# פרשה צג

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-93/

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה (בראשית מד, יח). (משלי ו, א ג): בני אם ערבת לרעך וגו' נוקשת באמרי פיך וגו' עשה זאת וגו', אמר רבי חנינא ברח מן שלש והדבק בשלש, ברח מן הפקדונות ומן המאונים ומלעשות ערבות בין אדם לחברו. הדבק בחליצה, ובהפרת נדרים, ובהבאת שלום שבין אדם לחברו.

אמר רבי ברכיה אמר רבי שמעון בר אבא לית שמיה פקדון אלא פוק דון.

דבר אחר, בני אם ערבת לרעך, זה יהודה, (בראשית מג, ט): אנכי אערבנו. (משלי ו, א): תקעת לזר כפיך, (בראשית מג, ט): מידי תבקשנו. נוקשת באמרי פיך, (בראשית מג, ט): אם לא הביאתיו אליך. עשה זאת אפוא בני והנצל, לך והדבק בעפר רגליו וקבל מלכותו ואדנותו, ויגש אליו יהודה

כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו (תהלים מח, ה), כי הנה המלכים, זה יהודה ויוסף. עברו יחדו, זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה. (תהלים מח, ו): המה ראו כן תמהו, (בראשית מג, לג): ויתמהו האנשים איש אל רעהו, (תהלים מח, ו): נבהלו נחפזו, (בראשית מה, ג): ולא יכלו אחיו וגו', (תהלים שם, ז): רעדה אחזתם שם, אלו השבטים, אמרו מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה אכפת לנו, יאי למלך מדין עם מלך. ויגש אליו יהודה (איוב מא, ח): אחד באחד יגשו, זה יהודה ויוסף, (איוב מא, ח): ורוח לא יבא ביניהם, אלו השבטים, אמרו מלכים מדינים אלו עם אלו אנו מה אכפת לנו

דבר אחר, ויגש אליו יהודה, כתיב (משלי כה, יא): תפוחי זהב במשכיות כסף, תרגם עקילס הגר חזורין דדהב בגו דיסקרין דכסף. (משלי כה, יא): דבר דבר על אפניו, מה אופן זה מראה פנים מכל צד, כך היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בשעה שדבר עם יוסף

דבר אחר, ויגש אליו יהודה וגו', כתיב (משלי כ, ה): מים עמקים עצה בלב איש וגו', לבאר עמקה מלאה צונן והיו מימיה צוננין ויפין ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה, בא אחד וקשר חבל בחבל ונימה בנימה משיחה במשיחה ודלה הימנה ושתה, התחילו הכל דולין הימנה ושותין, כך לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד על לבו

ויגש אליו יהודה, (עמוס ט, יג): הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש וגו', חורש, זה יהודה. בקוצר, זה יוסף, שנאמר (בראשית לז, ז): והנה אנחנו מאלמים אלמים. (עמוס ט, יג): ודרך ענבים, זה יהודה, (זכריה ט, יג): כי דרכתי לי יהודה קשת. (עמוס ט, יג): במשך הזרע, זה יוסף, שמשך זרעו של אביו והורידו למצרים, כדכתיב (הושע יא, ד): בחבלי אדם אמשכם. (יואל ד, יח): יטפו ההרים עסיס, אלו השבטים, אמרו מלכים מדינים אלו עם אלו אנו מה אכפת לנו

דבר אחר, ויגש אליו יהודה, רבי יהודה רבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר הגשה למלחמה, היך מה דאת אמר (שמואל ב י, יג): ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה, רבי נחמיה אומר הגשה לפיוס, היך מה דאת אמר (יהושע יד, ו): ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו. רבנן אמרי הגשה לתפלה (מלכים א יח, לו): ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי וגו'. רבי אלעזר אמר פשט להון אם למלחמה אני בא, אם לפיוס אני בא, אם לתפלה אני בא. בי אדני, בי ולא ביה, אם לממלא מיא אנא, אם לשמשא אנא, אם למפצע קיסין אנא.

דבר אחר, בי אדני, בייה את מעביר עלינו אדני, שכך אמרת לנו (בראשית מד, כא): הורדהו אלי וגו', זו היא השמת עין, נהפך הדבר שאמרת לסמיות עינים.

אמר רבי סימון בנימוסות שלנו כתיב (שמות כב, ב): ואם אין לו ונמכר בגנבתו, וזה יש לו לשלם. ידבר נא עבדך, יכנסו דברי באזניך, זקנתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה בנגעים הוא וכל ביתו, דכתיב (בראשית יב, יז): וינגע ה' את פרעה, הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת. אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של אבא, ומן תמן מיתת לה (בראשית לא, לב): עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, הזהר שלא יחול בך קללה אחת, ואותו האיש מת. שנים ממנו נכנסו לכרך אחד שלם והחריבוה, להלן בשביל נקבה, כאן בשביל זכר. על חבת העין בא. על אכסניא של הקדוש ברוך הוא, שנאמר בו (דברים לג, יב): חפף עליו כל היום, על אחת כמה וכמה.

דבר אחר, ידבר נא עבדך וגו', אמר רבי ירמיה בר שמעיה דבר אני מוציא מבפנים ומכניס דבר בנא ומכלה אתכם.

אמר רבי חנין בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היו שערות לבו בוקעות כליו ויוצאות, והיה נותן עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן כאבק. כי כמוך כפרעה, מה פרעה גוזר ואינו מקים אף אתה גוזר ואינך מקים. מה פרעה להוט אחר הזכרים אף אתה כן, מה פרעה מלך ואתה שני לו בארץ מצרים, כך אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו, ואם שולף אני את חרבי ממך אני מתחיל ובפרעה רבך אני מסים. אלו אמר מפרעה אני מתחיל היה מניחו, כיון שאמר ממך אני מתחיל רמז למנשה ורפש חד רפש וזעת כל פלטין, אמר דין רפש מן בית אבא, כיון דחמי מיליה כן שרי משתעי מילין רכיכין, אדני שאל

דבר אחר, ויגש אליו יהודה, זו היא שנאמר ברוח הקדש על ידי שלמה (קהלת ז, יט): החכמה תעז לחכם וגו', כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה, לא אמרו אלא כנגד יוסף הצדיק, אמר רבי יוחנן בשעה שתפס יוסף הצדיק את בנימין ואמר להם לאחיו (בראשית מד, יז): האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד, אמר לו יהודה בנימין את תפוס ושלום בבית אבא, מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ארבע מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה ושאגו שניהם ובקשה ארץ מצרים להפך, עליהם אמר איוב (איוב ד, י): שאגת אריה וקול שחל. שאגת אריה, זה יהודה, שכתוב בו (בראשית מט, ט): גור אריה יהודה. וקול שחל, זה חושים בן דן, ששניהם נמשלו כארי, שנאמר (דברים לג, כב): ולדן אמר דן גור אריה. (איוב ד, י): שני כפירים נתעו, אלו גבוריו של יוסף, שכיון שכעס יהודה נשרו שניהם של כלם.

אמר רבי יהושע בן לוי אף אחיו כיון שראו יהודה שכעס אף הם נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים, שנאמר (איוב ד, יא): ליש אבד מבלי טרף, זה יהודה שמסר עצמו על בנימין, אמר שמא ימחל הקדוש ברוך הוא על אותו עון שהטעיתי את אבא ואמרתי לו אני מביאו לך. באותה שעה נתמלא חמה על יוסף, כיון שראה יוסף סימנין של יהודה, מיד נזדעזע ונבהל אמר אוי לי שמא יהרגני, ומה הן סימנין שהיו בו ביהודה, של בית שילו אמרו שני שלטונין זולגות דם, ויש אומרים כמין שלטי הגבורים, וחמשה לבושים היה לובש, נימה אחת היתה לו בלבו כיון שהיה כועס היה קורע את כלם. מה עשה יוסף באותה שעה אותו עמוד של אבן שהיה יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות, מיד תמה יהודה ואמר זה גבור ממני, באותה שעה אחז יהודה חרבו לשלפה מתערה ואינה נשלפת לו, אמר יהודה ודאי זה ירא שמים הוא לכך נאמר (קהלת ז, יט): החכמה תעז לחכם

אדני שאל את עבדיו וגו' (בראשית מד, יט), אמר לו מתחלה באת עלינו בעלילה, כמה מדינות ירדו למצרים לשבר אכל ולא שאלת אחד מהם, שמא בתך באנו לקח, או אתה סבור לשא את אחותנו, אף על פי כן לא כסינו ממך. אמר לו אני רואה בך שפטיט אתה, יש באחיך פטיט כמותך, אמר לו כל זאת שאתה רואה אני ערבתי אותו, אמר לו מפני מה לא עשית כן את אחיך כשמכרת אותו לישמעאלים בעשרים כסף וצערת את אביך הזקן ואמרת לו (בראשית לז, לג): טרף טרף יוסף, כיון ששמע יהודה כך צעק ובכה בקול גדול, אמר (בראשית מד, לב): כי איך אעלה אל אבי, אמר יהודה לנפתלי לך וראה כמה שוקים במצרים, קפץ וחזר אמר לו שנים עשר, אמר יהודה לאחיו, אני אחריב מהם שלשה וטלו כל אחד ואחד, אחד אחד, ולא נשאר בהם איש (שמואל א יד, לו), אמרו לו אחיו יהודה מצרים אינה כשכם אם אתה מחריב את מצרים תחריב את כל העולם, באותה שעה (בראשית מה, א): ולא יכל יוסף להתאפק, כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים, אמר להם יוסף לא כך אמרתם שאחיו של זה מת, אני אקראנו ויבוא אצלכם, והיה קורא יוסף בן יעקב בוא אצלי, יוסף בן יעקב בוא אצלי, והיו מסתכלין בארבע פנות הבית, אמר להם מה אתם רואים (בראשית מה, ד): אני יוסף אחיכם, מיד פרחה נשמתן, שנאמר (בראשית מה, ג): ולא יכלו אחיו וגו', ולא האמינו לו עד שפרע עצמו והראה להם המילה

אמר רבי חיא בר אבא כל הדברים שאת קורא שדבר יהודה ליוסף בפני אחיו עד שאת מגיע (בראשית מה, א): ולא יכל יוסף להתאפק, היה בהם פיוס ליוסף, ופיוס לאחיו, ופיוס לבנימין. פיוס ליוסף, לומר ראו היך הוא נותן נפשו על בניה של רחל. פיוס, לאחיו לומר ראו היאך הוא נותן נפשו על אחיו. פיוס לבנימין, אמר לו כשם שנתתי נפשי עליך כך אני נותן נפשי על אחיך. ולא יכל יוסף להתאפק וגו', רבי חמא בר חנינא אמר לא עשה יוסף כשורה, שאלו בעטו בו אחד מהם מיד היה מת. רבי שמואל בר נחמן אמר כהגן וכשורה עשה, יודע היה צדקן של אחיו, אמר חס ושלום אין אחי חשודים על שפיכות דמים

ויתן את קלו בבכי, ולא יכלו אחיו לענות אתו (בראשית מה, ב ג), אבא כהן ברדלא אמר, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, בלעם חכם של העובדי כוכבים לא יכול לעמד בתוכחתה של אתונו, הדא הוא דכתיב (במדבר כב, ל): ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא. יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמד בתוכחתו, הדא הוא דכתיב: ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו, לכשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר (תהלים נ, כא): אוכיחך ואערכה לעיניך, על אחת כמה וכמה. (בראשית מה, ד): גשו נא אלי ויגשו, הראה להם את המילה. (בראשית מה, ד): אני יוסף (בראשית מה, ח): ועתה לא אתם שלחתם וגו' וישימני לאב לפרעה, לפטרון בסיליון, לאדון, לרבון, מושל, לשליט. (בראשית מה, ט): מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו, שלא תעמיד את השעה. (בראשית מה, יב): כי פי המדבר אליכם, בלשון הקדש

רבי אלעזר בן עזריה אמר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, ומה יוסף הצדיק שהוא בשר ודם כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמד בתוכחתו, הקדוש ברוך הוא שהוא דין ובעל דין ויושב על כסא דין ודן כל אחד ואחד, על אחת כמה וכמה שאין כל בשר ודם יכולים לעמד לפניו

ויפל על צוארי בנימן אחיו ויבך (בראשית מה, יד), וכי שני צוארים היו לו לבנימין, אלא אמר רבי אלעזר בן פדת יוסף ראה ברוח הקדש ששני בית המקדשות עתידין לבנות בחלקו של בנימין ועתידין לחרב, (בראשית מה, יד): ובנימן בכה על צואריו, ראה שמשכן שה עתיד להעשות בחלקו של יוסף ועתיד לחרב. (בראשית מה, ב): ויתן את קלו בבכי, כשם שלא פיס יוסף את אחיו אלא בבכיה, כך הקדוש ברוך הוא אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה, שנאמר (ירמיה לא, ח): בבכי יבאו ובתחנונים אובילם.