# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2885/15/

טו אחר שאמר התורה "תשעה תקונין" הנ"ל, ושם מדבר הרבה ממעלת ארץ ישראל, שזה עקר נצחון המלחמה כשזוכין לבוא לארץ-ישראל וכו', עין שם. ובפרט בעת שאמר התורה, באר הדבר יותר. כי אז התחיל בהתחלת התורה תכף לדבר מארץ ישראל.

ואמר בזה הלשון: "מי שרוצה להיות יהודי, דהינו לילך מדרגא לדרגא, אי אפשר כי-אם על-ידי ארץ ישראל. כשמנצחין המלחמה אז נקראין איש מלחמה. כי קדם שמנצחין המלחמה, אז "אל יתהלל חוגר כמפתח" (מלכים-א' כ'), רק כשמנצחין המלחמה, אז הוא איש מלחמה".

ואחר-כך התחיל לדבר מהנשמה, ונתלהב מאד והרים קולו, ואמר, "יש נשמה" וכו' כנדפס בספר בסימן הנ"ל. רק שבכתיבתו התחיל תכף מהנשמה, אבל באמירתו התחיל מארץ-ישראל כנ"ל.

ואחר שגמר התורה, אחר-כך בעת השיחה שאלתי אותו: "מה כונתכם במה שאמרתם שארץ-ישראל היא גדולה כל כך (נ"א: כנ"ל) ושזה עקר נצחון המלחמה?" וגער בי, וענה ואמר: כונתי ארץ ישראל הזאת בפשיטות, עם אלו הבתים והדירות (ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: "איך מיין טאקע דאס ארץ-ישראל מיט דיא שטיבער און מיט דיא הייזער").

כלומר שכל כונתו במה שהאריך במעלת ארץ-ישראל, כונתו כפשוטו, על ארץ-ישראל הזאת שבני ישראל נוסעים לשם. שרצונו שכל איש ישראל, כל מי שרוצה להיות איש ישראל באמת, יסע לארץ-ישראל. ואף-על-פי שיש לו מניעות רבות על-זה, ישבר כל המניעות וילך לשם. כי זה עקר נצחון המלחמה כשזוכין לבוא לארץ-ישראל וכנ"ל.

וזה אשר העיר לבבי ביותר, וחזק אותי ביותר לעבר על כל המניעות הרבות שהיה לי בלי שעור, לשבר כלם ולבוא לארץ-ישראל. ברוך השם יתברך אשר היה בעזרי לשבר מניעות ובלבולים ועכובים כאלה, ולבוא לשם בשלום ולחזר בשלום.

כשהתחיל התורה "תשעה תקונין" הנ"ל בראש-השנה בין השמשות כדרכו תמיד, דהינו סמוך לתחלת הלילה השיכה ליום שני דראש-השנה. וכבר חשך היום, ואני ישבתי סמוך מאד אליו, והסתכלתי בו, וראיתי שאמר התבות "תשעה תקונין יקירין אתמסרין לדקנא" בכחות גדולות מאד מאד עד מצוי הנפש, ובאימה ויראה ורתת וזיע אשר אי אפשר לשער. ותפס את זקנו כמה פעמים בכחות גדולות כמו שרוצה לתולשה, ואי אפשר לציר זאת בכתב.

וכבר מבאר במקום אחר שאמר, שקדם שהוא מוציא מפיו התבה הראשונה של התורה נדמה לו שתצא נפשו, וכן בתבה הראשונה של הקדוש (לקמן שס"א). ואצל התורה הזאת ראיתי זאת בעיני עצם מסירת נפשו שאי אפשר לשער.

(שיך לעיל לענין המבאר שם שקדם שבאין לארץ-ישראל אזי אל יתהלל חוגר כמפתח וכו', רצונו לומר כי הרבה יסורים ומניעות וכו' צריכין לעבר קדם שבאין לשם).

פעם אחת כשספר רבנו ז"ל מעצם המניעות והסכנות שהיה עליו בסטאמבול, ואיך שהיה בסכנה גדולה קדם שבא לארץ ישראל וכו', אז ענה ואמר לנו שאנחנו יכולים לבוא לארץ ישראל בנקל, כאומר שעלינו לא יתגברו מניעות כאלה וסכנות כאלה כמו שהיו עליו, ואם נרצה נוכל לבוא לארץ ישראל בנקל. אך אף-על-פי-כן, בודאי גם אנחנו צריכים להיות מרצים לסבל יסורים ולשבר מניעות קדם שבאין לשם, כי ארץ ישראל היא אחת משלשה דברים שנתנו על-ידי יסורים (ברכות ה.), וכמובא גם שם במאמר הנ"ל.

(ופעם אחת אמר רבנו ז"ל, יש שנדמה להם שרוצין ונכספין מאד לבוא לארץ-ישראל אם היו יכולים לסע לשם בהרחבה, אבל לא בצער ודחק. ובאמת אין זה רצון שלם. כי מי שרוצה לבוא באמת לארץ ישראל צריך לילך גם רגלי, וכמו שנאמר לאברהם לך לך וכו' לך דיקא. ועין ימי נתן (ימי מוהרנ"ת) בנסיעתו לארץ ישראל.

אחר שאמר רבנו ז"ל מאמר "תשעה תקונין" הנ"ל אמר בדרך צחות: "איך האב היינט גיזאגט פאר פייער און פאר וואסער". [אני היום אמרתי על אש ועל מים]. כי שם מדבר מענין דבורים חמים כגחלי אש, ומענין פתח צור ויזובו מים. מובא שם בימי נתן הנ"ל):