# פרק מ"ט - פסוק י'

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rashi/ch49-v10/

**לא יסור שבט מיהודה.** מדוד ואילך ר אלו ראשי גליות שבבבל (סנהדרין ה.), שרודים את העם בשבט, הממונים על פי המלכות: **ומחקק מבין רגליו.** תלמידים, אלו נשיאי ארץ ישראל: **עד כי יבא שילה.** מלך המשיח שהמלוכה ש שלו, וכן תרגמו אונקלוס. ומדרש אגדה, שילו, שי ת לו שנאמר יובילו שי למורא (תהלים עו, יב.): **ולו יקהת עמים.** אסיפת העמים, שהיו"ד עיקר היא ביסוד, כמו יפעתך, ופעמים שנופלת ממנו, וכמה אותיות משמשות בלשון זה, והם נקראים עיקר נופל, כגון נו"ן של נוגף, ושל נושך, ואל"ף שבאחותי באזניכם (איוב יג, ז.), ושבאבחת חרב (יחזקאל כא, כ.), (והוא לשון חרב ופירוש אימת חרב והוא לשון זיין) ואסוך שמן (מלכים-ב ד, ב.), אף זה יקהת עמים, אסיפת עמים, שנאמר אליו גוים ידרושו (ישעיה יא, י.), ודומה לו עין תלעג א לאב ותבוז ליקהת אם (משלי ל, יז.), לקבוץ קמטים שבפניה מפני זקנתה, ובגמרא דיתבי ומקהו אקהתא בשוקי ב דנהרדעא [דפומבדיתא] במסכת יבמות (קי:), ויכול היה לומר קהיית עמים: