# קטז

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2094/116/

יג בשנת תקס"ב (אולי צ"ל תקס"ג) עשה נשואין לבתו, הצדקת מרת שרה, בקהלת-קדש מעדוועדווקע, עם חתנו, הרבני מורנו יצחק אייזיק בן הגביר מורנו רבי ליב דאבראווניר. כי לשם נתקבצו שניהם, אף-על-פי שאז היה כבר בברסלב. והחתנה היתה בראש חדש ניסן שחל אז ביום חמישי, והחפה היתה בערב, אור ליום ו' ערב שבת-קדש.

אחר החפה דברו ממשיח וכו' (ואמר רבנו ז"ל וגלה ברמז שראוי שיצא מהם וכו'). אחר-כך, בשבת קדש, אמר על סעדה השלישית תורה גבוה מאד המתחלת: "לשמש שם אהל בהם" (לקוטי א' בסימן מ"ט). ושם מרמז ניסן ושרה ויצחק וכלה וחתנה וכו'. ואמר שזאת התורה לא אמר בשבילנו, רק בשביל הגזרה שקורין "פונקטין" הנשמע אז שרוצין לגזר על ישראל חס ושלום, אשר בעוונותינו הרבים יצאו בימינו. כי שם מדבר מענין הכנעת העכו"ם: "כי אעשה כלה בכל הגוים", שזה בחינת "כלה דאכלי כלא ושצי כלא", "ואתם הדבקים" וכו'. והבן שם מאד כי הם דברים עמקים וגבוהים מאד.

ואחר שגמר אמירת התורה היה מרקד הרבה מאד עם בתו הכלה וכו'. ומי שלא ראה רקודין שלו לא ראה טוב מימיו. כי אף-על-פי שברוך השם זכינו לראות כמה צדיקים שהיו מרקדים לפני הכלה, אבל רקודין שלו לא נראה כזאת. וכל מי שעמד שם בודאי היה לו הרהור תשובה אמתי על כל פשעיו. וגדל ההתעוררות וההתלהבות של כל האנשים שעמדו שם בשעת רקודין אי אפשר לבאר ולציר זאת בכתב בשום אפן.

וכבר גלה כמה תורות גבוהות מאד על ענין רקודין והמחאת כף, וגם בהתורה "לשמש" הנ"ל מבאר מענין רקודין, אבל לא היה שכיח שיעשה רקודין כי-אם בעתים רחוקות מאד. אך באותו השנה הנ"ל היה מרקד כמה פעמים, הינו בשמחת תורה, ואחר-כך בשבת חנכה אחר אמירת התורה המתחלת: "ראיתי מנורת זהב" (לקוטי א' סימן ח'), ואחר-כך בפורים במעדוועדווקע, ואחר-כך על החתנה הנ"ל.

ואמר בעצמו, בזאת השנה רקדתי הרבה. וזה היה מחמת שבאותו השנה נשמעו הגזרות שקורין "פונקטין", שהיו רוצים אז לגזר על ישראל חס ושלום, ומחמת זה רקד כמה פעמים. כי על-ידי רקודין ממתיקין הדינים ומבטלין הגזרות, כמבאר בהתורה "ואלה המשפטים" (סימן י' בלקוטי א') המתחלת: "על-ידי רקודין והמחאת כף ממתיקין הדינים". וגם זאת התורה נאמרה באותו החרף בטרהאויצע: