# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2885/26/

כו בחרף בשנת תקס"ה, נסע רבנו ז"ל למעדוועדווקע על שבת שירה לומר שם תורה כמנהגו. באותה העת היתה בתו חיה ז"ל, שהיתה אז בקהלה קדושה הנ"ל, והיתה חולה על העינים, שגדל לה על העינים מה שקורין "בילמא" [יבלת], וכמעט שנסמית בעיניה. וכשבא רבנו ז"ל למעדוועדיווקע נודע לו. ואמר אז התורה "ויסב אלקים" (הנדפסת בלקוטי א' בסימן ס"ב), שמובא שם מאמר הזהר הקדוש: "עלמתא שפירתא דלית לה עינין", ונתרפאה על ידי זה.

וכשבא לביתו ספר לפני זאת המעשה בעצמו, והבנתי מתנועותיו הקדושים שהיה אצלו דבר גדול ונפלא ענין זה, שהמשיך לה רפואה על-ידי דבור מתורתו הקדושה כנ"ל.

כי כל מה שעבר על זרעו הקדושים נוגע עד למרחוק. כי כל מה שעובר על כל אדם יש בו נסתרות הרבה, כי אין דבר לריק חס ושלום, וכל הגדול במעלה יותר, כל מה שעובר עליו נוגע למרחוק יותר, אבל זרעו הקדושים עצמה וגדלה מעלתם ברום גבהי מרומים כמבאר במקום אחר (לקמן תקפ"ג). וכל מה שעבר עליהם היה בכל דבר מלחמות גדולות, כי נוגע למרחוק מאד: