# מו

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2885/46/

מו קדם שגלה ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן ס"ח, מענין הצדיק שצריך שישאיר בנים ותלמידים, והוא שיך להתורה "כי מרחמם ינהגם" (סימן ז') כנרשם שם. אז דבר שהיו כמה גדולים, שכל אחד עשה ותקן מה שתקן ואחר-כך נפסק.

וכונתו לענין ההארה שהאירו דעתם בתלמידיהם וקרבו כמה אנשים להשם יתברך, אבל אחר-כך נפסק הארתם. אבל אנו צריכים לעשות דבר שלא יפסק לעולם, שאלו אנשים יעשו אנשים אחרים, והם יעשו עוד אנשים וכן לעולם.

וכן שמעתי כבר, שהמקרבים שלנו בהכרח שיאירו בחבריהם ותלמידיהם. וכל אחד מכרח שיעשה איזה פעלה ויאיר בחברו, וחברו בחברו. כי יש ענפים להאילן, ומאלו הענפים יוצאין עוד ענפים וכן להלן יותר ויותר וכו' וכו' והבן.

וכבר נרשם במקום אחר מה שאמר: שהאש שלו תוקד לעולם לא תכבה (ר' לקמן רכ"ט, ש"ו). ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: "מיין פייערל וועט שוין טלוען ביז משיח וועט קומען" [האש שלי תוקד עד ביאת המשיח].

והתחלת השיחה הנ"ל מענין בן ותלמיד, התחיל על-ידי שנכנס מחדרו לחדר השני שסמוך לביתו הגדול. ועמד אצל הפתח שיצא משם מחדרו, ומצא אותנו עומדים לפניו, הינו אותי וחברי וחתנו רבי יוסקא עליו השלום, והתחיל לדבר עם חתנו ואמר לו: שמעתי שלמדת היום. והתחיל להוכיחו באהבה שיחזיק בלמודו. ואמר לו: הלא טוב ויפה כשלומדים תחלה ואחר-כך הולכים לשוק לסחר וכו'.

ואחר-כך ענה ואמר: הלא גם אנכי לומד גם-כן. והלמוד שלי הוא חדוש. והתחיל להתפאר את עצמו, וענה ואמר: אני יכול ללמד. אני יכול להראות ללמדן הגדול שבגדולים שעדין אינו יכול ללמד כלל ואינו יודע כלל. וכן להפך, אני יכול להראות להקטנים שקרובים להשם יתברך ולהתורה וכו'. ונכנס משיחה זו לתוך שיחה הנ"ל, וגלה כל הענין הנאמר שם מענין בן ותלמיד מה שדרי מעלה שואלים דיקא "איה מקום כבודו", ולהפך דרי מטה אומרים "מלא כל הארץ כבודו" וכו', עין שם והבן היטב.

אשרי השעה והרגע שזכינו לשמע זאת מפיו הקדוש בעצמו. אלמלא לא אתינא לעלמא אלא לשמע דא, דינו. וכן על כל דבור ודבור ששמעתי מפיו הקדוש בעצמו. במה אקדם ה', כעל כל אשר גמלנו. "מה אשיב לה' - כל תגמולוהי עלי":