# רטו

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/1439/215/

ל ליל שבת נחמו תק"ע באומין אחר קדוש, אמר תורה מענין פשיטותו, הינו מה שהוא לפעמים איש פשוט שקורין "פראסטיק", שהוא מחיה עצמו אז בעת פשיטותו מהדרך שנסע לארץ-ישראל. ובאר הענין כמובא בספרנו, עין שם (סימן ע"ח בלקוטי תנינא).

ואחר-כך אמר שהוא עתה ירא, שקורין "פרום", ושמח. ואמר: אשרינו שהשם יתברך היטיב עמנו מאד שזכינו לקדשת ישראל. ואמר, שיש לו שמחה גדולה על שזכה להיות בארץ-ישראל, כי כמה מניעות וכמה בלבולים וכמה מחשבות וכמה עכובים וסכסוכים היה לו על ענין הנסיעה לארץ-ישראל, ומניעות מחמת ממון, והוא קפץ על כלם וגמר העבדא בשלמות, שהיה בארץ-ישראל.

ואמר: זה אני מאמין וגם אני יודע הרבה בענין זה, שכל התנועות וכל המחשבות וכל מיני העבדות שעושין בשביל איזה עבדא שבקדשה, אין שום תנועה ולא שום מחשבה נאבדת כלל, והכל נרשם למעלה לטובה. אשרי כשזוכין לקפץ ולדלג על כל המניעות וזוכין לגמר ולעשות איזה עבדא טובה.

והיה אז בשמחה גדולה, וגער ברבי נפתלי על שהיה בוש קצת לנגן אז, ואמר: מה יש לנו להתביש, כל העולם לא נברא אלא בשבילנו ("נפתלי וואס האבין מיר זיך צו שעמין"). בשבילנו נברא העולם. והיה אז בשמחה מאד: