# סה

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2321/65/

ו שמעתי מאיש אחד מאנשי-שלומנו שאמר, ששמע מפי רבנו ז"ל המעשה מענין הצדיק שנפל פעם אחד לעצבות גדול, שהחיה את עצמו עם מה שזכר עצמו גדל החסד של השם יתברך שלא עשני גוי, שנדפס כבר בספורי-מעשיות עין שם, שנכתבה כפי מה ששמעתי בעצמי מפיו הקדוש ז"ל בעצמו.

ואמר האיש הנ"ל שהוא שמע מעשה זאת מפי רבנו ז"ל בסגנון אחר קצת. ואמר, שספר רבנו ז"ל, שהיה צדיק אחד גדול במעלה שהיה ממארי דחשבנא, שהיה מחשב עצמו בכל יום אם עשה עבודת ה' בשלמות באותו היום כפי דרכו תמיד.

וחשב הדברים שהוא צריך לעשות באותו היום, ומצא שלא יצא ידי חובתו בשלמות באותו היום. כגון שהיה צריך לילך אנה ואנה בתוך הבית כך וכך פעמים כפי מה שהיה צריך כפי השגתו הגבוה, ובאותו היום לא הלך כל-כך בבית כראוי לו. ועל-ידי-זה נפל בדעתו מאד, עד שלא היה אפשר לו להחיות את עצמו. עד שהחיה עצמו במה שזכה שלא עשני גוי. וגם בספור המעשה היה קצת שנוי ואיני זוכר יותר.

ומזה הענין תבין מעלת הפלגת אותו הצדיק, כמה היה גדול במעלתו שהיה לו עבודה גבוה במה שהלך אנה ואנה בתוך הבית, עד שעל-ידי שמעט לפי דעתו בעבודה זאת, הצטער כל-כך עד שכמעט לא היה יכול להחיות את עצמו, לולא שהזכיר את עצמו שלא עשני גוי.

ראה והבן והבט עבודת הצדיקים וצערם על מעוטם בעבודתם, עד היכן עד היכן מגיע, אשרי להם: