# סח

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2118/68/

ט שיך להשיחה לענין דאקטורים, שצריכים להתרחק מהם מאד בתכלית הרחוק עין שם (סימן נ' שיחות הר"ן).

ואמר, שמי שיש לו חולה בתוך ביתו חס ושלום, אם היה אחד בא אצלו, והיה אומר לו שיתן להחולה הכאה גדולה עם עץ עב שקורין "דרוק", בודאי היה נבהל מזה. והרי כשמוסר את החולה ביד הדאקטיר הרי הוא כמוסר אותו לרוצח ממש. כי רפואותיו בודאי יזיקו לו יותר מהכאת הרוצח, ואיך יתרצה להמית החולה בידים? וכי בשביל שהוא מכרח לעשות איזה דבר להחולה להשתדל בהצלתו על-כן הוא מוסרו להדאקטיר? אם-כן, יקרא אחד שיכה את החולה תכף מכת רציחה. והבן היטב.

(ומה שרבנו ז"ל נסע בעצמו ללעמבערג ועסק שם ברפואות יש בזה סודות ודברים נסתרים מאד. כי לא היתה כונתו כלל במה שנסע לשם בשביל הרפואות, רק בשביל דברים אחרים הידועים לו.

וכמו שכל הנסיעות שלו היו פליאות נעלמות ונשגבות, כמו הנסיעה לקאמיניץ ולנאווריטש ולשאריגראד וכיוצא בהם, המזכרים קצת בדברינו, כי היה לו בזה סודות נוראות מאד הנעלמות מעין כל חי. וכמו שפעם אחת כשבא מהדרכים הנ"ל, ספר איזה מעשה נוראה (מזבוב ועכביש) המבאר בספורי-מעשיות, ואמר שזאת המעשה מבארת ענין הנסיעה שלו.

ובאמת הדבר סתום וחתום מאד, כי מי יוכל לעמד בסוד המעשיות שספר, או בסוד הנסיעות וההנהגות הנפלאות הנעלמות שלו. וכמו כן היתה הנסיעה שלו ללעמבערג. ומאחר שיצא ובא לשם, היה מכרח מן השמים לעסק שם ברפואות מטעמים וסודות הידועים לו. אבל כשבא משם, אז דיקא הרבה לספר ביותר מהרחקת הרפואות. ואמר אז כמה תורות. וגם מקדם שנסע ללעמבערג היה מדבר מענין זה, אבל אחר-כך היה מדבר הרבה מאד מזה להתרחק מהם בתכלית הרחוק):