# קיז

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2094/117/

יד בשנת תקס"ה עשה נשואין לבתו מרים ז"ל בקהלת-קדש וואלטשיסק. ובשבת שלפני החתנה שקורין "פארשפיל", שהיה בפרשת נח בראש חדש חשון, היה מרקד כל היום כלו. ורקודין כאלו לא נראה ממנו בשום פעם כמותם, כי אז היה מרקד כמעט כל היום. ומה שהיה אז באותו השבת אי אפשר לבאר ולספר.

בסעדה שלישית ישב אז עמנו, ואמר לזכר השלש סעדות זה. וספר אז, שבאותו ראש-השנה נתנו לו עקספענס [הוצאות] אלף אדמים אחר כל ההצטרכות. והיה במקום שהיה, והוא אוהב תורה מאד, והיה שם מקום שאמרו שם תורה גבוה מאד, והלך לשם, ועמד שם שומר על הפתח ולא הניחו לכנס. ונתן לו האלף אדמים שלו כדי שיניחוהו. והיה לו שם יצר הרע גדול על האלף אדמים שלא לתנם. וגם יודע אפלו היצר הרע שיש שם. ונכנס לשם ושמע מה ששמע. ומה ששמע באותו העת, הינו מאמר "חותם בתוך חותם" (לקוטי א' סימן כ"ב), הוא מאותו התורה של המקום הנ"ל, רק הוא מעט ומקצת וכו'.

ואמר אז התורה: "ו'יאמר י'י ס'לחתי כ'דבריך ראשי-תבות כוס"י", שנדפס מזה רק ראשי פרקים (סימן קע"ז בלקוטי א'). ואני פסקתי אז לומר קדיש על אמי ז"ל. ואז אמר בהתורה "יתגדל ויתקדש שמה רבא", כנדפס בהראשי פרקים. וגדל השמחה שהיה אז אי אפשר לספר, אשרי מי שראה זאת.

באותו השבת שתה מעט יין מחמת שמחת הנשואין כנהוג, והיה בשמחה גדולה, ורקד הרבה, כמעט כל היום כנ"ל. ואז סמך עצמו על רבי יודל ורקד, והיו מזמרים אז נגון נאה והתעוררות של יראה, והוא רקד על-ידי זה הנגון. כי כן היה דרכו על-פי רב לרקד על-ידי נגון של התעוררות ויראה. והנגון ידוע אצלנו,

ואמר אז, שהנגון הזה הוא נגון קריאה וכרוז, שקורין אותם על-ידי נגון זה שיתקבצו כלם על החתנה. הינו שקורין כל הנשמות המתים, הצדיקים הקדושים של משפחתו, שהם הבעל-שם-טוב ז"ל, וזקנו רבי נחמן ז"ל, ואמו הצדקת ז"ל, שכלם יבואו על החתנה, כמבאר בזהר הקדוש שבשעת החתנה מתקבצים כלם (זוהר פנחס ריט:).

ואז התפלל מנחה עמנו יחד במקום שאכלנו שם סעדת שחרית, הינו בבית-המדרש, והתפלל מנחה חגור בפאטשיילע [כעין מטפחת] לבד. ואחר-כך ישב עמנו בשלש סעדות כנ"ל. והתחיל לזמר בני היכלא וכו', והיה השלש-סעדות בדרך שמחה.

ואמר אז, מי שיכול לשתות יכול לכפר עוונות ("אז אגוטר יהוד טיט אטרינק, וויין קען ער מוחל עוונות זיין"). ואמר כל התורה "ויאמר ה' סלחתי וכו' ראשי-תבות כוסי". ואחר-כך בערב, התפאר שלא השתמש עדין בזכות אבות, ומה שהיה בארץ-ישראל היה אדרבא טובה להם.

ודבר אחד עמו ממ' ואמר מי יודע מה יהיו נעשה עם מ':