# רד

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/1439/204/

יט ליל שבת פרשת חקת ובלק י"ב תמוז תק"ע,

ספר על השלחן מעניניו, ותמה על עצמו על שעושה תמיד דברים משנים ונפלאים מדעת בני אדם, על אשר הוא תמיד נע ונד ממקום למקום. ומה היה חסר לו במעדוועדווקע? היה ראוי לו לישב שם תמיד, כי שם היה יושב בשלוה והשקט. והוא לא רצה לישב בשלוה, ונסע משם וקבע דירתו בזלאטיפאליע, והיה לו שם מחלקת גדול ויסורים גדולים מאד, ונסע משם וקבע דירתו בברסלב. אחר כך בזה הקיץ נסע מברסלב וקבע דירתו באומין. ועל-כל-פנים מאחר שבא לאומין היה ראוי לו לבחר דירתו אצל איש הגון, והוא בחר לו אכסניא שם וכו'.

והיה קורא תמה על עצמו על שעושה דברים משנים ונפלאים כאלה וכו'. עניתי ואמרתי לו: הלא מפני מה נשא משה אשה מבנות יתרו דיקא. [וכונתי היה פשוט כי כך הוא מנהגי השם יתברך לחבר שני הפכים, כמו משה רבנו עליו השלום הצרך להתחבר ולהתחתן עם יתרו דיקא, שהיה וכו' כמו כן הוא מכרח להתחבר עם אנשים כאלה וכו' והבן].

אחר-כך ענה ואמר להעולם שישבו על השלחן: השמעתם מה שהקשה? הלא הקשה קשיא גדולה. ענה ואמר: אין אתם ראויים כלל לעדות. ולא הבננו מה ענין העדות. ואמר שיהיה לזכרון, כי יאמר על-זה תרוץ, אך לעת עתה היה צריך לקח אתכם לעדות אך וכו'. ואמר: הלא בלא זה אי אפשר לכתב עכשו, אך מסתמא תזכרו זאת.

גם בשבת בבקר ספר עוד מזה, מענין הקשיא הנ"ל, וחזר ואמר שהקשיתי קשיא גדולה מאד. ואמר, הידעת תרוץ. ואמרתי שאצלי אינו קשה כלל על משה רבנו עליו השלום, ואמר אם-כן אתה מתרץ קשיא בקשיא אחרת, ואמר שכונתי ענין מחשבתו. כי הוא הולך עם ענין זה כמה זמן שהוא מבקש ומתפלל לידע תרוץ על ענין זה, ועכשו הקשה הוא קשיא זו [כך אמר בפני העולם עלי]. ואתם אינכם יודעים כלל הענין, רק בענין המחשבה זו אני הולך זמן רב. וכבר התפללתי הרבה על-זה, ולא בלבד התפלות שהכל מתפללים, הינו שחרית מנחה וערבית, רק חוץ מזה כמה וכמה תפלות התפללתי על זה, כי הייתי רוצה שיודיעו לי ענין זה מן השמים, דהינו שאשמע קול ודבור מן השמים להשיבני על ענין זה. אבל על-ידי בני אדם אינו רוצה שישיבו לו. אחר-כך הניח והקל בקשתו, ובקש על-כל-פנים שיודיעו לו על-ידי שליח. אחר-כך בקש שעל-כל-פנים יודיעו לו על-ידי חיות ועופות, אבל על-ידי בני אדם אינו רוצה, ועדין לא הודיעו לו. ואמר לנו אתם אנשים קטנים במעלה מאד ואין לי עם מי לדבר. אך אף-על-פי-כן, "אף על פי דאיהו לא חזי מזליה חזי" (מגילה ג'). אחר-כך אמר אני מקבל לעדים את וכו'. ואמר בלשון אשכנז: "איך בגריס מיך מיט אייערע". ולא סים.

ונראה הכונה שלו היתה עם הנשמות שלנו. וכיוצא בדברים אלו, דבר עוד מזה הרבה על השלחן בליל שבת וביום שבת, והפליג מאד בענין הקשיא הנ"ל והדברים סתומים וחתומים: