# קמו

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/1458/146/

יח ובבואו לשפאליע, ושם הלבישו את עצמן בלבושיהן, והיה בבית הזקן דשם שנעשה אחר-כך מתנגד גדול עליו.

ואז באותו העת לא היה עדין חולק עליו הזקן הנ"ל, רק אדרבא, היתה ביניהם אהבה גדולה, וקבל אותו הזקן הנ"ל בכבוד גדול וחבה גדולה מאד מאד. ועשה שמחה ומשתה גדול עבורו. והיו יושבים על השלחן שניהם כל הלילה כלה. וגם שאר אנשים שהיו חשובים אצלו, כלם היו מסבים על השלחן לכבוד רבנו ז"ל. והיה שם שמחה גדולה.

וכל שבא לביתו היה הזקן הנ"ל מקבלו לעדות, והיה אומר לו, תעיד עלי שאין דרכי כלל לאכל סעדת הלילה, ועכשיו מחמת עצם אהבת האורח היקר הזה החביב והיקר עלי מאד מאד ויש לי ממנו שעשועים גדולים ותענוג גדול מבואו אלי, מחמת זה אני אוכל עמו. ולא ידעתי מה לעשות מחמת שמחה וכו'. וגם בבקר דברו יחד באהבה וחבה גדולה.

כי כל ימיהם היתה ביניהם אהבה גדולה, עד עת שיצא רבנו ז"ל ממעדוועדווקע לזלאטיפאליע, שזה היה בערך שנה ומחצה אחר שחזר רבנו ז"ל מארץ ישראל לביתו. אז הלכו מלשינים והולכי רכיל, ודברו לפניו מלשינות הרבה, עד שנעשה לו שונא גדול ונתלבש בו מי שנתלבש בו, עד שגרם מה שגרם על-ידי מחלקותו.

והגאון המפרסם משפטיווקע ז"ל קלל אלו המלשינים בקללות נמרצות, ואמר בזה הלשון שישתרבב לשונם עד טבורם וכו'. וכששמע רבנו ז"ל את המחלקת שהוא חולק עליו ואומר עליו דברים בדויים אשר לא עלו על דעתו, אמר רבנו ז"ל, צר לי מאד שמסרו זאת אליו וכו' (ראה לעיל קכג):