# מז

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2885/47/

מז התורה הנדפסת בלקוטי תנינא בסימן ע"א, המתחלת: "דע שיש מחין של ארץ-ישראל" וכו', נאמרה בליל שבת שירה. לענין השיחה שהיתה בשעת הסעדה, לענין המחלקת הגדולה שהיה אז בין המפרסמים אודות המעות של ארץ ישראל. שזה אמר להתנהג כך בהצדקה של ארץ ישראל, וזה אמר כך. וקצתם היו בהם פניות של כבוד, שזה רצה שיהיה המשלח אצלו, וזה רצה שיהיה אצלו. וגם בארץ-ישראל יש מחלקת גדול בענין זה, כידוע לבקיאים בזה, ובפרט הוא ז"ל שהיה שם בעצמו.

ובענין זה היו משיחים ומדברים עמו הרבה, כמעט בכל הסעדה של ליל שבת-קדש הנ"ל. אחר-כך פתח פיו ואמר כל התורה הנוראה הנ"ל, שיש מחין של ארץ-ישראל, ויש מחין של חוץ-לארץ, ושעקר המחלקת אין שיך רק בחוץ-לארץ וכו'. פוק עין ותשכח שם בהתורה הנ"ל כל ענין השיחה הנ"ל שמדבר שם מענין כבוד הנ"ל, להעלות כל הכבוד להשם יתברך. ומענין צדקה של ארץ ישראל, ומענין מחלקת של ארץ ישראל. עין שם ותראה נפלאות: