# קנח

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/1458/158/

ח באותו חג השבועות למד הרבה בתוך הסעדה של שחרית. ובין מאכל למאכל, קדם שהושיטו המאכל אל השלחן, היה לומד בתוך כך [ולמד אז האדרא (זוהר נשא קכ"ז:)]. ואחר-כך הושיטו המאכל, ופסק ואכל מעט וחזר ועסק בלמודו, וכן היה בכל פעם בין כל מאכל ומאכל. והוא היה סובר בכל פעם ששוב לא יתנו מאכל אחר, אבל הם נתנו עוד כמה מאכלים, והוא היה לומד בין כל מאכל ומאכל כנ"ל.

אחר הסעדה ענה ואמר: הם מתוכחים עמי. כי אני הייתי סובר בכל פעם ששוב לא יתנו עוד מאכל והם נותנים בכל פעם עוד מאכלים. והנה הם מתוכחים עמי, כי אני הייתי רוצה שיהיה סיום הסעדה בלמוד, והם רוצים גדולות, שיהיה סיום הסעדה באכילה. כי יש אנשים פשוטים שאוכלים בשביל שיהיה להם כח ללמד, ויש אנשים שגבוהים במעלה, והם לומדים כדי שיהיה להם דעת איך לאכל. ואני הייתי רוצה כפשוטו, שתהיה סיום הסעדה בלמוד אחר האכילה, שזהו בחינת עבודה פשוטה שאוכלים ואחר-כך לומדים, הינו שאוכלים כדי שיהיה להם כח ללמד. אבל הם מחזיקים אותי בגדולות ונותנים בכל פעם עוד מאכל ורוצים שתהיה הסיום באכילה, שזהו בחינת עבודה גבוה שלומדים ואחר-כך אוכלים, הינו שלומדים כדי שיהיה להם דעת ומח ושכל איך לאכל, והבן: