# קיד

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2094/114/

יא ויהי היום בשנת תק"ס ראה רבנו ז"ל במקום שראה והשיג במקום שהשיג, שהוא צריך לקבע דירתו בקהלת זלאטיפאליע.

ובאותו השנה בסופו, בראש חדש אלול, עשה נשואין לבתו אדיל הנ"ל. והחתנה היתה בחמעלניק, והיה שם על החתנה עם כל בני ביתו כנהוג.

ועל החתנה היתה אמו הצדקת מרת פיגא ז"ל, וראתה בעת החפה את הבעל-שם-טוב ז"ל. כי היא היתה צדקת בעלת רוח-הקדש, וכל הצדיקים היו מחזיקים אותה לבעלת רוח-הקדש ולבעלת השגה גדולה, ובפרט אחיה הצדיקים המפרסמים, הינו הרב הקדוש מסדלקיב, והרב הקדוש מורנו רבי ברוך ז"ל, כלם החזיקו אותה כאחת מן הנביאות.

ואז באותה העת, תכף אחר החתנה הנ"ל נשתדך רבנו ז"ל עם בתו מרת מרים ז"ל, עם הרב החסיד המפרסם מורנו הרב ליבוש ז"ל אב-בית-דין דקהלת-קדש וואלטשיסק. ובחזירתו מהחתנה הנ"ל עם כל בני ביתו, הלך ונסע עמהם תכף לזלאטיפאליע. ונכנס להעיר בלי שום ידיעה מאנשי הקהלה. כי לא שאל את פיהם מקדם כלל, רק שכר לו דירה שם וקבע דירתו שם פתאום. אבל אף-על-פי-כן קבלו אותו אנשי הקהלה בכבוד גדול.

ובראש השנה נתקבצו שם אצלו אנשים רבים בערך מאה אנשים ויותר, והוא ז"ל לא הכין בשבילם כלל, כי היה בעצמו כאורח שם, כי נכנס שם סמוך לראש-השנה מאד. וקבלו אנשי הקהלה את כל האורחים אצלם בכבוד גדול, והפצירו לרבנו ז"ל שיכנס לבית-הכנסת הגדול דשם עם כל אנשיו להתפלל, כי הוא מקום רחב וטוב לפניו להתפלל שם עם כל אנשיו. והתפלל שם עמהם בראש-השנה ויום-כפור. ומסרו לו שהוא יצוה הכל שיתנהג כרצונו, הן בעניני בעלי תפלות ותוקעים וכיוצא. וישב שם בשלוה בימים הנוראים.

ויהי היום, התפלל אחד נעילה לפני העמוד ביום-כפור שלא ברצון רבנו ז"ל, ונשתקל מלולו באמצע התפלה, ולא היה יכול לפתח פיו בשום אפן, עד שהכרח להסתלק בחרפה גדולה ועמד אחר תחתיו.

ואחר-כך במוצאי יום-הכפורים אמר רבנו ז"ל דברי צחות נאה כדרכו על ענין הבעלי תפלה של אותו יום-כפור, ואמר שהוא מטבע של אברהם אבינו זקן וזקנה מצד אחד, בחור ובתולה מצד אחד. כי בתחלה התפלל חותנו של הבעל נעילה הנ"ל, ואחר-כך חתנו הנ"ל, ושניהם התפללו בשביל נשותיהם כדי להתכבד בעיניהם וכו'.

ואמר אז, שהוא היה רוצה לעסק אז בתפלתו אודות הפריפינאציע (הינו מה שהאדונים לקחו המזיגה מיד המוכסנים). ואם אתם יודעים איך הסמך-מם עומד כנגד דבר שבקדשה, ואיך הוא מתגבר למנע ולבלבל. ובא זה ועמד להתפלל ודחיתי אותו. ומחמת זה התרעם על רבנו ז"ל האיש הזה הנ"ל, והלך ונסע לקהלת קדש שפאליע והלשין על רבנו ז"ל בפני הזקן הידוע דשם, עד שעשה מחלקת גדול על רבנו ז"ל.

ומאז והלאה נתעורר המחלקת הגדול מאד, עד שכמעט כל העיר כלה חלקו על רבנו ז"ל. וגדל עצם המחלקת שהיה עליו שם, וגדל היסורין שהיו לו שם, אי אפשר לשער ולספר, כי ישב שם כמו על קוצים ממש. ואחר סכות נסע לשם הזקן הנ"ל ופער פיו לבלי חק, עד שעשה שם מחלקת גדול עליו.

ובתחלה היה לו אהבה עם רבנו ז"ל, והיה הזקן כפוף ונכנע מאד לפניו, אך מעת הנ"ל, שנכנס רבנו ז"ל לזלאטיפאליע סמוך לגבולו שתי פרסאות, וגם על-ידי רבוי המלשינות כנ"ל, על-ידי-זה נתעורר המחלקת הגדולה, עד שבדו עליו כזבים אשר לא עלתה על דעתו.

ורבנו ז"ל אמר שהוא מכרח לישב שם מן השמים, כי הוא מתקן שם חטא של ירבעם בן נבט.

והרב החסיד המפרסם, מגיד-מישרים מטרהאוויצע שהיה מאנשי רבנו ז"ל, שאל את פיו הקדוש: מדוע לא שלחתם אותי מקדם לתוך העיר זלאטיפאליע, והייתי מדבר עם הנגידים דשם והיו מקבלים אתכם לתוך העיר בכבוד גדול כראוי? השיב לו רבנו ז"ל: אם הייתי רוצה להמתין, הייתי נכנס לתוך העיר זלאטיפאליע עם עגלת צב בכבוד גדול מאד, אך איני יכול להמתין, כי אני מכרח מן השמים לכנס לשם.

ובכל הענינים האלו יש הרבה לספר, יקצרו המון יריעות.

גם אמר אז, כשם שיש ערים למטה כך יש ערים למעלה, ואמר אז התורה של "אלה מסעי בני ישראל" המובא בלקוטי תנינא סימן ס"ב, שמדבר שם מתקון חטא עבודה זרה לכפר על "אלה אלקיך ישראל", על-ידי "מסעי בני ישראל". ושם הוא רק רמז בעלמא מענין זה של ירבעם בן נבט הנ"ל.

וישב שם שתי שנים רצופים, וקרב שם הרבה אנשים להשם יתברך. וגם הצדיק מורנו הרב יצחק אייזיק ז"ל נתקרב שם. ואמר שם תורות הרבה גבוהות ונוראות מאד.

(אמר המעתיק: יסכר פי דוברי שקר האומרים שתכף אחר שבא רבנו ז"ל מארץ-ישראל התחיל הזקן הנ"ל לחלק עליו ואמר מה שאמר וכו', תאלמנה שפתי שקר הרוצים להכחיש את הידוע. כי אדרבה כשחזר רבנו ז"ל מארץ-ישראל היה בבית הזקן הנ"ל, וקבלו בכבוד גדול וכמבאר לקמן בענין נסיעתו לארץ-ישראל. וכידוע שגם אחר-כך היתה אהבה גדולה ביניהם כמקדם, ונהג הזקן בו כבוד גדול ביותר עד שנכנס רבנו ז"ל לזלאטיפאליע וכמבאר כאן. וזה היה כמו שנה ומחצה אחר שחזר רבנו ז"ל מארץ-ישראל לביתו):