# קצז

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/1439/197/

יב יום שני כ"ד איר באומין. היה מדבר עמי, ואמר, שבעתים הללו הוא חפץ מאד לסלק ולהשליך מאתו העולם, הינו שהוא רוצה לבחר מקום לישב לבדו בעצמו, ולא יהיה עליו על העולם. ואמר, כי הוא חושב שאם לא היה מתחיל בתחלה בענין הנהגת המפרסם, אפשר היה מגיע למה שהיה מגיע. ואמרתי לו, הלא משה רבנו עליו השלום היה עוסק גם-כן בזה בהנהגת העולם לקרב בני אדם לה', השיב, הלא גם משה רבנו עליו השלום שגה בזה, כי גם משה נענש על שקרב את הערב-רב.

ואמר כי העקר העבודה שיש בכל דבר, מה שמניחין לאדם על הבחירה שלו, הינו שנשאר הדבר על דעתו ואין בו מצוה, הינו שאין מצוין אותו על אותו הדבר שום מצוה, ואין אומרים לו כלל לעשות כן. רק שנשאר הדבר על דעתו שיעשה כפי מה שיבחר לו.

וזה בחינת "הוסיף יום אחד מדעתו" הנאמר במשה (שבת פז.), שזאת הבחינה היא נמצאת בכל עבודה ועבודה. כי בכל עבודה מעבודת ה' יש דבר שמניחין ומשאירין לאדם בלי מצוה ואזהרה, ואין מצוין עליו שיעשה כן, רק הדבר תלוי בדעתו ובחירתו כמו משה רבנו עליו השלום שהוסיף יום אחד מדעתו בלי מצוה (ועין בלקוטי א' סימן ק"צ מזה). ובזאת הבחינה היא עקר העבודה והבחירה, כי נשאר מספק תמיד איך הוא רצון השם יתברך מאחר שלא צוה עליו איך לעשות.

ואמר, כי כנגד רצון השם יתברך אינו נמצא אצלו שום כבדות ויגיעה בשום עבודה ובשום ענין שבעולם. ואפלו כל היסורין שבעולם רחמנא לצלן, כפי מה שהוא יודע מיסורין שהוא אינו רוצה להוציאם בדבור רחמנא לצלן, ואף-על-פי-כן כל היסורין וכל הדברים שבעולם היה מקבל בנקל אם היה יודע שזה רצון הבורא יתברך בודאי. כי מאחר שהוא רצון הבורא יתברך הוא מרצה על הכל, ואין שום דבר ולא שום יסורין כבד עליו כלל כלל לא.

אבל עקר היגיעה והיסורין שלו היא בבחינה הנ"ל, בבחינת הוסיף משה יום אחד מדעתו, הינו הדבר שנשאר על דעתו לבחר לו לעשות כרצונו ואין בו שום מצוה כנ"ל, בזה היא עקר היגיעה והכבדות כי אינו יודע איך לעשות. ולפעמים רואה שיש לו כמה יסורים ואחר-כך אינו יודע אם זהו רצון הבורא יתברך. גם זה ששבר את הלוחות היא גם-כן בבחינה הנ"ל, כי זה עשה גם-כן מדעתו וכיוצא בזה. ועוד דבר בענינים הנ"ל.

והמובן מדבריו היה, שיש לו יסורים גדולים, ורודפין אותו מאד מאד (הינו ברוחניות) ואינו יודע לשות עצות בנפשו איך להתנהג אם להשליך הנהגת העולם לגמרי, מאחר שרואה שאין בו תועלת כל כך כמו שהוא רוצה.

ואמר, הלא כבר דברנו מזה, שמה שצריכין לבלות זמן ויגיעה לעזר לצדיק גופני בעבודת ה', הינו שהוא עדין מלבש בתוך הגוף בזה העולם, כשרוצין לעזר לו להעלותו ולהרימו למדרגתו, הוא קשה יותר מלעזר ולהעלות אלף אלפים רשעים ברוחניות, דהינו לתקן נשמתם. כי בעל בחירה קשה מאד לפעל אצלו לנתקו מבחירתו להנטותו לדרך האמת. כי אפלו הגדול שברשעים מאחר שהוא כבר נסתלק לעולמו, יכולים לעשות עמו מה שרוצים, וכל מה שיצוה עליו יעשה, אפלו אם הוא רשע גדול מאד.

ולהפך, אפלו הצדיק הגדול שהוא עדין בתוך הגוף ויש לו בחירה, קשה מאד לפעל עמו להנטותו אל האמת מאיזה דרך וענין שצריכין להשיבו מזה (והכלל כפי מה שנשמע מדבריו הוא, שהוא עוסק לתקן נשמות שנפלו מימים קדמונים לאלפים ולרבבות, וכמבאר במקום אחר מזה (שיחות הר"ן קצ"ה), וזה עקר עבודתו. על-כן עולה בדעתו להשליך לגמרי הנהגת העולם. אבל אף-על-פי-כן הוא מספק, כי בודאי אם יעזר למי שהוא בעל בחירה להשיבו לה', הוא בודאי דבר גדול מאד אשר אין לשער).

אחר-כך דבר עמי מענין מקום ישיבתו, ואמר, שאומין טוב לפניו מאד. אם ירצה לישב באיזה מקום, יותר טוב לפניו פה. ואמר שגם לענין הסתלקותו, כשימלאו ימיו ושנותיו לארך ימים ושנים טוב גם-כן פה. כי באומין היה קדשת השם גדול מאד, כי נהרגו רבים מישראל לאלפים ולרבבות אשר מכל זה נתקדש שמו כידוע. גם רבים מתו ממש על קדוש השם, כי העכו"ם רצו שימירו דתם והם מתו על קדוש השם.

וגם הנפשות מישראל שנהרגו סתם היא גם-כן קדשת השם כידוע. וכמה מיתות משנות שהיו אז, וכמה גמולי מחלב ויונקי שדים שנהרגו לאלפים ולרבבות, אשר כל זה היא קדשת השם. והם (הינו אלו הרשעים המפרסמים הנמצאים פה הרבה), הם מן הסוספיתא [פסולת], על-כן הם אפיקורסים כאלה. ואף-על-פי-כן גם ביניהם בודאי יש וכו' (הינו כי גם בתוך הסוספיתא יש גם-כן איזה ניצוצות יקרות שעדין לא נזדככו כידוע).

ואחר-כך ספר לי חלום מענין החתנה ("איין חתן איז דער איין בחור איז דער"), כמבאר במקום אחר (לעיל צ"ג). ואמרתי לו אז: אבל הלא אם עוזרין לבעל בחירה כמה מעלות טובות וכו' פועלין בזה. השיב: בודאי זה אין צריכין לומר (והפליג בתנועותיו הקדושים שבודאי כן הוא, שפעלה זאת בודאי יקרה מאד בלי שעור כשזוכין לפעל עם הבעל בחירה לנתקו ממקומו).

אך אמר: זה שכחת מה שמבלין הזמן. וכונתו הקדושה היתה, שבודאי אם יפעלו עם הבעל בחירה בודאי יקר בלי שעור, אבל צריכין לבלות זמן הרבה על זה לעסק עמו, והדבר תלוי בספק אם יפעלו עמו, כי לבעל בחירה קשה מאד לעזר וכו', ובזה הזמן היו יכולים להעלות אלפים ורבבות נשמות המתים וכנ"ל שנקל לעזר לאלפים וכו', על-כן הוא מספק בזה הרבה.

ועקר בחירתו בזה שאינו יכול לתת עצות בנפשו, שזהו בחינת הוסיף משה יום אחד מדעתו וכנ"ל. וכמדמה שדבר אז שעולה על דעתו להרחיק נדד מאתנו חס ושלום, אבל צר לו שמתגעגע מאד אחר הראש-השנה. כי בכל הקיץ הזה שהיה באומין, היה מתגעגע ומשתוקק מאד שיהיה שם עם הקבוץ שלו בראש-השנה.

וברוך החומל דלים אשר נתגוללו רחמיו על מדותיו, ובאהבתו ובחמלתו חמל עלינו ועל כל ישראל ולא נתרחק מאתנו ונשאר עמנו בראש-השנה וכל ימי הקיץ, וגם שמענו תורה נפלאה ונוראה בראש-השנה הזה שהוא ראש-השנה האחרון (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ח'). וגם נסתלק במדינתנו באומין, ונשאר השארתו הקדושה עמנו לעולמי עד ולנצח נצחים. מה נשיב לה' כל תגמולוהי עלינו.

זה סמוך שמעתי מאחד מאנשי-שלומנו מלדזין, ששמע מפיו הקדוש בעת שדבר עם אנשי לדזין מענין החולאת שלו בתחלתו שמכרח להסתלק על-ידי-זה, ודבר אז מענין קברו כמבאר קצת מזה לעיל. אז אמר בזה הלשון: אני רוצה לשאר ביניכם ("איך וויל בלייבן צווישן אייך"), ואתם תבואו על קברי וכו' (וזה הדבור יקר בעיני מאד מה ששמעתי בשמו זה הלשון בפרוש, שאמר אני רוצה לשאר ביניכם). כי כל העולמות תלויים בזה מה שנשאר בינינו: