# פרשה צה

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-95/

ואת יהודה שלח לפניו (בראשית מו, כח), כתיב (ישעיה סה, כה): זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן, בוא וראה כל מה שהכה הקדוש ברוך הוא בעולם הזה מרפא אותן לעתיד לבוא, העורים מתרפאים, שנאמר (ישעיה לה, ה): אז תפקחנה עיני עורים, והפסחים מתרפאים, שנאמר (ישעיה סה, ו): אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם, וכשם שאדם הולך כך הוא בא, הולך עור ובא עור, חרש ובא חרש, אלם ובא אלם, כשם שהוא הולך לבוש כך הוא בא לבוש, ממי את למד משמואל, שראה אותו שאול מהו אומר לאשה (שמואל א כח, יד): מה תארו ותאמר איש זקן והוא עטה מעיל, שכך היה לבוש, שנאמר (שמואל א ב, יט): ומעיל קטן תעשה לו אמו. ולמה כשם שהאדם הולך כך הוא בא, שלא יאמרו כשהם חיים לא רפאן משמתו רפאן הקדוש ברוך הוא ואחר כך הביאן דומה שאינן אותן אלא אלו אחרים הם, אמר הקדוש ברוך הוא אם כן יעמדו כמו שהלכו ואחר כך אני מרפא אותן, למה (ישעיה מג, י): לפני לא נוצר אל, ואני מרפא אותן. ואף החיות מתרפאות, שנאמר (שמואל א סה, כה): זאב וטלה ירעו כאחד, הכל מתרפאים מי שהביא מכה על הכל אינו מתרפא, אלא (שמואל א סה, כה): ונחש עפר לחמו, למה שהוא הוריד הבריות לעפר.

דבר אחר, זאב וטלה, זאב, זה בנימין. וטלה, אלו השבטים. שנאמר (ירמיה נ, יז): שה פזורה ישראל. ירעו כאחד, אימתי כשירד בנימין עמהם והיה יעקב אומר להם (בראשית מב, לח): לא ירד בני עמכם, וכיון שהגיע השעה וירד עמהם היו ממצעים אותו והיו משמרין אותו, וכן ביוסף אומר (בראשית מג, כט): וישא את עיניו וירא את בנימין. אריה, זה יהודה (בראשית מט, ט): גור אריה יהודה. כבקר, זה יוסף (דברים לג, יז): בכור שורו הדר לו, נמצאו אוכלים כאחת (בראשית מג, לג): וישבו לפניו וגו' וישא משאת, הוי ואריה כבקר יאכל תבן, לפיכך ואת יהודה שלח לפניו

אמר הכתוב (ישעיה יא, יג): וסרה קנאת אפרים, לפי שהיה יעקב אבינו סבור שיהודה הרג את יוסף בשעה שהביאו לו את הכתנת, שנאמר (בראשית לז, לג): ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה, ואין חיה רעה אלא אריה

דבר אחר, ואת יהודה שלח לפניו, רבי חנינא בריה דרבי אחא ורבי חנינא, חד אמר להתקין לו בית דירה, וחד אמר להתקין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו, תדע לך שהוא כן, כיון שהלך לו יוסף מאצלו היה יודע באיזה פרק פרש ממנו שהיה משנה אותו, כיון שבאו אחי יוסף אצלו ואמרו לו (בראשית מה, כו): עוד יוסף חי ויפג לבו, נזכר באיזה פרק פרש הימנו, ואמר בלבו יודע אני שבפרק עגלה ערופה פרש ממני יוסף, אמר להם אם אתם יודעים באיזה פרק פרש ממני אני מאמין לכם, אף יוסף היה יודע באיזה פרק פרש הימנו, מה עשה יוסף נתן להם עגלות, שנאמר (בראשית מה, כא): ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה, ללמדך שבכל מקום שהיה יעקב יושב היה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו. ועד עכשיו לא נתנה תורה וכתיב באברהם (בראשית כו, ה): וישמר משמרתי, ומהיכן למד אברהם את התורה, רבן שמעון אומר נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים והיו נובעות תורה, ומנין שכן הוא, שנאמר (תהלים טז, ז): אף לילות יסרוני וגו'. רבי לוי אמר מעצמו למד תורה, שנאמר (משלי יד, יד): מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב. רבי יונתן שר הבירה אמר אפלו ערובי תבשילין היה אברהם יודע, שנאמר (בראשית כו, ה): עקב אשר שמע אברהם וגו'. ובן כמה שנים הכיר אברהם את בוראו בן ארבעים ושמונה שנה הכיר את בוראו. ריש לקיש אמר בן שלש שנים, דכתיב עקב מנין עק"ב, ואברהם חיה מאה שבעים וחמש שנים, נמצאת למד שבן שלש שנים הכיר את בוראו, והיה משמר דקדוקי תורה והיה מלמד את בניו, שנאמר (בראשית יח, יט): כי ידעתיו וגו', אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה למדת בניך תורה בעולם הזה, אבל בעולם הבא אני בכבודי מלמד לכם את התורה, שנאמר (ישעיה נד, יג): וכל בניך למודי ה': ד ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים (בראשית מז, ב), מפני מה אמר הכתוב ומקצה אחיו, ללמדך שלא היו גבורים, ומי היו הללו חמשה אנשים, ראובן לוי בנימין שמעון יששכר. ומפני מה לקח יוסף הצדיק הללו חמשה אנשים מאחיו, שהיה יודע באחיו כל גבור וגבור שהיה בהם, ועשה הדבר בחכמה, אמר, אם מעמיד אני גבורים לפני פרעה, רואה אותן ועושה אותן אנשי מלחמתו. כל מי שכפל שמו בברכתו של משה היה גבור וכל מי שלא כפל שמו לא היה גבור, יהודה שהיה גבור כפל שמו, שנאמר (דברים לג, ז): וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה, לפיכך לא העמיד אותו לפני פרעה. וכגון נפתלי, שנאמר (דברים לג, כג): ולנפתלי אמר נפתלי, וכגון אשר (דברים לג, כד): ולאשר אמר ברוך מבנים אשר, וכגון דן, שנאמר (דברים לג, יח): ולדן אמר דן, וכגון זבולן, שנאמר (דברים לג, יח): ולזבולן אמר שמח זבולן, וכגון גד (דברים לג, כ): ולגד אמר ברוך מרחיב גד, לפיכך לא העמיד אלו לפני פרעה, והשאר שלא כפל שמותם לא היו גבורים, לפיכך העמידם לפני פרעה, לכך כתיב: ומקצה אחיו לקח, ולא זכר שמותם כאן לפי שלא היו גבורים. (בראשית מז, טז): ויאמר יוסף הבו מקניכם וגו', הסוס לקבלי וקלף בצליא [פרוש: כבר הלכו מנגדנו מהם מתו מהם נמכרו ומכספנו ומחמורנו אנו ערומים מהם וקלופים כבצל הנקלף, מתו הסוסים והשלכנו בחוץ מנגדנו והכלבים אכלום וקלפו את עורם].