# פ

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2191/80/

כא מה שנאמר שם בסוף על פסוק "ויהי מקץ", על-פי מאמר רבותינו ז"ל על "בר בי רב דחד יומא" (חגיגה ה:).

זה נתגלגל על-ידי איש אחד מבני הנעורים שנסע אליו על שבת חנכה מברסלב, ונתעכב בנעמרוב ולא בא על אותו שבת, ואחר שבת בא לכאן.

ורבנו ז"ל בעת שאמר התורה "ימי חנכה" הנ"ל, לא סים לפרש המקרא הנ"ל על-פי התורה הנ"ל, עד שבא האיש הנ"ל אחר שבת, אז התחיל לפרש המקרא הנ"ל על-פי מאמר רבותינו ז"ל מענין "בר בי רב דחד יומא".

והיה מענינו, כי זה האיש היה ממש בר בי רב דחד יומא, כי בשבת לא היה אצלו רק אחר-כך בחל יום אחד לבד. וראינו נפלאות ה', שעל ידו דיקא נאמרו דברים אלו, שיש להם שיכות אליו. והם מרמזים במקרא הנ"ל.

ואי אפשר לבאר מה שיש בלבי על-זה. כי כל דבריו היו במשקל גדול ונפלא, כמבאר במקום אחר. וגם אז ראיתי זאת. כי מקדם בשבת לא גלה כלל על המקרא "ויהי מקץ", כי התגלות התורה הוא כפי הנפשות שנמצא אז לפניו (כמבאר בהתורה "אשרי" (לקוטי א' בסימן י"ג). וכן בהתורה "תשעה תקונים" (סימן כ' בלקוטי א')).

ואחר כך, כשבא האיש הנ"ל, אז גלה פרוש התחלת המקרא על-פי התורה הנ"ל, הינו "ויהי מקץ" וכו', כמבאר במקומו עין שם. אבל שאר המקרא לא סים לפרש. ואנכי הפצרתי מאד אותו שיפרש לנו השאר, ולא רצה בשום אפן. ואז ראיתי איך כל דבור ודבור יוצא במשקל גדול כפי הנפשות וכסופין וכו'.

גם מה שמבאר שם על הארבעה דברים שהראה רבי אליעזר, שהם: חרוב יוכיח וכו', גם התגלות אלו הדברים לא גלה בשעת אמירת התורה רק בדרך כלל, אבל לא בפרט (נ"א: בארם בפרוש) כמו שמפרש עתה. עד שבא אחיו רבי יחיאל ז"ל עם עוד אנשים שנסעו גם-כן על אותו שבת, ונתעכבו גם-כן. ואחר-כך כשבאו, אז דיקא גלה ענין הנ"ל. ובאר הארבעה דברים הנ"ל על-פי התורה הנ"ל בפרוש, הינו כנ"ל: