# פרשה צד

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-94/

והקל נשמע בית פרעה (בראשית מה, טז), כתיב (שיר השירים ו, ט): אחת היא יונתי תמתי, זה אברהם, שנאמר (יחזקאל לג, כד): אחד היה אברהם, (שיר השירים ו, ט): אחת היא לאמה, זה יצחק, שהיה יחיד לאמו, (שיר השירים ו, ט): ברה היא ליולדתה, זה יעקב, שהיה ברור לאמו שהוא צדיק, (שיר השירים ו, ט): ראוה בנות ויאשרוה, אלו השבטים, שנאמר: והקל נשמע בית פרעה וגו'. (שיר השירים ו, ט): מלכות ופילגשים ויהללוה, זה יוסף, שנאמר (בראשית מא, לח): הנמצא כזה וגו'

זאת עשו, וקחו את אביכם וגו' את טוב (בראשית מה, יז יח), זה גריס של פול שהוא על עיקת נפש. (בראשית מה, כב כג): לכלם נתן לאיש וגו' ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים וגו', אמר רבי יאשיה הלכו בנדרים אחר שיחת בני אדם. בר, עבור. לחם, כמשמעו. מזון, אמר רב אחא בר אילא מכאן שכל הדברים קרוים מזון. רבי יוחנן כד הוה אכיל חלוטין הוה אמר לא אכלית מזון יומא דא. (בראשית מה, כד): וישלח את אחיו וגו', אמר להם אל תפסעו פסיעה גסה ואל תעמידו עצמכם מדברי תורה, והכניסו חמה לעיר, ג ויעלו ממצרים, ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי ויפג לבו (בראשית מה, כה כו), תני רבי חיא מה טיבו של בדאי הזה, אפלו אומר דברים של אמת אין מאמינים אותו. (בראשית מה, כז): וירא את העגלות, אותן עגלות ששלח פרעה לשאת אותו, היתה עבודת כוכבים חקוקה עליהם עמד יהודה ושרפן, למוד הוא השבט להיות שורף עבודת כוכבים. רבי לוי בשם רבי יוחנן בר שאול אמר להם אם יאמין לכם הרי מוטב, ואם לאו אתם אומרים לו בשעה שפרשתי ממך לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק, הדא הוא דכתיב: וירא את העגלות ותחי רוח. (בראשית מה, כח): ויאמר ישראל רב, רב כחו של יוסף בני, שכמה צרות הגיעוהו ועדין הוא עומד בצדקו הרבה ממני שחטאתי שאמרתי (ישעיה מ, כז): נסתרה דרכי מה', ובטוח אני שיש לי במה רב טובך (תהלים לא, כ)

ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע (בראשית מו, א), להיכן הלך, אמר רב נחמן שהלך לקץ ארזים שנטע אברהם זקנו בבאר שבע, היך מה דאת אמר (בראשית כא, לג): ויטע וגו'. כתיב (שמות כו, כח): והבריח התיכן בתוך הקרשים, אמר רבי לוי והבריח התיכן שנים ושלשים אמה היו בו, מהיכן מצאו אותו לשעה, אלא מלמד שהיו מצנעין עמהם מימות יעקב אבינו, הדא הוא דכתיב (שמות לה, כד): וכל אשר נמצא אתו עצי שטים, אשר ימצא אתו אין כתיב כאן אלא אשר נמצא אתו.

אמר רבי לוי ממגדל צבעיא קצצום והביאום עמהם למצרים ולא נמצא בהם לא קשר ולא פקע. אעין דשטים הוה במגדלא והיו נוהגים בהם אסור משום קדשת הארון, אתון ושאלון לרבי חנינא חבריהון ורבנן, אמר להם אל תשנו ממנהג אבותיכם

ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק (בראשית מו, א), אמר רבי יהושע בן לוי חזרתי על כל בעלי אגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה ולא אמרו לי עד שעמדתי עם יהודה בן פדיה בן אחותו של בן הקפר, ואמר לי הרב והתלמיד שהיו מהלכין בדרך, בתחלה שואלים בשלום התלמיד ואחר כך שואלים בשלום הרב.

אמר רב הונא כד אתא רבי יהושע בן לוי לטבריה שאליה לרבי יוחנן ולריש לקיש, רבי יוחנן אמר שחיב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו, וריש לקיש אמר על ברית השבטים הקריב. בר קפרא ורבי יוסף בר פטרוס חד מנהון אמר מה אבא היה להוט אחר גרונו אף אני להוט אחר גרוני, ואוחרנא אמר מה אבא משנה בן מבניו אף אני משנה בן מבני. חזרתי ואמרתי אבא לא היה עליו אלא טרחות נפש אחת בלבד, אבל אני יש עלי טרחות שבעים נפש. רבי יודן אמר חמש ברכות ברכני אבא כנגדן נגלה עלי הקדוש ברוך הוא חמשה פעמים וברכני. רבי יודן אמר חורי, רבי יודן אמר הייתי סבור שהוא מטעימני מאותן הברכות, ומה היו אותן הברכות (בראשית כז, כט): יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים, זה יוסף. רבי ברכיה אמר תרתי, רבי ברכיה אמר אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על בריה כשהוא חי אלא על בעלי יסורין, לפיכך אין כתיב כאן ויזבח זבחים לאלהי יעקב, אלא לאלהי אביו יצחק שכבר מת. רבי ברכיה אמר אוחרי, שהיה בעל יסורין. רבנן אמרי רואים אפרו של יצחק כאלו צבור על גבי המזבח, לכך הזכיר את יצחק. ו ויאמר אלהים לישראל במראת הלילה, ויאמר אנכי האל בית אל, ואנכי אעלך גם עלה (בראשית מו, ב ד), אותך ואת כל הצדיקים כיוצא בך. (בראשית מו, ד): ויוסף ישית ידו על עיניך וגו', רבי חגי בשם רבי יצחק אמר על מנת ויוסף ישית ידו על עיניך. (בראשית מו, ה ז): ויקם יעקב וגו' ויקחו את מקניהם, בניו ובני בניו, אמר רבי יהודה בר אלעאי בנות בנים הרי הן כבנים, ובני בנות אינן כבנים. ז ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, ובני יששכר תולע ופוה ויוב ושמרן (בראשית מו, ח יג), רבי מאיר חמא חד שמראי אמר ליה מהיכן אתית, אמר ליה מן דיוסף, אמר ליה רבי מאיר לא, אמר ליה שמראי ואלא דמאן, אמר ליה מן דיששכר. אמר ליה מנא לך, אמר ליה דכתיב: ובני יששכר תולע ופוה ויוב ושמרן, אלין שמריא. אזל לגבי אפטוריקיא אמר ליה אמר לי סבהון דיהודאי חדא מלא והיא תמהא. אמר ליה מה היא, אמר ליה אמר לי מן דמאן אתית, אמרית ליה מן דיוסף, אמר לי לא מן דיששכר, דכתיב: ובני יששכר תולע ופוה ויוב ושמרן, אלין שמריא. אמר ליה חייך מן דיוסף אפקך מן דיששכר לא אעלך. ח ובני בנימין בלע וגו' (בראשית מו, כא), בשעה שעמד יוסף עם בנימין שאליה אית לך בנין, אמר ליה אין, אמר ליה כמה, אמר ליה עשרה. אמר ומה שמהון, אמר ליה הוה לי חד אח והיו מעשיו נאים ונעימים ונשבה ממני, והוצאתי להם שמות לשם המארע שלו, בלע, שנבלע ממני. בכר, שהיה בכור לי. אשבל, שנשבה ממני. גרא, שגר בארץ אחרת. נעמן, שהיו מעשיו נאים ונעימים. אחי, שהיה אחי ודאי. וראש, שהיה לי לראש, והוא [ראשון] ראשן של אחיו, שנאמר (דברים לג, טז): תבואתה לראש יוסף. מפים, שהיה יפה מאד בכל דבר, ושכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרו לו. וחפים, שלא ראה בחפתי ולא ראיתי בחפתו, ושחפו עליו דברים ואמרו (בראשית לז, לג): חיה רעה אכלתהו. וארד, שהיה דומה לורד. וארד, על שם (בראשית לז, לה): כי ארד אל בני אבל שאלה. (בראשית מו, כד): ובני נפתלי, שהיו מפתלין על שבעים ושתים ניר, שהיו פותלין את עבודת הניר. (בראשית מו, כד): יחצאל, שחצו אלוהות בידן, והן מצחצחין בשניהם ומלעיגים בשפתותיהן. (בראשית מו, כד): וגוני, שהיו מגנים בלשונם. (בראשית מו, כד): ויצר, שהיה יצרן קשה מכל בני אדם. (בראשית מו, כד): ושלם, שהיו משלמים ליצרם ומשלמין רעה תחת טובה

כל הנפש הבאה וגו' ובני יוסף אשר ילד לו וגו' (בראשית מו, כו כז), רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן ראית מימיך אדם נותן לחברו ששים וששה כוסות וחוזר ונותן לו אף שלשה והוא מונה אותם שבעים, אלא זו יוכבד שהשלימה מנין של ישראל במצרים. רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר יוכבד עבורה בארץ כנען, ולדתה בארץ מצרים, הדא הוא דכתיב (במדבר כו, נט): ושם אשת עמרם יוכבד וגו', על פיילי דמצרים נולדה. ורבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן, למוד הקדוש ברוך הוא להיות מונה את השבט הזה עד שהוא במעי אמו, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א כה, ג): לידותון בני ידותון גדליהו וצרי וישעיהו חשביהו ומתתיהו, חמשה בפרט, ובכללן ששה. אלא אף (דברי הימים א כה, יז): שמעי, מנאו הקדוש ברוך הוא עד שהוא במעי אמו. ואם יאמר לך אדם עשירי שמעי, אמר לו עשירי לדוכן. ורבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן שמש אבינו יעקב מטתו והקדוש ברוך הוא קורא אותם נפשות, הדא הוא דכתיב (במדבר כג, י): ומספר את רבע ישראל, אמר רבי ברכיה כשרף הזה שאינו מספיק לצאת עד שמספיגין אותו. ויש אומרים יעקב השלים עמהם את המנין.

אמר רבי יצחק משל לשתי לגיונות של מלך, דיוקמניאות וגאוסטיינא, בשעה שהמלך נמנה עם אלו נמצאו שלמים, ובשעה שהמלך עוד נמנה עם אלו נמצאו שלמים. ויש אומרים הקדוש ברוך הוא השלים עמהם את המנין. ויש אומרים חושים בן דן השלים עמהן את המנין. בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב (בראשית מו, כג): ובן דן חושים, הדא הוא דכתיב (שמואל ב כד, ו): ויבאו הגלעדה ואל ארץ תחתים חדשי וגו', בית ירח, ירח סינים, מדה כנגד מדה, דן נכנס בצלמוניתו אצל אביו ומתברך בשבעים אלף, ובנימין נכנס בעשרה ומתברך בארבעים אלף. ויש אומרים סרח בת אשר השלימה עמהן את המנין, הדא הוא דכתיב (שמואל ב כ, טז יז): ותקרא אשה חכמה מן העיר ויקרב אליה ותאמר האשה האתה יואב, אמרה שמך יואב לומר שאתה אב לישראל ואין אתה אלא קוצר ולית את לפום שמך, ולית את ודוד בני תורה, עד כאן תמו דברי תורה, לא כתיב (דברים כ, י): כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, ואמר לה מאן את, אמרה ליה (שמואל ב כ, יט): אנכי שלמי אמוני ישראל, אני הוא שהשלמתי מניינן של ישראל במצרים, אני הוא שהשלמתי נאמן לנאמן, יוסף למשה, מה (שמואל ב כ, יט): אתה מבקש להמית עיר ולי שאני אם בישראל, מיד (שמואל ב כ, כ): ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי וגו', חלילה חלילה שתי פעמים, חלילה לדוד, חלילה ליואב, חלילה למלכות בית דוד, אלא (שמואל ב כ, כא): לא כן, אלא (שמואל ב כ, כא): כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד, אם במלך למה בדוד, ואם בדוד למה במלך, אלא אמר רבי עזריא בשם רבי יהודה ברבי סימון כל שמעמיד פניו במלך כאלו העמיד פניו בתלמיד חכם כל שכן במלך ותלמיד חכם. רבי יודן אמר כל המעיז פניו במלך כאלו מעיז פניו בשכינה. (שמואל ב כ, כא): ותאמר הנה ראשו משלך אליך, מנא ידעה, אלא אמרה כל דמחציף אפיה במלכות בית דוד מרים הוא ראשיה מלעיל, מיד (שמואל ב כ, כב): ותבוא האשה אל כל העם בחכמתה, אמרה להון לית אתון ידעין מליא דדוד, הידא אמה קמת בהון הידא מלכותא קמת בהון, אמרין לה ומהו בעי, אמרה להון אלף גוברין, ולא טב אלף גוברין מלמחרבה מדינתכון, אמרו לה כל חד וחד ליהב לפום מה דאית ליה. אמרה להון דלמא אגב פיוסא שביק צבחר. עבדא נפשה כמה דאזלא מפיסא והדרה מאלף לחמש מאין, למאה, לעשרה, לחד והוא אכסנאי, ומנו שבע בן בכרי, מיד ויכרתו את ראשו. תני סיעה של בני אדם שאמרו להם גוים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו אנו הורגים אתכם, יהרגו כלם ואל ימסרו נפש אחת מישראל, ואם יחדוהו להן כשבע בן בכרי, נותנין ואל יהרגו כלם.

אמר רבי יהודה במה דברים אמורים בזמן שהוא מבפנים והן מבחוץ, אבל הוא מבפנים והן מבפנים, הואיל והוא נהרג והן נהרגים, יתנו להם ואל יהרגו כלם, כגון שהוא אומר (שמואל ב כ, כב): ותבוא האשה אל כל העם, הואיל והוא נהרג ואתם נהרגים, תנוהו להם ואל תהרגו כלכם. רבי שמעון אומר כל המורד במלכות בית דוד חיב מיתה. עולא בן קישר תבעתיה מלכותא, קם וערק לגבי רבי יהושע בן לוי ללוד, שדר פרדיסקי בתריה, איטפל ליה רבי יהושע בן לוי ופיסיה ואמר ליה מוטב דליקטיל ההוא גברא ולא ליענשי צבורא על ידיה, איפיס ליה ויהבי ניהליה. הוה קא משתעי אליהו בהדיה, כיון דעביד הכי לא אתא לגביה, צם עלוי תלתין יומין ואתחזי ליה, אמר ליה מאי טעמא אפגר מר, אמר ליה וכי חבר אני למסורות, אמר ליה ולא מתניתא היא, סיעה של בני אדם וכו', אמר וכי משנת חסידים היא, מיבעי להאי מלתא מתעבדא על ידי אחריני ולא על ידך. תני בשעה שעלה נבוכדנצר לכבוש את יהויקים עלה וישב בדפני של אנטוכיא, ירדה סנהדרי גדולה לקראתו, אמרו לו הגיע זמנו של בית הזה לחרב, אמר להם לאו, אלא יהויקים מלך יהודה מרד בי תנו אותו לי ואני אלך, אזלון ואמרין ליהויקים נבוכדנצר בעי לך, אמר להו וכך עושים, דוחים נפש מפני נפש, לא כן כתיב (דברים כג, טז): לא תסגיר עבד אל אדניו. אמרו לו לא כך עשה זקנך לשבע בן בכרי, הדא הוא דכתיב (שמואל ב כ, כא): הנה ראשו משלך אליך בעד החומה, כיון שלא שמע להם עמדו ונטלוהו ושלשלו אותו ופיליה.