# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2885/12/

יב אחר-כך נסע לדרך, ואמר התורה "עתיקא" הנ"ל שם בדרך בשבת נחמו כנ"ל. ובהיותו בדרך נפטרה בתו הקטנה מרת פיגא ז"ל. ובבואו לביתו העלימו ממנו ולא הודיעו לו כלל, כי לא נתגדלה בביתו רק בעיר הסמוכה בלאדיזין שהיתה שם אצל מינקת, ועל-כן היו יכולין להעלים ממנו. והוא ז"ל תכף כשירד מהעגלה ונכנס לביתו מצא אנשים מאנשי-שלומנו שבאו אצלו מנעמרוב, אז תכף אמר לפניהם דברי תורה הרבה מהתורה "עתיקא" הנ"ל, והכניס בתוך דברי תורתו ענין שבעת ימי אבלות כמבאר שם, עין שם (אות ה'). וגם בדרך קדם כניסתו לעיר הבינו מדבריו שהוא יודע ברוח קדשו שנסתלקה.

ואחר-כך כשנכנס לביתו שאל וחקר את בני ביתו, והעלימו ממנו. ולא נהג אבלות כלל, ולא נודע לו מפי אדם עד אחר ראש-השנה, ואז נהג שעה אחת אבלות כדינא, כי כבר היה אחר שלשים יום. ואמר אז, שכל זמן שאין יודעים מפי אדם אין צריכין לנהג אבלות אף-על-פי שיודעין על פי השגות.

ואחר-כך בימי אלול הייתי אצלו בעצמי (כי אז בבואו לא הייתי אצלו בעצמי, רק כל הנ"ל שהיה בעת כניסתו לביתו שמעתי מחברי שהיו אצלו אז). ותכף כשנכנסתי אצלו, והוא ז"ל היה יושב בכבד ראש בצער, והתחיל לדבר תכף מענין חיים ומיתה. ענה ואמר לי: הלא בין חיים למיתה אין חלוק כי-אם באמה אחת, שעכשו האדם כאן ואחר-כך הוא שוכן שם. והטה בידו על בית עלמין, כלומר מי שהוא צדיק ואף במיתתו הוא חי, מה חלוק אצלו בין חיים למיתה? רק מקדם היה דר בכאן ועכשו קבע דירתו שם בקבר, והוא חי שם. ואז התחיל לומר: "חיים נצחיים הם רק אצל השם יתברך ומי שהוא נכלל בו יתברך הוא חי גם כן חיים נצחיים" וכו' כמבאר כל זה אצל התורה "עתיקא" הנ"ל.

ובראש-השנה שבאחריו תקס"ה אז אמר התורה "תשעה תקונין יקירין" הנ"ל. וראש השנה חל אז ביום חמישי וששי, ובשבת תשובה שאחריו היינו מספקים אם נזכה שיכנס אלינו מחדרו לישב עמנו בסעדה שלישית לגלות לנו תורה, כי לא היה דרכו לישב עמנו בסעדה שלישית, כי-אם בעתים ידועים כמבאר במקום אחר (לקמן קכ"ו). והיינו עומדים ומצפים סמוך לחדרו, ובתוך כך פתח פתאם הדלת מחדרו בבהלה גדולה.

וכל האנשים אשר עמדו שם בסמוך נפל עליהם פחד גדול, ונבהלו ונשתוממו מאד. וקרא בתחלה שתבוא אצלו בתו הגדולה, ונכנסה תכף לחדרו. והתחיל לדבר עמה מענין פטירת בתו הקטנה ז"ל, והתחילה שוב להכחיש ולהעלים. ואמר, הלא כבר אני יודע האמת. והכרחה להגיד לו בפרוש, ולא נכנס מחמת זה לסעדה שלישית. ונהג שעה אחת אבלות במוצאי שבת: