# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2885/13/

יג אחר-כך נכנס אצלנו לביתו הגדול ודבר עמנו כדרכו. ואז שאל לאחד אם בכה בראש-השנה. ואמר אז, שעקר הבכיה כשהיא מחמת שמחה. וגלה אז ענין הנפלא: "ב'שמך י'גילון כ'ל ה'יום" שהוא ראשי-תבות בכיה, כמבאר בסימן קע"ה (בלקוטי מוהר"ן).

ואמר אז, שהיה לו אז מה שנקרא בלשון חסידות "הארה גדולה" לומר תורה, אך על-ידי-זה נתבלבל הדבר. וספר שבתו הקטנה שנפטרה, באה אליו בקובלנא רבא. כי בני ביתו היו עוסקים ברפואתה עם נכרי אחד שהיה עוסק בלחשים וסגלות. ואמר רבנו ז"ל שאף-על-פי שעכשו אינם שכיחים מכשפים, אבל זה העכו"ם היה מכשף גמור, וזה היה פגם גדול לנשמה קדושה ויקרה כזאת, על-כן באה אליו בקובלנא רבא על זה. ואז הכרח לשאל עד שהודיעו לו כנ"ל, ועל-ידי-זה תקן אותה. ומחמת זה נתבלבל הדבר ולא אמר אז התורה הגדולה שהיה מוכן לומר כנ"ל.

ובחמלת השם חסדו גבר עלינו, וסבב השם יתברך אחר כך, שאף-על-פי-כן לא אבדנו התורה הזאת, כי זכינו אחר-כך ביום שני שגלה לנו אז תורה גבוה ארכה ורחבה ועמקה מאד, והיא התורה "חותם בתוך חותם" (סימן כ"ב).

והתורה הזאת נאמרה פתאם, כי בתחלה ישב ודבר עמנו כדרכו, ומקדם צוה לאיש אחד להביא לו שמן ופתילה לתקן לו נר של שמן זית, ואחר-כך הדליק הנר בעצמו. כי כן היה דרכו כמה פעמים שהיה פתאם מדליק נר של שמן זית, והדבר היה מובן שהיה ממתיק דינים בזה. ואז סמוך לההדלקה, והנר היה דולק סמוך לשלחנו, והוא דבר עמנו באימה גדולה.

ובתוך כך צוה להביא לפניו סליחה והביאו לפניו. ופתחה, ואמר קצת מאיזה סליחה של יום כפורים. והכל היה בפני כלנו שהיינו עומדים סביבו, והוא ישב על כסאו סמוך לשלחנו בחדרו. בתוך כך התחיל לדבר מהגן-עדן והגיהנם, שהגן-עדן והגיהנם הם בזה העולם וכו'. ונכנס מענין לענין, עד שגמר כל התורה "חותם בתוך חותם" הנ"ל. ונשתהתה האמירה בערך ארבע שעות. ומה שעבר אז (נ"א: וכל מה שדבר אז) אי אפשר לספר בכתב. אשרי השעה, אשרי הרגעים שזכינו לעמד לפניו. ואחר-כך בשבת אחר סכות אמר, שבשביל התורה הזאת נתן אלף אדמים לשומר הפתח למעלה במקום שהיה שם וכו' כמבאר במקומו (לקמן קי"ז):