# קכט

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/1458/129/

א בתחלה, קדם שנסע לארץ-ישראל נסע לקאמיניץ, כמבאר כבר בספר הנדפס.

ובנסיעתו לקאמיניץ אמר לרבי שמעון, יש לפני נסיעה ואיני יודע להיכן. ושחק רבי שמעון, איך נוסעים אם אין יודעים להיכן נוסעים? והשיב לו, באמת איני יודע. והלך רבי שמעון והכין עגלה וסוסים וכל צרכי הנסיעה ונסע עמו. ובנסיעתו עמו בקש מרבנו ז"ל. שיסע דרך כפר וואלחיוועץ. וקבל שם עוד איש אחד, ונסע איש אחד משם גם-כן עמהם, עד שבאו למעז'בוז'. ועדין לא ידעו להיכן נוסעים.

ובבואו למעז'בוז' לבית אביו ואמו הצדיקים ז"ל, ושמחו על ביאתו מאד, ענתה אמו ז"ל ואמרה לו: בני מתי תלך לזקנך הבעל-שם-טוב ז"ל, הינו על קברו הקדוש. השיב רבנו ז"ל: אם זקני רוצה לראות עמי יבוא לכאן. אחר-כך בלילה שכב לישן, ובבקר עמדה אמו ובאתה אליו, ואמרה לו: הלא זקנך כבר היה אצלך, ומתי תלך אליו, הינו על קברו? השיב רבנו ז"ל: עכשו לא אהיה על קברו, בחזירתי אם ירצה השם אהיה על קברו. וכן היה.

וקדם שבא למעז'בוז' נפל רבי שמעון על ערש דוי, ובא למעז'בוז' בחולאת חזק מאד. והכרח רבנו ז"ל להשאיר אותו שם במעז'בוז', ולא נסע עמו לקאמיניץ. וכשהלך רבנו ז"ל אל רבי שמעון לפטר ממנו ולנסע לקאמיניץ, לא רצה רבי שמעון להניחו, עד שהבטיחו על דבורו הקדוש שבודאי בחזירתו ימצאנו בחיים ושלום. וכן הוה.

וגם קדם שנסע מביתו, אמר לרבי שמעון: התוכל לסע עמי? ואמר לו, שנסיעתו יתמהמה או שבוע או שתים או חדש או רבע שנה או חצי שנה או שנה תמימה. ובתחלה שתק רבי שמעון ז"ל, אך כשראה שרוצה לנסע באמת, אמר רבי שמעון שיפקיר הכל ויסע עמו, אפלו אם יתמהמה כמה. ונסע עמו כנ"ל.

ובמעז'בוז', כשנפטר רבנו ז"ל ממנו קדם נסיעתו, בשעה שרבי שמעון היה מטל על ערש דוי, ענה רבי שמעון ואמר לרבנו ז"ל: מתי אתראה פנים עמכם? כי הלא תוכלו להתמהמה בדרך כמה, כמו שאמר בביתו שאינו יודע כמה יתמהמה. אמר לו שלא יתמהמה כי-אם שמונה ימים או עשרה ימים לא יותר. שאל לו: הלא אמרתם בביתכם שאינכם יודעים כמה תתמהמהו בדרך?

השיב לו: באמת בביתי לא ידעתי, אבל עכשו אני יודע שאני צריך לנסע לקאמיניץ, ולא אתמהמה הרבה כי-אם כנ"ל. כי באותו הלילה היה אצלי הבעל-שם-טוב ז"ל, ואז הודיע לי להיכן לנסע, הינו לקאמיניץ. ונסע מיד לקאמיניץ.

ומה שעשה שם נעלם מעין כל חי, ועדין לא נודע לשום אדם בעולם עד ביאת הגואל במהרה בימינו אמן: