# פרק כ"ד - פסוק ס"ז

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rashi/ch24-v67/

**האהלה שרה אמו.** ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת ל שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, מ ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר ס, טז.): **אחרי אמו.** דרך ארץ, כל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה, נ ומשמתה, הוא מתנחם באשתו: