# פרק מ"ט - פסוק כ"ד

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rashi/ch49-v24/

**ותשב באיתן קשתו.** נתישבה בחוזק: **קשתו.** חזקו: **ויפזו זרעי ידיו.** זו היא נתינת טבעת על ידו, לשון זהב מופז, זאת היתה לו מידי הקב"ה שהוא אביר יעקב, ומשם עלה להיות רועה אבן ישראל, עקרן של ישראל, לשון אבן הראשה, לשון מלכות, ואונקלוס אף הוא כך תרגמו, ותשב. ותבת בהון נביאותיה, החלומות אשר חלם להם, על דקים אוריתא בסתרא, תוספת הוא ע ולא מלשון עברי שבמקרא, ושוי בתוקפא רוחצניה, תרגום של באיתן קשתו, וכך לשון התרגום על העברי, ותשב נבואיתו, בשביל שאיתנו של הקב"ה היתה לו לקשת ולמבטח, בכן יתרמא דהב על דרעוהי, לכך ויפזו זרועי ידיו, לשון פז: **אבן ישראל.** לשון נוטריקון, אב ובן אבהן ובנין, פ יעקב ובניו: