# קצה

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/1439/195/

יא פה אומין יום ששי ערב שבת-קדש פרשת בחקתי, זה שני שבועות שבא לכאן ועדין היה עומד בבית רנ"נ. היה מספר ומשיח עמי מענין יראת השם ואם אני בוכה לפרקים וכו'.

ענה ואמר: הנה אנחנו עתה אצל הקצה והסוף של ישראל במקום שגבול ישראל כלה, כי לכל דבר יש קץ וסוף (פרוש, ואם-כן גם לנו ישראל עם קדוש יש איזה סוף גם-כן, הינו שיש מקום ששם מסים קדשת ישראל, שמשם ולהלאה אין מתפשט קדשת ישראל, ובזה המקום היו רחוקים מאד מהשם יתברך, ועל-כן אמר, שאנו עתה במקום ששם מסים קדשת ישראל), ועל-כן צריכין שמירה גדולה שלא נכשל חס ושלום.

אחר-כך אמר לי: אבל אף-על-פי-כן בודאי לא יוכלו לזוז אותנו חס ושלום מקדשתנו, כי אנו תקיפין בדעתנו, ובדעה בודאי לא יוכלו לזוז אותנו לבלבל דעתנו בדעות שטות שלהם. כי בודאי לא יבלבלו כלל את דעתנו. כי מצד הנשמה, הינו מצד הדעת, בודאי אנו תקיפים ולא יזיקו לנו כלל חס ושלום. רק בעניני חיצוניות, הינו בעניני מאכלים, על זה אנו צריכין שמירה שלא נכשל חס ושלום, ועל זה צריכין שהשם יתברך ישמר אותנו, וצריכין לבקש מהשם יתברך על זה שישמר אותנו מזה.

ענה ואמר: בודאי כל מה שנעשה בעולם, אפלו מה שנעשה בין האמות וכל הנהגת מהלכם ומלבושיהם הכל כאשר לכל, בודאי אין שום דבר נעשה בעולם לבטלה חס ושלום (רק כל דבר יש לו איזה שרש). ואפלו מי שאינו יודע מה נעשה בעולם, אף-על-פי-כן כשזוכה לעשות רצון הבורא יתברך בודאי הוא טוב מאד, אשרי לו. וצריכין לבקש מהשם יתברך שיזכה לכון רצונו יתברך לעשות רק מה שהוא יתברך חפץ.

אבל כשזוכין שמתנוצץ לו הארה וזוכה לדעת מה הוא עושה, אזי טוב לו ביותר שנפתחו לו כל השמים וכל החכמות. והשם יתברך מראה לו מה הוא עושה, בבחינת "נפתחו השמים ואראה מראות אלקים" (יחזקאל א'), שנפתחין לו כל השמים וכל החכמות והשכליים וזוכה לראות מראות אלקים. הינו שאלקים מראה לו מה שהוא עושה בעולם. כי על-ידי החכמה בעצמה שנפתח לו, על-ידי-זה נפתחים השמים: כי "כלם בחכמה עשית" (תהלים ק"ד). ואז כשזוכה לראות מה שהוא עושה בעולם, אזי בודאי השם יתברך שומרו מלהכשל חס ושלום.

וזה בחינת: "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל י"ב), כי על-ידי השכל והחכמה שמתנוצץ ומזהיר, על-ידי-זה נפתחין השמים והרקיעין כי כלם בחכמה עשית כו'. ואזי כשמזהיר ומתנוצץ השכל, ונפתחין הרקיעין, בחינת "והמשכילים יזהירו" וכו', ואז הוא יודע מה הוא עושה, ואז הוא נשמר ממכשול חס ושלום כנ"ל

 וזה בחינת האותיות של ראשי תבות של זה הפסוק: "ו'המשכילים י'זהירו כ'זהר ה'רקיע", שהם ראשי-תבות: יוה"ך, שזה בחינת השם הקדוש המסגל לשמירה. כי על-ידי בחינת "והמשכילים יזהירו", על-ידי-זה הוא נשמר ממכשול כנ"ל, שזה בחינת שם הנ"ל שהוא שמירה להולכי דרך מגזלן ורוצח, כמובא אצל תפלת הדרך. והוא יוצא מהפסוק: "כ'י מלאכי'ו יצו'ה ל'ך" (תהלים צ"א), שסופי-תבות יוה"ך כמובא שם: