# קנא

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/1458/151/

א בשנת תקס"ו, היא שנת ארבע לישיבתו פה ברסלב, שהיא שנה הרביעית להתקרבותי אליו, כי בכניסתו לפה נתקרבתי אליו מיד בסמוך כנ"ל (סימן קט"ו). אז בקיץ בשנת תקס"ו בחדש סיון נפטר בנו הילד שלמה אפרים ז"ל. וכבר מבאר במקום אחר מענין הילד היקר הקדוש הזה, מה שאמר רבנו ז"ל שכבר היה מוכן וכו'.

ואז אחר פטירת הילד הנ"ל, כשבאנו אליו, אז התחיל לדבר עמנו מענין תקון הנשמות, מענין הבעל השדה, שיש שדה שגדלים בו נשמות וצריכין בעל השדה לתקנם, וזה שחוגר מתניו להיות בעל השדה יש עליו יסורים הרבה בלי שעור, כמבאר בהתורה "ויאמר בעז אל רות", עין שם (לקוטי א' סימן ס"ה).

ומאז דבר הרבה מענין תקון הנשמות, ובפרט אחר שבא מלעמברג, בפרט בכניסתו לאומין, שכל כניסתו לשם ומה שבחר להסתלק שם ולשכוב שם הכל היה מחמת זה, בשביל תקון הנשמות הצריכים תקון מכמה מאות שנים. כי שם באומין נהרגו נפשות רבות בלי שעור, וכמה ילדים אלפים ורבבות, שנהרגו קדם זמנן וכו', וכמובן משיחותיו באומין, וקצתם נכתבו במקום אחר (לקמן ק"צ, קצ"א).

ואז באותה השנה, התחיל לספר ספורי מעשיות הנדפסים עתה, ואמר: עתה אתחיל לספר מעשיות ("איך וועל שוין אן הייבין מעשיות דער ציילין"). ואז אמר בראש-השנה שאחריו מיד, שהוא ראש-השנה תקס"ז, התורה "פתח רבי שמעון" (סימן ס') שמדברת מספורי מעשיות וכו'.

ואז באותו יום-כפור היתה השרפה רחמנא לצלן פה ברסלב בעת תפלת כל נדרי, בשעה שהתחיל החזן הפיוטים שאחר ערבית שהיא יעלה וכו'. ונתפזרנו כלנו להציל ביתו ורכושו ונתבלבלה התפלה. רק אחר גמר השרפה בלילה נתקבצו כמו מנין, וגם רבנו ז"ל היה עמנו וגמרנו הפיוטים.

ואז במוצאי יום-כפור אמר רבנו ז"ל שבאותו יום-כפור רצה לפעל דבר אצל השם יתברך, הינו שרצה שהשם יתברך יחזר ויאמר לו התורה כמו לפני משה רבנו עליו השלום, והיו לו כמה טענות על-זה, שאלו היו נכתבים היו נכתבים כמה בוגין [גליונות], ועשיתי לי סדר גדול על הנ"ל. אך על-ידי השרפה נתבלבל הדבר.

וגם אחר שבא מלעמברג דבר מענין זה, והיה מובן מדבריו, שמאז שרצה ביום-כפור לפעל זאת, מחמת זה יש עליו קטרוג גדול למעלה, ושהחולאת והיסורין שהיו לו ושיש לו עדין הוא מחמת זה. ואמר אף-על-פי שכונתי בודאי לשם שמים אף-על-פי-כן וכו'.

וספר אז מעשה מבנו של הרב משפיטיווקע שהיה חולה וידע שהוא מחמת חטא שפגם בכבוד אב, ואף-על-פי-כן הבין בלבו שאינו מתחרט וכו'. וספר זאת כנגד עצמו, שאף על פי שיודע שהיסורין והחולאת שלו הוא מחמת הנ"ל, אף-על-פי-כן אינו מתחרט בלבו. ואמר שרבי שמואל יצחק, שהוא כעת הרב בטשערין, הודיע לו מקדם השרפה שיהיה. גם במעדוועדווקע היתה שרפה, והיה אז גם-כן רבי שמואל יצחק והודיע לי מקדם. שמואל יצחק בגימטריא שרפה כנכתב בתורה חסר (בראשית י"א).

ואז באותו השנה הכרחתי לנוד ממקומי מנעמריב למאהליב. ובאותה השנה נתבלבלו כמה אנשי-שלומנו, רבי אברהמצי היה בפטערבורג, ורבים נתבלבלו מאד. ורבנו ז"ל בעצמו היה נע ונד באותו השנה בהנסיעה הגדולה שנסע לנאווריטש ולבראד וכו', ונשתהה באותו הנסיעה כמו חצי שנה.

ובאותו החרף, בעת שהיה בטשערין על שבת שירה ואחר-כך בקרימינטשאק כדרכו בכל שנה, אז נולד נכדו רבי ישראל ז"ל בן בתו הצדקת מרת שרה. ולדתו היתה קדם שנסע רבנו ז"ל הנסיעה הנ"ל, ותכף אחר שבא מקרימינטשאק נסע הנסיעה הנ"ל. וקדם לדתו ישב כמה שבועות בקרימינטשאק והמתין עד שתלד.

ובכל אותו העת קדם שילדה לא הראה פנים שוחקות כלל, והיה מקפיד כשנתנו לו שני תבשילין בסעדה, כי היו רק עיניו כלות כל היום שתלד בשלום בתו תחיה, והיה שרוי בצער גדול כל אותו העת, עד אותו הלילה שילדה בתו. ואז אחר הלדה נתמלא שמחה תכף, וצוה להדליק נרות ולעשות משקה שקורין "פאנטש" מזוג ביין דבש ומים, והיה בשמחה גדולה.

ואחר-כך ביום השמיני מל את התינוק נכדו כראוי, ואחר הברית מילה היה בשמחה אותו היום, ואמר, שיש לו נחת מה ששמע מאנשים וכו' שהזכירו אותו ששמו ישראל בן שרה כמו שם הבעל-שם-טוב ז"ל. אבל אחר-כך ביום שלישי למילה נחלשה בתו היולדת הנ"ל, והיה לו צער גדול, וברח במרוצה גדולה מקרימינטשאק. ואמר שהחיות שלו נפסק מגדל הצער.

והאיש שהיה עמו רבי שמואל מטעפליק נתמהמה קצת, והניח אותו שם ולא המתין עליו, ונסע בלעדיו, והכרח רבי שמואל לשכר עגלה ולרוץ אחריו. ואחר-כך כשבא מקרימינטשאק נסע לנאווריטש, וכל הנסיעה הגדולה הנ"ל. ובאותו החרף הייתי חולה שלש פעמים במאהליב, וכן זוגתי ובני, והיה לרבנו ז"ל צער גדול מזה. ובחסדי ה' ובכח תפלתו הקדושה נשארתי בחיים תהלה לאל.

ובכל ענין זה יש הרבה לספר. כי יש בכל זה דברים גנוזים מאד, גנזיא דמלכא, אשר זכה להשיג בכל הענינים האלה, אשר בשביל זה הכרח לטלטל כל כך ולסבל יסורים כל כך, והכל בשביל תקון העולמות, תקון הנשמות והנפשות של החיים, ובפרט נשמות המתים, שבזה עסק ביותר בסוף ימיו, כאשר אמר בפרוש, שמה שעושה עמנו הוא דבר קטן אצלו וזה אנו צריכין לעשות, אבל הוא צריך לעסק בתקון נשמות המתים, כי יש נשמות ערטילאין וכו' כמבאר במקום אחר (שיחות הר"ן כ"ג, קצ"ה).

ואם אמנם לא שמענו ולא ידענו בכל זה אפלו כטפה מן הים, וגם מעט דמעט שחמל עלינו והודיע לנו, גם מזה אי אפשר לבאר כי-אם מעט דמעט ברמז, אף-על-פי-כן לא נמנעתי מלרשם מה דאפשר, כי היא טובה גדולה להחפצים באמת השוקדים על דלתותיו כשיודעים מה שיודעים ממה שעבר עליו ואשר יצא מפיו הקדוש בענינים האלה.

והמשכילים המעינים בדברינו בעין האמת יבינו מעט גדלות הבורא יתברך על-ידי כל זה, וגדלת הצדיקים, וכמה יסורים וצרות הם סובלים בשביל תקון נפשותינו, אולי נתעורר על-ידי כל זה לילך בדרכיו הקדושים אשר הורה אותנו בספריו הקדושים ונשוב אל השם באמת במהרה בימינו אמן: