# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2885/14/

יד בעת שנתן לנו התורה "תשעה תקונין" הנ"ל בכתיבת ידו, היינו עומדים לפניו, והוא חתך הדפין של התורה הנ"ל מתוך ספרו כדי לתנם לנו להעתיקם. ותחלת התורה היתה מתחלת באמצע הדף שהיה כתוב עליו תורה אחרת שלא רצה לתן אותה לנו להעתיקה. והכרח לומר לי אלו הדברים בעל-פה מלה במלה, ואני ישבתי אצלו והייתי כותב מפיו הקדוש.

ובתוך כך נתלהב מאד ופניו היו מאדימות ומאירות, והפסיק באמצע קצת והיה אצלנו פליאה גדולה. ואחר-כך ספר לנו שזאת הלילה הוא היארצייט של אמו, כי היה אז י"ט אדר והוא שכח לגמרי שעכשו הוא היארצייט שלה ולא הדליק נר ולא אמר קדיש, ואז היתה שנה מעברת שהיארצייט הוא בשני חדשי אדר כידוע ובתוך כתיבת זאת התורה באה אמו אצלו והזכירה אותו היארצייט.

ותכף קרא מנין ולמד משניות ואמר קדיש והדליק נר בשבילה. ובבקר קרא גם-כן מנין לחדרו שישב שם ופרס על שמע בעצמו ואמר ברכו וקדשה ואחר-כך כל הקדישים של ובא לציון ותפלה לדוד ופטום הקטרת ועלינו. ואמר כלם בעצמו לא נעדר אחד, ואחר-כך למד משניות ואמר עוד קדיש דרבנן. ואמר אחר-כך שמימיו לא פרס על שמע וזה היה פעם ראשון אצלו שאמר ברכו וקדשה לפני התבה ועוד יש בזה דברים בגו.

ונראה לי לפי מעוט תפיסתנו אז, כי הקטנה הנ"ל היה שמה פיגא על שם אמו ז"ל שהיה שמה פיגא. והתורה הנ"ל שיכה לענין הסתלקות הנשמה שממנה נמשך באורי התורה, כי יש נשמה שסובלת מרירות כמו שמבאר שם, עין שם. ומחמת זה נראה לפי עניות דעתי שהיתה שיכות שדיקא בעת שעסקנו בהתורה הנ"ל באה נשמת אמו הקדושה ז"ל, כי אמו היתה צדקת גדולה. ופעם אחת שמעתי מפיו הקדוש בפרוש שאמו היתה בעלת רוח-הקדש, והדברים עתיקים.

כי כל דברי רבנו ז"ל ומעשיות שאנו מספרים ממנו, אין בהם דבר אחד שלא יהיה בהם סודות גבוהות ונוראות ועצומות מאד מאד. "עמק עמק מי ימצאנו" (קהלת ז'). בפרט המעשיות שעברו על זרעו הקדושים. כי בניו הם בחינת למעלה מששים רבוא נשמות ישראל כמובן בלקוטי מוהר"ן על-פסוק: "ובני רחביה עלו (צ"ל רבו) למעלה" (דברי הימים-א' כ"ג), עין שם (חלק ראשון סימן רע"ג). ובשביל זה עבר עליהם מה שעבר המקום ירחם עליהם להבא שימשך עליהם על פלטה הנשארת חיים ואריכות ימים ושנים עליהם ועל זרעם ועל זרע זרעם עד סוף כל הדורות אמן ואמן: