# קיג

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2094/113/

י אחר-כך נסע ממעדוועדיווקע לארץ-ישראל. בבואו מארץ-ישראל נשתדך עם בתו אדיל עם כבוד הרב הגאון החסיד הקדוש המפרסם, מורנו הרב אברהם דב ז"ל, הרב אב-בית-דין דקהלת-קדש חמעלניק. ואחר ביאתו מארץ-ישראל ישב עוד בערך שנה ויותר קצת במעדוועדווקע.

גם תכף בבואו מארץ-ישראל נסע לקהלת קדש לאדי, להרב החסיד הגאון המפרסם מורנו הרב שניאור זלמן זכר צדיק וקדוש לברכה, ודבר עמו הרבה מענין אנשי ארץ-ישראל. כי בעת היות רבנו ז"ל בארץ-ישראל, שחרו פניו שם שיהיה הוא ז"ל שם. ובענין זה יש כמה מעשיות לספר מה שעבר עליו בעת נסיעתו לשם, ובהיותו שם, ובחזירתו משם.

גם היה אצל הרב הקדוש מנעסכיז חמשה ימים קדם פטירת הרב הנ"ל. ונסע אליו בחפזון גדול, כי היה להוט ונחפז בנסיעתו כדי למצאו בחיים חיותו. וכן היה, שבא אליו סמוך להסתלקותו.

וגדל האהבה והשמחה שהיה להרב הקדוש הנ"ל מביאת רבנו ז"ל אי אפשר לספר ולשער כלל. כי הרב הנ"ל היה מטל על ערש דוי בחלי כבד מאד, כאשר היה מפרסם בפי כל. וחצי שנה רצופים היה מטל מסגר בחדר שלא היה נכנס לתוכו שום אור השמש, כי לא היה אפשר לו לסבל אפלו התנוצצות השמש. ולא זז ממקומו, ולא היה יכול לאכל שום תבשיל. כי לא היה יכול לסבל הריח של תבשיל. והיו מכרחים לסנן לו הרטב כמה פעמים קדם שאכלה. ובכל ביתו לא היו רשאין להכניס שום תבשיל, כי לא היה יכול לסבל הריח וכיוצא בזה, כי היה חולה גדול ביסורין גדולים וחולאת כבד מאד.

וכשבא רבנו ז"ל אצלו החיה אותו ממש. ותכף כשבא האיש של רבנו ז"ל ובשר אותו שרבנו ז"ל יבוא אצלו, נתמלא שמחה הרב הנ"ל ואמר שהוא החיה אותו ממש. ואחר-כך בא רבנו ז"ל אצלו וקבלו בכבוד גדול מאד ובאהבה וחבה גדולה בלי שעור וערך, ודברו ביחד הרבה מאד.

וכפי הנשמע מהאיש שהיה שם עמו, שדברו שם מענין מראות וחזיונות של צדיקים אמתיים, מה שחוזים ומשיגים וכו'. ודברו מהמלאך מט"ט וכו' וכיוצא בזה.

ואחר-כך צוה הרב הקדוש שיעשו סעדה עבורו בביתו דיקא, אף-על-פי שלא היו רשאים להכניס שם תבשיל כנ"ל, אף-על-פי-כן אהבה מקלקלת השורה. ועשה שם סעדה גדולה עבורו, ורבנו ז"ל ישב בראש. והרב הקדוש הנ"ל הרים עצמו ונכנס לתוך הבית לבוש במלבוש עליון שקורין "חלאט" של גילדין גישטיק [מעיל רקום בחוטי זהב], ונכנס וישב אצלם אצל השלחן לכבוד רבנו ז"ל, אשר זה חצי שנה אשר לא קם ממטתו ולא נכנס להסב אצל השלחן, ובשביל כבוד הרב רבנו ז"ל נכנס בתוך תקף חלאתו, כי אז היו הימים קדם פטירתו.

ורבנו ז"ל היה שם משובתי שבת קדש. והפציר הרב הנ"ל שיאכל אצלו בשבת קדש, ולא רצה רבנו ז"ל. ואחר-כך הפציר בו מאד, וכמדמה שאכל שם. והרב הנ"ל שלח לרבנו ז"ל על פדיון עשרה אדמים. ורבנו ז"ל היה רואה שהוא מכרח לחלק כל ממונו, אבל זה אי אפשר וכו' וכו', והבין שהוא מכרח להסתלק. וחזר רבנו ז"ל לביתו קדם הסתלקותו.

בקרימינטשאק שמעתי מאיש אחד, שאמר ששמע מפי אביו, שהוא היה משמש להרב מנעסכיז הנ"ל בעת שהיה רבנו ז"ל שם, וספר גם-כן, שהרב מנעסכיז נהג בו כבוד גדול מאד מאד. ובעצם חלישותו הנ"ל לוה את רבנו ז"ל בעת שיצא מביתו לנסע לדרכו. אחר-כך כשחזר הרב הנ"ל מהלויה שלוה את רבנו ז"ל, ענה ואמר בזה הלשון: אלמלא לא אתינא לעלמא אלא שרבי נחמן יפסיע על מפתן שלי דיי ("איך זאל מעהר ניט באשאפין ווערין נאר אז ר' נחמן זאל בא מיר איבער טרעטין דיא שוועל איז אויך גינוג").

בשובו מהרב הנ"ל, היה אז גם אצל הרב החסיד המפרסם מורנו צבי אריה מאליק. וכפי הנשמע מאנשי-שלומנו שכל עסקו עמהם היה בענין מראות וחזיונות. כי רבנו ז"ל לא היה דעתו מסכים לענין המראות והחזיונות שלהם, והיו לו וכוחים גדולים עם הרב הקדוש מנסכיז שהיה מפרסם גדול בענין זה. ורבנו ז"ל נתוכח עמו הרבה בענין זה.

ואיני יודע היטב ענין הוכוחים, אך הכלל, שרבנו ז"ל היה אומר, שלא כך צריכין לראות חזיונות כאשר הם רואים. והרב מנסכיז שלח אליו פעם אחת: תאמרו לו שקדם שבא לתוך העיר ראיתי את המלאך מט"ט, וכך וכך ראיתיו. וכמדמה ששמעתי שאמר הרב הקדוש הנ"ל שראה את מט"ט בראיה ממש. ורבנו ז"ל אמר שלא כך רואין אותו.

וכמדמה שעוד פעם אחד טען הרב הקדוש הנ"ל עם רבנו ז"ל בעצמו, כך ראיתי וכך ראיתי, ורבנו ז"ל לא רצה להסכים על זה. ואמר להם רבנו לא כך רואין את מט"ט, אני ראיתיו כך וכך, וזה הוא באמת ראית מט"ט. והיה בענין זה כמה דברים, אך לא הייתי בכל זה אצלו, ולא זכיתי לשמע מפיו הקדוש דבר בענין זה, רק שמעתי סתם ממנו שהיה אצל הרב מנעסכיז.

וספר לי מעשיות אחרים ששמע אז, מענין התקרבות הרב הנ"ל לרבו מבהק הרב הקדוש מורנו הרב מיכל זכר צדיק וקדוש לברכה. ואחר-כך בשובו כשהיה אצל הרב מאליק הנ"ל, וכבר שמע הרב מאליק את כל טענותיו ווכוחיו עם הרב מנעסכיז מענין מראות, כי היה הדבר מפרסם ונשמע בסביבותם, וכשבא רבנו ז"ל אצל הרב מאליק על שבת קדש, היה גם הרב מאליק מדבר הרבה בכל סעדה מענין מראות. ואמר בכל סעדה וסעדה בשבת תורה, וכל התורה וכל הספורים כלם היו מענין מראות להודיע שהוא רואה באמת.

ורבנו ז"ל לא הסכים על זה כלל ושתק לו לגמרי, כי קדם שנכנס להרב הקדוש מאליק התפלל להשם יתברך והתישב איך להתנהג עמו וכו', על-כן שתק לו רבנו ז"ל לגמרי בכל השבת. ואחר-כך במוצאי-שבת נכנס רבנו ז"ל לחדרו בתוך בית הרב הנ"ל, ובא אליו הרב מורנו צבי אריה ז"ל בעצמו, ואמר לו: עדין אין אתם מאמינים לי שאני רואה? אתן לכם מופת חותך שאני רואה. והתחיל עוד הפעם לומר תורה ולהוכיח לו שהוא רואה, ואז השיב לו רבנו ז"ל: הרבה צפו לדרש במעשה מרכבה ולא ראו אותה מימיהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגילה כ"ד:):