# קי

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2094/110/

ז וארשם איזה מעשיות קטנות ששמעתי מפיו הקדוש ז"ל, שספר, שבימי נעוריו בעת עסקו בעבודת השם ביגיעה גדולה, היה חפץ מאד שהשם יתברך יהיה מראה לו מופת למען תתחזק אמונתו יותר. והיה מעתיר ומפציר ומרבה בתפלות להשם יתברך על זה. וספר שלשה מופתים שנעשו לו אז:

אחד. כי במקום שהיה רגיל לילך בחוץ אנה ואנה ועסק בהתבודדות ודבקות להשם יתברך, היה עומד באותו הדרך צלם גדול שלהם, הינו שתי וערב כדרכם, בפרט בכפרים. והיה מבלבל אותו מאד. כי היו לו יסורים על שהשתי וערב עומד לנגדו בעת הלוכו בדבקות והתבודדות. והתפלל להשם יתברך שיעשה לו מופת זה שיהיה נעקר הצלם. ויגזר אמר ויקם, ופתאום נעקר הצלם ונפל לארץ.

השני מענין הדגים, שהיה הולך לפני הנהר ורצה שיבואו לו דגים לידו בלי מצודה ונתקים כך.

והשלישי שכחתי, כמדמה שהיה מה שחפץ שיראה מת והפציר להשם יתברך על זה. ונתקים כך, שבא אליו פתאום מת אחד, והוא היה שוכב בחדרו, הינו בהאלקיר שלו בבית חותנו. ונפחד רבנו ז"ל אז מאד מאד, כי אז היה אצלו פעם הראשון שראה בעיניו את המת, כי זה היה בתחלת ימי נעוריו.

וגם אמר אחר-כך שאותו המת היה רשע, על-כן נפל עליו פחד גדול עצום מאד בלי שעור. והתחיל לצעק מאד בצעקה משנה מאד, ובאו במרוצה אנשי הבית ורצו לכנס לחדרו. ולא יכלו לכנס מחמת שרבנו ז"ל סגר מתחלה את החדר מבפנים. והכרחו לעשות תחבולות לכנס, ואיני זוכר אם ספר שסתרו הכתל, או שנכנסו מלמעלה מן כתל האלקיר ובאו אליו, ואחר-כך נח מפחדו. ואמר שאותו המת היה רשע ובשביל זה נפחד כל כך.

ואחר-כך ראה כמה וכמה מתים ולא נפחד עוד, מכל-שכן בסוף ימיו, שאז נעשה בעל השדה שאז באו אליו לאלפים ולרבבות בלי שעור בשביל תקון. כי בזה היה עוסק ביותר לתקן נשמת המתים ונשמות ערטילאין שעדין לא נכנסו בגוף כלל וכו', כמבאר במקום אחר.

וספר שהיה עני שבוע אחד. ופעם אחת לא היה לו מה לאכל בערב, והלך בשדה כדרכו ומצא פאטשיילע אחת עם גרויפין [כעין מטפחת עם גריסים] והביא לביתו לבשל. וכפי הנשמע מפיו שזה הדבר היה יקר בעיניו כמוצא שלל רב, על שהיה לו בטחון בהשם יתברך, והשם יתברך הזמין לו פרנסה בשדה.

כי שמעתי מפיו הקדוש שאמר, שהוא יודע מבטחון שאפלו אם היה יושב בשדה ממש היה לו בטחון בהשם יתברך שיזמין לו פרנסתו. אך זה הדבר קשה וכבד יותר, הינו שהצדיק האמתי יחזיק המעות אצלו, ולא יפזר מיד זה קשה וכבד יותר וכו'.

וספר לפני שהיו לו שלש מאות אדמים נדן שלו, והיה אוכל מאותו המעות עד שכלו, ואחר-כך עבר עליו הנ"ל שהיה עני וכו' כנ"ל אבל בתחלה לא חשב כלל, רק עסק בעבודתו ואכל מהסך הנ"ל וכו' כנ"ל: