# קפה

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/1439/185/

א שנת תק"ע ליל שבת ראש-חדש איר, היתה שרפה גדולה בברסלב ונשרף גם ביתו. אחר-כך, ביום שלישי שאחר שבת נסע לאומין. כי מקדם, בשבוע הקודמת, שלח איש אחד לקבע לו שם דירה בבית רנ"נ. וראינו ישועת השם, שמכון ממש בשבוע הקודם שלח את השליח הנ"ל, וביום ראשון תכף אחר השרפה בא שליח שיסע לשם כי הם מרצים לקבלו שם. ונסעתי גם-כן עמו.

בדרך פגע בנו רבי מאיר מטעפליק והוא היה השליח הראשון הנ"ל, וירד רבי מאיר מהעגלה שלו ועמד על העגלה שלנו ודבר עמו רבנו ז"ל. וספר רבי מאיר לרבנו ז"ל, איך הם מרצים לקבלו שם, וששם היא דירה יפה מאד.

ענה-ואמר, הלא הכל שלנו. כי חיב אדם לומר בשבילי נברא העולם, כי נוסע כאן נחמן ונתן, ואם-כן הכל שלנו. וצוה שלא לדבר מזה, ואמר, הלא רבי מאיר מדיק בשמא. ואמר שתכף בנסעו מברסלב בא על דעתו זאת ונכנס בלבו מאד, אך לא רצה לדבר מזה, רק על-ידי רבי מאיר שפגע בנו על-ידי-זה גלה זאת, כי זה בחינות נסתרות, כי הם סתרי הנהגותיו.

ואמר בזה הלשון: כך הקדוש-ברוך-הוא מנהיג את העולם וכו'. ואמר אז בדרך צחות: אם היו אומרים לאחד רבי נחמן-נתן. ודבר אז מענין קדוש, ופשט ידו כמו בשעת הקדוש שאוחזין הכוס, ואמר, זה הקדוש יהיה נעשה בבית שלא הזכירו שם בשום פעם את השם יתברך. ואמר אז ענין הנדפס בספורי-מעשיות המתחיל: הפליג מאד בגדלת השם יתברך וכו' (שיחות הר"ן ג'):