# פרשה צו

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-96/

ויחי יעקב בארץ מצרים (בראשית מז, כח), למה פרשה זו סתומה מכל הפרשיות של תורה, אלא כיון שנפטר אבינו יעקב התחילה שעבוד מצרים על ישראל.

דבר אחר, למה היא סתומה מפני שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתם ממנו.

דבר אחר, למה היא סתומה מפני שסתם ממנו כל צרות שבעולם

ויקרבו ימי ישראל למות (בראשית מז, כט), כתיב (תהלים לט, יג): כי גר אנכי עמך תושב וגו', (דברי הימים א כט, טו): כי גרים אנחנו לפניך וגו' כצל ימינו על הארץ ואין מקוה, והלואי כצלו של כתל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף, דכתיב (תהלים קמד, ד): כצל עובר. ואין מקוה, ואין מי שיקוה שלא ימות, הכל יודעים ואומרין בפיהם שהן מתים, אברהם אמר (בראשית טו, ב): ואנכי הולך ערירי. יצחק אמר (בראשית כז, ז): ואברכך לפני ה' לפני מותי. אף יעקב אמר (בראשית מז, ל): ושכבתי עם אבתי, אימתי בשעה שנטה למות

ויקרבו ימי ישראל (בראשית מז, כט), כתיב (קהלת ח, ח): אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי חצוצרות שעשה משה במדבר בשעה שנטה למות גנזם הקדוש ברוך הוא שלא יהא אחר תוקע בהן והן באים אצלו, דכתיב (דברים לא, כח): הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם, לקים מה שנאמר: ואין שלטון ביום המות.

דבר אחר, ואין שלטון ביום המות, כשעשה זמרי אותו מעשה מה כתיב שם (במדבר כה, ח): ויבא אחר איש ישראל אל הקבה, והיכן היה משה, ופינחס מדבר לפני משה, אלא לקים ואין שלטון ביום המות, ואין מות אלא לשון השפלה, נתנה הישועה לפינחס והשפיל את משה. ואף דוד כתיב בו (מלכים א א, א): והמלך דוד זקן, וכיון שנטה למות מה כתיב בו, ויקרבו ימי המלך דוד אין כתיב כאן, אלא (מלכים א ב, א): ויקרבו ימי דוד, ואף יעקב כיון שנטה למות התחיל משפיל עצמו לפני יוסף ואמר לו (בראשית מז, כט): אם נא מצאתי חן בעיניך, אימתי כשקרב למיתה, שנאמר: ויקרבו ימי ישראל למות

אמר ריש לקיש חייך אתה שוכב ואין אתה מת, שנאמר (בראשית מז, כט): ויקרבו ימי ישראל למות, מהו ויקרבו אמר הקדוש ברוך הוא היום קובל עליך לומר כי הוא יקום, כאדם שאומר פלוני קרב על חברו, הוי ויקרבו. וכל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו. דוד כתיב בו קריבה (מלכים א ב, א): ויקרבו ימי דוד למות, לא הגיע לימי אבותיו. בעז ועובד, ישי אמרו חכמים יותר מארבע מאות שנה היו חייו, ודוד לא חיה אלא שבעים שנה, לא הגיע לימי אבותיו, לפיכך כתיב בו קריבה. עמרם חיה מאה שלשים ושבע שנה, ומשה לא חיה אלא מאה ועשרים שנה, לפיכך כתיב בו קריבה (דברים לא, יד): הן קרבו ימיך למות, ויעקב כתיב בו קריבה שלא הגיע לימי אבותיו, אברהם חיה מאה שבעים וחמש שנה יצחק מאה ושמונים ויעקב מאה ארבעים ושבע, לפיכך כתיב בו קריבה, ויקרבו ימי ישראל

ויקרא לבנו ליוסף (בראשית מז, כט), למה לא קרא לא לראובן ולא ליהודה, וראובן הוא הבכור ויהודה הוא המלך, והניחן וקרא ליוסף, למה כן, בשביל שהיה ספק בידו לעשות, לפיכך ויקרא לבנו ליוסף, ולפי שהשעה מסורה לו, (בראשית מז, כט): אל נא תקברני במצרים, בשבילך ירדתי למצרים, בשבילך אמרתי (בראשית מו, ל): אמותה הפעם. (בראשית מז, כט): ועשית עמדי חסד ואמת, וכי יש חסד של שקר שהוא אומר חסד ואמת, למה כן, משל הדיוט אומר מית בריה דרחמך טעון, מית רחמך פרוק. אמר לו אם תעשה לי חסד לאחר מיתתי הוא חסד של אמת. אל נא תקברני במצרים, למה, שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים ויהיו מרחשות בתוך גופי, לפיכך אל נא תקברני במצרים.

דבר אחר, מפני מה בקש יעקב אבינו שלא יקבר במצרים, שלא יעשו אותו עבודת כוכבים, שכשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד, דכתיב (שמות יב, יב): ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, וכן אתה מוצא בדניאל, כיון שפתר את חלומו של נבוכדנצר מה כתיב (דניאל ב, מו): באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכא לה, אבל דניאל לא קבל, למה, שכשם שנפרעים מעובדי עבודת כוכבים כך נפרעים הימנה. וכן אתה מוצא בחירם כיון שעשה עצמו אלוה, מה היה סופו, כתיב ביה (יחזקאל כח, ב): יען גבה לבך ותאמר אל אני, אמר לו הקדוש ברוך הוא (יחזקאל ב, ג): הנה חכם אתה מדניאל, שנבוכדנצר בקש להקריב לו ולא רצה ואת עושה עצמך אלוה. מה היה סופו, כתיב ביה (יחזקאל ב, יז): על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך.

דבר אחר, יעקב אמר שלא יפדו בי המצרים, הם משתחוים לשה ואני נמשלתי בשה, שנאמר (ירמיה נ, יז): שה פזורה ישראל, ובמצרים כתיב (יחזקאל כג, כ): אשר בשר חמורים בשרם, וכתיב (שמות לד, כ): ופטר חמור תפדה בשה, הוי אל נא תקברני במצרים, ולמה כל האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ ישראל, אמר רבי אלעזר דברים בגו, רבי יהושע בן לוי אמר מהו דברים בגו (תהלים קטז, ט): אתהלך לפני ה' בארצות החיים, אמרו רבותינו שני דברים בשם רבי חלבו, למה האבות מחבבין קבורת ארץ ישראל, שמתי ארץ ישראל חיים תחלה בימות המשיח, ואוכלין שנות המשיח. רבי חנינא אמר מי שמת בחוצה לארץ ונקבר שם שתי מיתות יש בידו, שכך כתיב (ירמיה כ, ו): ואתה פשחור וכל ישבי ביתך תלכו בשבי ושם תמות ושם תקבר, הוי יש בידו שתי מיתות, לפיכך יעקב אומר ליוסף אל נא תקברני במצרים.

אמר רבי סימון אם כן הפסידו הצדיקים שהם קבורים בחוצה לארץ, אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה, עושה להן מחלות בארץ ועושה אותן כמערות הללו והן מתגלגלין ובאים עד שהם מגיעין לארץ ישראל והקדוש ברוך הוא נותן בהם רוח של חיים והן עומדין, מנין שכן כתיב (יחזקאל לז, יב): הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, ואחר כך (יחזקאל לז, יד): ונתתי רוחי בכם וחייתם, אמר ריש לקיש מקרא מלא הוא שכיון שהן מגיעין לארץ ישראל הקדוש ברוך הוא נותן בהם נשמה, שנאמר (ישעיה מב, ה): נתן נשמה לעם עליה. מעשה ברבי ורבי אליעזר שהיו מהלכין בפילי שחוץ לטבריא, ראו ארון של מת שבא מחוצה לארץ להקבר בארץ ישראל, אמר רבי לרבי אליעזר מה הועיל זה שיצתה נשמתו בחוצה לארץ ובא להקבר בארץ ישראל, אני קורא עליו (ירמיה ב, ז): ונחלתי שמתם לתועבה, בחייכם (ירמיה ב, ז): ותבאו ותטמאו את ארצי, במיתתכם. אמר לו כיון שהוא נקבר בארץ ישראל הקדוש ברוך הוא מכפר לו, דכתיב (דברים לב, מג): וכפר אדמתו עמו. רבי יוחנן כשהיה מסתלק מן העולם אמר לאותן שהיו צריכין להטפל בו, קברו אותי בכלים צבועים דבריקא לא לבנים ולא שחורים, שאם עמדתי בין הצדיקים לא נבוש ואם עמדתי בין הרשעים לא נכלם. רבי יאשיה כשהיה נפטר מן העולם אמר למי שהוא עומד עליו קראו לי לתלמידי, אמר להם קברו אותי בכלים לבנים, למה, שאיני בוש במעשי להקביל פני בוראי. רבנו כשהיה נפטר מן העולם צוה שלשה דברים, אמר להם אל תזוז אלמנותי מתוך ביתי, ואל תספדוני בעירות שבארץ ישראל, ואל תניחו לנכרי שיגע במטתי אלא מי שנטפל עמי בחיי יטפל בי במותי. בחייו היה דר בצפורי שבע עשרה שנה, והיה קורא על עצמו ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, וחיה יהודה בצפורי שבע עשרה שנין. רבנו שלש עשרה שנה חשש בשניו וכל אותן שלש עשרה שנה לא מתה חיה בארץ ישראל ולא הפילה אשה עברה בארץ ישראל, בסוף שלש עשרה שנה כעס רבנו על רבי חיא הגדול, נכנס אליהו זכור לטוב אצל רבנו בדמותו של רבי חיא ונתן ידו על שנו ומיד נתרפא, למחה נכנס רבי חיא אצלו אמר לו רבי אותה שנך מה היא עשויה, אמר משעה שנתת ידך עליה אתמול נתרפאה, באותה שעה אמר רבי חיא אי לכם חיות שבארץ ישראל, אי לכם עברות שבארץ ישראל, אפלו כן אמר לו לא הייתי אני שנתתי ידי על שנך. ידע רבנו שאליהו זכור לטוב היה, מאותה שעה התחיל לנהג ברבי חיא כבוד.