# קכג

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2094/123/

כ קדם שנסע לברדיטשוב קבץ מנין עשרה אנשים וטען לפניהם עם הבעל דבר, ואיני יודע היטב ענין זה על בריו. ואמר, שמאז והלאה כל מה שרוצה לעשות מניח עצמו הבעל דבר לארכו ולרחבו לקלקלו, ומחמת זה כבד מאד לעשות מה שהוא מצוה, אבל אף-על-פי-כן השם יתברך בעזרו.

ומי שזכה להתקרב אליו היה רואה קצת מענין זה. ולא היה לרבנו ז"ל שום מנוחה כל ימיו, אפלו רגע אחת. כי תמיד היה לוחם מלחמת השם בכל עת ובכל רגע וכו'. שאני זקן שבקדשה וכו'.

מענין הזקן הנ"ל, מרמז בהתורה "דע שיש אריך אנפין בקלפה" (לקוטי מוהר"ן סימן רמ"ב), ובהתורה "ואת הערבים צויתי" (לקוטי תנינא, סימן ד'), בענין "והחזקתי בזקנו". ואמר אז בפרוש אחר אמירת התורה: "איך האב אים אן גינעמין פאר דעם זיידען" [אני החזקתי אותו ב'זקנו']. ובהתורה "וצדקה תהיה לנו" (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רנ"א), ועוד בשאר מאמרים. גם עין בהמעשה מזבוב ועכביש בספורי מעשיות.

ואמר כבר, שיהיה בעולם הבא שחוק נאה עם הזקן. ואמר בזה הלשון: "סע וועט מיט אים זיין א שיין שפיליכעל אוף יענער וועלט" [יהיה איתו שחוק נאה בעולם הבא]. ברוך השם אשר הבדילנו מן התועים, ולהיות בחלקו הקדוש של רבנו ז"ל.

(אמר המעתיק: שמעתי שפעם אחד נתועדו יחד רבנו ז"ל עם הזקן הנ"ל, כי העולם רצו לעשות שלום ביניהם. ואמר הזקן לרבנו ז"ל: היתכן שאיש זקן כמוני שאין לי שנים, ירצה במחלקת? ולקח אצבע של רבנו ז"ל, והכניס לתוך פיו והראה לו שאין לו שנים. רק אשאל מכם כמה דברים אשר אמרתם: אמת הדבר, שאמרתם שיש עיר זלאטיפאליע על השמים? אמר לו רבנו ז"ל: הלא זה מאמר רבותינו ז"ל בפרוש: "ערים גדולות ובצורות בשמים" - כשם שיש ערים למטה, כך יש ערים למעלה.

ואחר-כך שאל את רבנו ז"ל: אמת שאמרתם שבזלאטיפאליע אתם מתקנים החטא של ירבעם בן נבט? השיב: אמת. ואמר לו הענין המבאר (לקוטי תנינא, סימן ס"ד), שמדבר שם מתקון חטא עבודה זרה, לכפר על "אלה אלהיך ישראל" על-ידי "אלה מסעי בני ישראל" וכו', ושם מובן זה ברמז. אחר-כך שאל לו עוד: אמת שאמרתם שהייתם בהיכל של משיח? השיב לו רבנו ז"ל: ומה בכך? וכי אתם הייתם שם ולא מצאתם אותי?! רק מחמת שאתם שואלים אותי, אם תלכו עמי לביתי לשתות עמי טייא או קאווע ביחד, ותודיעו להעולם שאתם חוזרים מדבריכם אשר אמרתם ואתם מתחרטים על המחלקת, אסביר לכם טעמו וענינו של דבר.

השיב לו הזקן הנ"ל: אלך מקדם לביתי, ואחר-כך אלך אצלכם. וכשהלך לו הזקן מן רבנו ז"ל, שמע רבנו ז"ל איך שאמר: וכי איזה פנים יהיו לי בפני הנגידים, אם אלך אצלו ואעשה שלום עמו וכו'. ואמר רבנו ז"ל: אם היה מתחלה הולך לביתי כאשר אמרתי לו, אפשר היה לי שלום עמו, אבל עכשו לא יהיו לי שלום עמו ויחזיק במחלקת, רק אף-על-פי-כן אין אני מתירא ממנו כלל, כי הלא כבר הראה לי שאין לו שנים (אמר המעתיק: עין בהמעשה של הזבוב והעכביש השיכה לעניננו כנ"ל, מבאר שם, שהשונאים של ההר, קדם שרצו לעלות על ההר היו נופלים להם השנים ולא היו יכולים לעלות).

אמר: יש לי שונא כזה, שלא מקרר אפו וחמתו ממני באפן אחר, רק כשרואה את דמי ("איך האב אזוי א שונא וואס ער קילט זיך אנדערש ניט אין מיר, סיידין ער זייט מיין בלוט"). ולא גלה מי הוא השונא הזה. וזה אמר בראש-השנה האחרון, אחר שאמר התורה "תקעו תוכחה" (לקוטי תנינא, סימן ח'), שאז יצא ממנו דמים הרבה, כמבאר בספר 'חיי מוהר"ן' ו'ימי מוהרנ"ת'.

כ-ב כשהתחיל הזקן הנ"ל לחלק עליו, אמר: ידעתי שיעמד עלי הס"מ וחילותיו, אבל תמיה לי על שמסרו זאת לידו. ואמר אז דברי צחות. כי אמרו רבותינו ז"ל: מוטב שיפיל אדם עצמו לגוב האריות ואל ימסר ביד שונאיו, אבל מה עושין כשהשונא בעצמו הוא אריה? ואחר-כך אמר, שזה פרוש: "ואני אראה בשנאי". כי לכאורה תמוה: הלא דוד המלך, עליו השלום, ידע ששאול הוא שונאו, ואיך ירצה לראות בנקמתו, הלא השם יתברך אמר לו: אלמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה דוד מפניו וכו' (מועד קטן טז:). אך כך אמר דוד: רבונו של עולם, תן לי עינים שאוכל לראות בשונאי איך הוא עומד עכשו, באיזה מדרגה הוא עומד עכשו, ועל ידי זה אדע בברור מדרגתי.

ואמר אז בדרך צחות: אך רבות מחשבות וכו' ועצת ה' היא תקום. ואמר שלעתיד לבוא יהיה צחוק נאה עמו ("אויף יענער וועלט וועט זיין א שיין שפילכען מיט איהם"). אחר-כך אמר רבנו ז"ל כמה תורות הנוגעין לענין המחלקת של הזקן הנ"ל, עין שם ותבין. ברוך ה' אשר הצילנו ממנו, וחבלים נפלו לנו בנעימים להיות בחלקו הקדוש של רבנו הקדוש והנורא ז"ל: