# קצ

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/1439/190/

ו בדרך נסיעתו קדם שנכנס לאומין, סמוך לעיר, ספר מעשה מהבעל שם-טוב ז"ל:

שפעם אחת בא הבעל-שם-טוב ז"ל לאיזה מקום, והיה שם במרה שחורה ועצבות גדול מאד, והכירו בו שיש לו מרה שחורה. אך מי יפתח פיו לשאל אותו על זה. והיה כך יום וחצי. אחר-כך בערב-שבת אחר חצות, צוה הבעל-שם-טוב ז"ל שיבקשו כל האורחים הנמצאים בעיר להביאם אצלו שיאכלו עמו בשבת, ולא היה שם הרבה אורחים רק מצאו שני אורחים הולכי רגל והביאום אליו. אחר-כך שמעו שטען עמהם הבעל-שם-טוב ז"ל, ואמר רבנו ז"ל שאינו זוכר היטב את המעשה איך היה.

אך תמצית הענין היה, שבאותו המקום היו שם נשמות משלש מאות שנים שלא היה להם עליה, וכשבא הבעל-שם-טוב ז"ל לשם נתקבצו כלם אליו, כי הם מצפים תמיד על איש כזה שיוכל לתקנם, ומחמת זה היה לו עצבות כי היה כבד עליו ענין זה מאד. והענין היה כי היה בלתי אפשרי לתקנם כי-אם על-ידי פטירתו, וזה היה קשה לו מאד. על-כן היה בעצבות והזמין לו השם יתברך אלו השנים, ועל-ידי-זה נצול הבעל-שם-טוב ז"ל. וכמדמה שלאלו השנים הנ"ל הגיע להם הזק על-ידי-זה: