# ר

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/1439/200/

טו בענין הדברים שהוא עושה לפעמים דברים שהם בעיני האדם פליאות גדולות מאד, והעולם מטעין עצמם בענינים שלו שהוא עושה. כי כל אחד מטעה עצמו וחושב בדעתו שבשביל זה עשה זאת, וזה מטעה עצמו בטעות אחר.

כגון בענין נסיעתו לאומין שכל אחד נפל על שטות וטעות אחר מה היתה כונתו בזה [ובאמת כונתו היתה ענינים גבוהים מאד, כמובן מעט לעיל ובודאי לא כון לשום תועלת עצמו כלל, רק למען שמו יתברך].

ענה ואמר: טוב מאד כשמוסרין את השוטה לתוך העולם. כי כל אחד משטה את אחד, והאחד הוא עצמו. הינו שהוא טועה ומשטה את עצמו, ומי שנשמר שלא להטעות את עצמו, אזי הוא מטעה את כל העולם. הינו שכל אחד טועה בו מה היתה כונתו, ואינו צריך להטעות אותם כלל, כי הם עצמן מטעין את עצמם, כי כל אחד נופל על טעות אחר בעניניו כנ"ל.

באור הדבר: כי כל אדם מטעה את עצמו, כי אין מי שיהיה כונתו בכל עניניו לשם שמים בשלמות בלי שום פניה, רק כל אחד מטעה את עצמו. ומי שעושה כל עניניו לשם שמים בלבד בלי שום פניה וכונה להנאת עצמו, ואינו טועה את עצמו כלל כלל, אזי כל עניניו הם פליאות גדולות מאד בעיני בני אדם, וכל אחד טועה את עצמו בו, כי אי אפשר לבוא על כונתו הגבוה. נמצא שמסר הטעות שלו לתוך העולם, כי לא רצה להטעות את עצמו, ועל-כן העולם טועים עצמן בו, והבן, כי אי אפשר לבאר בכתב.

עוד פעם אחד הלעיג על ענין זה מה שהעולם טועין עצמם בו, ואומרים פרושים של שקר על הנהגותיו ודרכיו, וכל אחד אומר כפי הנראה לדעתו. ענה ואמר בדרך הלצה: הנראה שעל שכלי קל מאד לבוא [כלומר שלפי דבריהם אם-כן כל אחד יכול בקל לידע מיד מה כונתי בזה? אתמהה]: