# מד

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2885/44/

מד לענין מה שמבאר בלקוטי תנינא סימן נ', שהמחשבה ביד האדם לתפסה בידו ולהטותה כרצונו. ואפלו כשנוטה מחשבתו לדברים אחרים, או להרהורים חס ושלום, יכול לתפסה להחזירה למחשבה אחרת טובה כרצונו, כמו סוס שיוצא מן הדרך שיכולין לתפסו באפסר להטותו כרצונו לדרך הטוב (נ"א: הישר).

ספר לי איש אחד מאנשי-שלומנו, שפעם אחד דבר רבנו ז"ל עמו מענין זה. ואז באר קצת יותר, ואמר, שהמחשבה נבראת שלא תהיה נחה ושובתת לעולם, והוא כמו האינו נח שבאבן השעות (שקורין "אום רוא") [שעון] שאינו נח לעולם. ואפלו בשעת שנה המחשבה חושבת לעולם. רק שכשהשנה חזקה על האדם אז הוא שוכח מה שחשב, אבל באמת, אין המחשבה שובתת לעולם. ועל-כן על-ידי שמטין המחשבה למחשבה אחרת כרצונו, על-ידי-זה יכולין לבטל ולהתגבר על כל המחשבות זרות והרהורים ובלבולים וכיוצא.

והכלל, שזה שנדמה להאדם שקשה לשבר מחשבות והרהורים ובלבולים הוא שקר גדול. כי באמת המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו כנ"ל. רק מחמת שהמחשבה מתנועעת וחושבת תמיד ואינה נחה לעולם, נדמה לו שאין בידו לבטל המחשבות רעות. אבל באמת בידו להטות המחשבה, ממחשבה למחשבה אחרת כרצונו, לתפסה ולהוציאה ממחשבות רעות למחשבות טובות כנ"ל: