# קח

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2094/108/

ה אחר-כך נתגלגל הדבר, והיה מכרח להסתלק משלחן חותנו. כי חמותו נפטרה, ולקח חותנו אשה אחרת מקהלת קדש מאהליב. ורבנו ז"ל בעצמו השיאה לו, כי הוא ז"ל נסע עמו לעיר מאהליב ועל ידו נגמר השדוך ונשאת לו.

כי אף-על-פי שהיה עדין בימי נעוריו ממש, וכמדמה ששמעתי שהיה אז בערך שמונה-עשרה שנים, אף-על-פי-כן נשאו לו פנים קצת אנשים מחמת שהיה נכד הבעל-שם-טוב ז"ל, וגם ראו והבינו בו בעצמו שהוא כלי יקר מפז ומפנינים. והמשכילים הבינו גם אז שכאשר יתגדל יהיה חדוש בעולם.

ומעשה שהיה במאהליב כך היה: כי נתאכסן שם בבית איש נכבד אחד מהמקרבים להרב הקדוש דודו רבי ברוך ז"ל. והאיש היה עשיר נכבד. וקבלו בכבוד גדול ועשה סעדה עבורו. והיו שם עוד אנשים חשובים מהמקרבים להרב הנ"ל, ונתנו לו יין לשתות והוא ז"ל היה עדין סגור ולא היה רגיל לומר תורה ברבים, אך אז בשעת משתה היין נתלהב לבו ופתח פיו וגלה לפניהם דברים נפלאים ונוראים.

והאנשים אשר היו שם ראו את המראה הזאת, המה ראו כן תמהו, ונבהלו מאד. ואז היה הנשואין של חותנו ושבו לביתם. ובאותו הזמן בא לשם הרב הצדיק המפרסם מורנו הרב דב מזאסלאב הנקרא בפי כל רבי בער ברבי בונים שזכה לנסע לארץ-ישראל ונסתלק שם. וספרו לפניו כל הנ"ל כל מה ששמעו מפיו אז, ונבהל ונשתומם מאד ואמר שיהיה חדוש גדול בעולם.

ובהיותו יושב בכפר עדין על שלחן חותנו, התחילו אנשים ממקומות הסמוכים להתקרב אליו. ולפעמים נסעו אליו, והיה מלהיב לבם מאד להשם יתברך, ונתקרבו על ידו להשם יתברך, ונעשו אנשים כשרים מאד עד היום הזה, אשרי להם.

אחר-כך עדין היה יושב קצת על שלחן חותנו. אך במשך הזמן קצת, לא יצאה חמותו ידי חובתה נגדו. כי בבית חותנו הנ"ל היה לרבנו ז"ל חדר מיחד בתוך הבית דירה שקורין "אלקיר" [חדר צדדי קטן]. ושם היה יושב ומתבודד ועוסק בעבודתו, ולפרקים היה יוצא לחוץ להתבודד בשדה או ליער וכיוצא.

ויהי היום, ונסע רבנו ז"ל אל העיר, והלכה חמותו והעמידה מטתה שם, כי רצתה לקח את החדר בשבילה. ותכף כשבא רבנו ז"ל לשם ומצא שלקחה ממנו מקום קדשתו, לא היה יכול עוד להיות סמוך על שלחן חותנו. ואז יצא מן הכפר, ונכנס לתוך העיר וקבע דירתו במעדוועדווקע: