# לט

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2885/39/

לט מה שנדפס בספר הראשון בסימן קמ"א: "א'ת ל'בבך ו'את ל'בב" ראשי-תבות "אלול" זה שמעתי מפיו הקדוש בראש חדש אלול.

ומעשה שהיה כך היה: שהיה רבנו ז"ל הולך עמי בחוץ אצל בית-הכנסת אנה ואנה כדרכו, ודבר עמי ושאל אותי אם נפל עלי פחד בזה הראש-חדש אלול. וספר לי שעליו נפל פחד גדול ונורא מאד כששמע קול השופר בזה היום שהתחילו לתקוע, כי אחזתו פחד ורעדה גדולה. ואחר-כך אמר לי ענין הנ"ל הנדפס: את לבבך ואת לבב ראשי-תבות אלול.

והענין, שכשאדם זוכה להרגיש בלבו באמת כאב עוונותיו, אזי מחיבים הלבבות של כל הטפות שנמשכו ממנו להרגיש כאבם ומכאובם וכו'. ולכל מקום שנמשכו הטפות או שנעשו מהם בנים ממש או חס ושלום וכו' כמבאר שם, בכל מקום שהם, מחיבים הלבבות של הטפות שנמשכו ממנו להרגיש כאבם ומכאובם הגדול, כשנתעורר לב אביהם והרגיש היטב כאב עוונותיו וכו', כמבאר שם עין שם.

ואמר אז: אני הרגשתי זאת היום הזה. כי היום הזה אחזני סמר ורעדה גדולה כששמעתי קול השופר כנ"ל, ואחר-כך באתה אלי בתי אדל תחיה, ואמרה: אבי, בשרי סמר ופחד לבי עלי מקול השופר ששמעתי עתה. וראיתי זאת שעל-ידי שלב האב נתעורר, נתעורר גם לבב הטפות שנמשכו ממנו ילדיו ממש או חס ושלום וכו' רחמנא לצלן, בכל מקום שהם, מחיבים הלבבות להרגיש ולהתעורר וכו' על-ידי שנתעורר לב אביהם והרגיש היטב כאבו באמת: