# רו

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/1439/206/

כא בענין המליצה [הינו בעלי לשון ומליצה] אמר: שהאדם כשנפטר נעשה תכף מליץ. כי באמת מליץ, כמו שכתוב: "אם יש עליו מלאך מליץ אחד" (איוב ל"ג), הוא גם-כן בחינת לשון ומליצה ממש.

כי גם המליץ שרוצה להמליץ וללמד זכות על אחד, הוא צריך לומר מליצתו בדרך מליצה. כי זה הרוצה ללמד זכות, אם יאמר אלו הדברים ממש בלשון אחר או בסגנון אחר, לא יפעל בדבריו למצא זכות, רק כשאומרם בדרך מליצה באפן שיקבלו דבריו. ובשביל זה נקרא מלמד זכות מליץ, כי צריך לומר בדרך מליצה. "ואפלו תתקצ"ט באותו מלאך" וכו' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת לב.).

כי באמת הדבור והמליצה יש לו כח גדול לפעל ולעורר. כי אם יאמרו לאדם סתם שאחד נפטר, לא יבכה כל כך, אבל אם יאמרו לו בדברי התעוררות ובדרכי המליצה יש בזה כח לעוררו לבכות כנראה בחוש, כי הדבור יש לו כח גדול. אך יש מליצים פושעים, בחינת: "ומליציך פשעו בי" (ישעיה מ"ג). [כנהוג עכשו על-פי רב שרב המליצים הם אפיקורסים גדולים]: