# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2885/2/

ב התורה "קרא את יהושע" (בסימן וא"ו) אמר בשבת תשובה שאחר ראש-השנה הנ"ל.

ואז הזכיר בהתחלת התורה בסמוך את הפסוק "ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה" (יחזקאל א'). (ואחר-כך בכתב-ידו הקדוש לא נזכר פסוק זה עד סמוך בסוף כמבאר בספר, עין שם). ואז אחז בשתי ידיו בשתי ידות הכסא שישב עליה, והיה מתנועע עם הכסא ואמר באימה וביראה ובמסירת נפש עצום מאד בזה הלשון: "כשיושבין על הכסא אז הוא אדם" (ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: "אז מען זיצט אויף דער שטול דעמאלט איז מען אמענטש"). והדברים סתומים מאד (אמר המעתיק עין זהר תזריע דף מח.).

ואחר-כך גמר כל התורה הנוראה הזאת הנדפס בספר. ובשעת אמירת התורה לא דבר כלל מענין כונת אלול, רק אחר-כך כשגמר אמירת התורה הזאת, אחר שהתפלל ערבית והבדיל, אחר-כך חזר ודבר מהתורה הזאת כדרכו תמיד. ואז ענה ואמר לאנשים חשובים זקנים שישבו אצלו אז, שהיו מתפללים מתוך סדור האריז"ל: "תאמרו לי איך מרמז בהתורה הנ"ל כל הכונות של אלול?" והחרישו ולא ענו.

כי באמת אי אפשר בשום אפן להבין בעצמו סוד הכונות של אלול איך מרמזים בהתורה הנ"ל. וצוה להביא לפניו סדור האריז"ל, ופתח אותו והראה לפניהם הכונות של אלול. ואחר-כך פתח פיו הקדוש והנורא והתחיל לגלות פלאות, איך כל הכונות של אלול מרמזים שם בדרך נפלא ונורא מאד, כמבאר מזה בספר. אבל אי אפשר לציר בכתב את השעור שבלב, את כל הנעימות והנפלאות תמים דעים שהרגשתי אז, בעת שזכיתי לשמע כל זה.

גם דבר אחר שבת מהתורה הנ"ל שמדברת שם מענין משה ויהושע ואהל מועד שהם בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה וואו. ואז אמר לי בזה הלשון: שבכל מקום שמתועדין יחד רבי ותלמיד נעשה בחינה זאת, בחינת משה ויהושע ואהל מועד.

והנה, כל זה היה בהתחלת התקרבותי אליו, ואז לא זכיתי עדין לכתב לפניו התורות הגדולות, רק המאמרים קצרים כתבתי בעצמי שלא בפניו, והייתי מתגעגע זמן הרבה לקבל זאת התורה אצלו בכתיבת ידו הקדושה, ולא זכיתי לזה עד אחר פורים שהייתי אז אצלו במעדועדיוקע. ואז ישבתי לפניו והעתקתי התורה הזאת לפניו, ומפיו יקרא אלי מתוך ספרו בכתב-ידו הקדושה, ואני כותב על הניר.

ואחר-כך באיזה עת בסמוך בלילה עמדתי לפניו כשכבר ישב על מטתו ורצה לישן, ודברתי עמו אז הרבה, ואז גלה לי השלשה מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ (סנהדרין כ:) ששיך לזה כנדפס במקומו שם, עין שם. וסים אז ואמר, כי כל שלש מצוות אלו הם בחינת תשובה כנדפס שם. ואז שאלתי אותו: "איך שלש מצוות אלו הם בחינת תשובה?", ענה ואמר: זה תאמר אתה ("דאס זאג דוא שוין"). ובזה הלכתי אז מלפניו ז"ל, ותכף התחלתי לחשב בזה.

ותכף בדרך הליכתי מביתי לאכסניא שלי הזמין לי השם יתברך בזה חדושים נאים, ובבואי לאכסניא שלי מצאתי בעזרת השם יתברך כלי כתיבה וכתבתי מיד מה שחנני ה' בזה, וזה היה בתחלת חנוכי לחדש בתורתו הקדושה, שחנך אותי ברחמיו ודרכיו הנפלאים. וביום שלאחריו הבאתי לפניו מה שכתבתי, והוטב בעיניו, ושחק מחמת שמחה. וענה ואמר: תוכל ללמד אם תהיה מתמיד ("דו וועסט קענען לערנען אז דוא וועסט בגערין"). אך אף-על-פי-כן אחר-כך הכרחתי להפסיק מלחדש עד שאלמד פוסק הרבה ואחר-כך ספרי קבלה וכו', עד שאחר-כך צוה לי לחדש, ואחר-כך צוה לי לכתב כאשר מבאר מזה במקום אחר (לקמן תל"ה):