאתמול, אמרו לו אף פת שהיה בסל הרקיב. אמר להם לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, אמר להם אם גוזר על התבואה ונרקבת שמא יגזר עלינו ויהרגנו. אמר להם לכו אל יוסף, אם יאמר לכם חתכו מבשרכם שמעו לו, שנאמר: אשר יאמר לכם תעשו. (בראשית מא, נו): והרעב היה על כל פני, ראוי היה למקרא לומר על הארץ, מה תלמוד לומר על פני, אמר רבי שמואל בר נחמן ללמדך שלא התחיל הרעב אלא בעשירים, שאין פני הארץ אלא עשירים, לכך נאמר (משלי יא, כו): מנע בר יקבהו לאום, בזמן שאדם עשיר יש לו פנים שמחים לראות את חברו, ובזמן שאדם עני אין לו פנים לראות, מפני שהוא מתביש מחברו, לכך נאמר: מנע בר יקבהו לאום

דבר אחר, וירא יעקב כי יש שבר במצרים, וכי במצרים היה יעקב שראה תבואה במצרים, שאמר הכתוב וירא יעקב כי יש שבר במצרים, והלוא אמר לבניו (בראשית מב, ב): ויאמר הנה שמעתי, אלא מיום שנגנב יוסף נסתלקה רוח הקדש ממנו ורואה ואינו רואה, ושומע ואינו שומע, ומפני מה לא נאמר יש אכל במצרים, שאמר הכתוב: כי יש שבר במצרים, והלוא כבר נאמר (בראשית מא, נה): ותרעב כל ארץ מצרים, ומה תלמוד לומר יש שבר, אלא אל תהי קורא יש שבר, אלא יש סבר, שראה באספקלריא שסברו במצרים, ואיזה זה, זה יוסף. (בראשית מב, א): ויאמר לבניו למה תתראו, אמר יעקב לבניו, אתם גבורים, אתם נאים, אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד, שלא תשלט בכם עין הרע. (בראשית מב, ב): הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה, מהו רדו, שראה שירדו וישתעבדו במצרים.

דבר אחר, רדו שמה, שכל הלוקח תבואה מן השוק ירידה כתיב בו. (בראשית מב, ג): וירדו אחי יוסף, בני ישראל צריך המקרא לומר, אלא בתחלה לא נהגו בו אחוה ומכרוהו, ולסוף מתחרטין ואומרים אימתי נרד למצרים נחזיר את אחינו לאביו, וכשאמר להם אביהם לירד למצרים נתנו כלם דעת אחת להחזירו.

אמר רבי יהודה בר סימון אף יוסף יודע היה שאחיו יורדין למצרים לשבר אכל, מה עשה הושיב שומרים על כל הפתחים ואמר להם ראו כל מי שנכנס לשבר אכל כתבו שמו ושם אביו, לערב הביאו פתקים, ועשו כך. כיון שבאו בני יעקב כל אחד ואחד נכנס בשער שלו וכתבו את שמותם, לערב הביאו לו הפתקים, זה קורא ראובן בן יעקב, ואחד קורא שמעון בן יעקב, ואחד לוי, וכן השוערים כל אחד שלו. מיד אמר להם יוסף סתמו את האוצרות ופתחו אוצר אחד, ונתן שמותם לבעל האוצר, ואמר לו ראה כשיבואו האנשים אלו לידך תפש אותם ושגר אותם לפני, עברו שלשת ימים ולא באו, מיד נטל יוסף שבעים גבורים מבית המלך ושגר בשבילם לבקש אותם בשוק, הלכו ומצאו אותם בשוק של זונות, ומה טיבן בשוק של זונות, אלא אמרו אחינו יוסף יפה תאר ויפה מראה, שמא בקבה הוא. ותפשו אותן והביאום לפני יוסף. מיד (בראשית מב, ז): ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות, מלמד שנעשה להם כנכרי. נטל את הגביע והקיש בו, אמר להם אני רואה בגביע (בראשית מב, ט): מרגלים אתם. אמרו לו (בראשית מב, יא): כנים אנחנו, אלא כך צונו אבינו אל תכנסו בשער אחד וכו': אמר להם בשוק של זונות מה טיבכם, לא הייתם מתיראים מן העין, לא כך צואת אביכם. אמרו לו אבדה אבדה לנו והיינו מבקשין אותה שם. אמר להם איזו אבדה, אני רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם, ואחר כך מכרתם אחיכם לערביים. מיד נזדעזעו ואמרו לו (בראשית מב, יג): שנים עשר אחים אנחנו בני אבינו. אמר להן והיכן הם השנים, אמרו לו (בראשית מב, יג): האחד איננו, מת, והקטן היום את אבינו. אמר להם (בראשית מב, לד): הביאו אחיכם הקטן אלי וגו', לקח את שמעון ואסר אותו לעיניהם, מפני שהוא דחפו לבור, ופרש אותו מלוי שלא יטלו עליו עצה. אמר שמעון לאחיו כך עשיתם ליוסף כך אתם מבקשים לעשות לי. אמרו לו מה נעשה ימותו אנשי בתינו ברעב, אמר להם עשו מה שתרצו, עכשו אראה מי יכניס אותי בבית האסורים. באותה שעה שלח יוסף אצל פרעה ואמר לו שלח לי שבעים גבורים מאצלך, שמצאתי לסטים ואני מבקש לתן עליהם כבלים, באותה שעה שלח לו והיו מסתכלים אחי יוסף מה היה מבקש לעשות. אמר יוסף לאותן גבורים הכניסו את זה בבית האסורין, כיון שקרבו אצלו צוח בהם, כיון ששמעו קולו נפלו על פניהם ונשתברו שניהם, שנאמר (איוב ד, י): שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו, והיה מנשה יושב לפני אביו, אמר לו אביו קום אתה, מיד עמד מנשה והכהו מכה אחת והכניסו בבית האסורים ונתן עליו כבלים, ואמר להם זה יהיה חבוש עד שתביאו את אחיכם ויאמנו דבריכם, מיד (בראשית מב, כה): ויצו יוסף וימלאו את כליהם, הלכו אצל אביהם וספרו לו את כל המארע, השיב אביהם ואמר להם היכן שמעון, אמרו תפש אותו בשביל אחינו הקטן, אמר להם (בראשית מב, לו): אתי שכלתם, (בראשית מב, לז): ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית, אמר לו וכי בניך אינן בני, אמר להם יהודה הניחו לזקן עד שתכלה הפת. אמר לו יהודה, אבא אם הולך בנימין עמנו ספק נתפס ספק לא נתפס, ואם אינו הולך עמנו כלנו מתים ברעב, מוטב תניח את הספק ותתפש את הודאי. אמר מי מערב בו, אמר לו אני, שנאמר (בראשית מג, ט): אנכי אערבנו מידי תבקשנו, לכך נאמר: וירא יעקב כי יש שבר במצרים

וירא יוסף את אחיו וגו' (בראשית מב, ז), אמר רבי יהושע בר נחמיה נעשה נכרי להם. (בראשית מב, ח): ויכר יוסף את אחיו וגו', רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר בשעה שנפלו בידו ויכר יוסף את אחיו, בשעה שנפל בידן (בראשית מב, ח): והם לא הכרהו. ורבנן אמרי הוא שהניחן בחתימת זקן, ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו, שהניחוהו בחתימת זקן. (בראשית מב, ט): ויזכר יוסף וגו' ויאמר אלהם וגו' (בראשית מב, יא): כלנו בני איש אחד, נצנצה בהם רוח הקדש, אמרין ליה אנן ואת בנוהי דגבר חד אנן. (בראשית מב, יג): ויאמרו שנים עשר אנחנו, אמר להון ואן הוא, זבנן יתיה. אמר להון בכמה זבנתון יתיה, אמרין ליה בחמש סלעין. אמר להון ואין הוה אמר לכון בר נש יהבון לי חמש סלעין ואנא יהיב יתיה לכון, אתון עבדין, אמרין ליה, אין. ואם אמר לכון בר נש יהבון לי בכפלא ואנא יהיב יתיה לכון, אתון עבדין, אמרין הין. ואם הוה בר נש אמר לכון אין הויתון יהבין ביה אלפא לא יהבינא ליה לכון, מה הויתון עבדין, אמרין ליה על מנת כן נחתינון אי למקטל אי לאיתקטלא. אמר להון (בראשית מב, יד): הוא אשר דברתי אלכם מרגלים וגו'. (בראשית מב, טו): בזאת תבחנו חי פרעה, בשעה שהיה מבקש לשבע לשקר היה נשבע בחי פרעה, אמר רבי לוי משל לגדי שברח מן המרעה ונכנס אצל אשה אלמנה, מה עשתה, עמדה ושחטתו והפשיטתו ונתנתו בתוך המטה וכסת עליו סדין. אתון בעיין ליה מן גבה, אמרה כן תהא ההיא אתתא מנכשא מבשריה הדין ואכלה אם ידעה ביה. כך (בראשית מב, טו): חי פרעה אם תצאו וגו', (בראשית מב, טז): שלחו מכם אחד, (בראשית מב, יז): ויאסף אתם אל משמר שלשת ימים, לעולם אין הקדוש ברוך הוא מניח את הצדיקים בצרה שלשת ימים, וכן למדו ליוסף ליונה למרדכי לדוד, וכן הוא אומר (הושע ו, ב): יחיינו מימים ביום השלישי, של שבטים, יקמנו, (בראשית מב, יח): ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי

אם כנים אתם וגו' ואת אחיכם הקטן ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו (בראשית מב, יט כא), רבי אבא בר כהנא אמר לשון דרומי הוא, אבל, ברם. (בראשית מב, כא): אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו, רבי לוי בשם רבי יוחנן בר שאילה אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה רואה את אחיו מוכרים אותו והוא שותק, אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו. (בראשית מב, כב): ויען ראובן אתם לאמר וגו', הלוא כדין אמרית לכון, (בראשית מב, כא): הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד, אלא כך אמרתון (בראשית לז, כ): ועתה לכו ונהרגהו. (בראשית מב, כב): וגם דמו הנה נדרש, דמו וגם דם הזקן. (בראשית מב, כג): והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ, זה מנשה. (בראשית מב, כד): ויסב מעליהם, רבי חגי בשם רבי יצחק אמר לעיניהם אסרו, כיון שיצאו להם היה מאכילו ומשקו מרחיצו וסכו

ויצו יוסף וימלאו וגו' וישאו את שברם על חמריהם ויפתח האחד וגו' ויאמרו איש אל אחיו וגו' (בראשית מב, כה כח), כד דמיך רבי סימון בר זבידא עאל רבי אלעא ופתח עלוהי (איוב כח, יב כא): והחכמה מאין תמצא וגו' ונעלמה מעיני כל חי וגו' תהום אמר לא וגו', ארבעה דברים הן הן תשמישו של עולם וכלן אם אבדו יש להם חלופין, ואלו הן (איוב כח, א ב): כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה, תלמיד חכם שמת אין אנו מוצאים תמורתו.

אמר רבי לוי שבטים מציאה מצאו, כתיב: ויצא לבם, ואנו שאבדנו את רבי סימון על אחת כמה וכמה. (בראשית מב, כט): ויבאו אל יעקב אביהם וגו', מלמד שהיו הדברים קשים עליהם כקורות. (בראשית מב, ל לה): דבר האיש אדני הארץ וגו' ויהי הם מריקים שקיהם וגו', מלמד שחשדן אביהם, (בראשית מב, לו): ויאמר אלהם יעקב אביהם וגו', כבר יוסף איננו ושמעון איננו, עלי להעמיד שנים עשר שבטים. (בראשית מב, לז): ויאמר ראובן אל אביו וגו', רבי אומר הרי זה בכור שוטה, בניך לא בני הם, אתמהא. (בראשית מב, לח): ויאמר לא ירד בני עמכם וגו', רבי חנינא ורבי מרינוס תרויהון אמרין בשם אבא נהוראי, בשעה שהיה אדם אומר דבר מתקן לפני רבי טרפון היה אומר כפתור ופרח, ובשעה שהיה אומר דבר של בטלה היה אומר: לא ירד בני עמכם. (בראשית מב, לח): בדרך אשר תלכו בה וגו', הא בבית לא, אמר רבי אליעזר בן יעקב מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה

והרעב כבד וגו' ויהי כאשר כלו וגו' ויאמר אליו יהודה וגו' אם ישך משלח וגו' ואם אינך משלח וגו' (בראשית מג, ב ה), אמרו לו מה הוא אומר לנו דברים של אמת ואנו משיבים אותו דברים של בטלה. (בראשית מג, ו): ויאמר ישראל למה הרעתם לי וגו', רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעתם לי, היא דהוא אמר (ישעיה מ, כז): נסתרה דרכי מה' ומאלהי וגו'. (בראשית מג, ז): ויאמרו שאול שאל האיש וגו', אמר רבי אבא בר כהנא אפלו עצי עריסותנו גלה לנו. (בראשית מג, ח): ויאמר יהודה אל ישראל אביו, מוטב תהא נפש אחת בספק ולא כלם בודאי. (בראשית מג, ט): אנכי אערבנו כל הימים, זה העולם הבא שכלו יום

כי לולי התמהמהנו וגו' ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא (בראשית מג, י יא), רבי לוי בשם רבי תנחום בן חנילאי תאמר אותה החרדה שהחרדתי את אבא (בראשית כז, לג): ויאמר מי אפוא הוא, שנזדעזעה עלי כאן, אתמהה. (בראשית מג, יא): קחו מזמרת הארץ בכליכם, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי דברים שהן מזמרין בעולם, חלזון, חמר קטף, ומור, אגורי, (בראשית מג, יא): ומעט צרי בלסם קטף, (בראשית מג, יא): מעט דבש, רבי יהודה בר רבי אמר דבש בריא כאבן, (בראשית מג, יא): ונכאת, שעוה, (בראשית מג, יא): ולט, מוצטבה, (בראשית מג, יא): בטנים ושקדים, משח דבטנים, משח דשקדים. (בראשית מג, יב): וכסף משנה קחו בידכם, רבי יצחק אמר שמא הוקר השער. (בראשית מג, יב): ואת הכסף המושב וגו' ואת אחיכם וגו', אמר להם הרי הכסף והרי הדורון והרי אחיכם, צריכין אתון מלתא אוחרי, אמרי ליה צלותך אנן בעיין, אמר להון אם צלותי אתון בעיין (בראשית מג, יד): ואל שדי יתן לכם רחמים וגו'.